מסלול טיול בפריז

פריז מצמיחה לך כנפיים – המלצות ומסלול

אם טיילתם בלובר בשבת בחודש יוני, וראיתם בחורה צעירה ויפה, נרגשת כמעט מקפצת, עם אמה הקצת פחות (צעירה ויפה), תדעו שאלה אנחנו. כי הטיול בפריז הצמיח לנו כנפיים.

כן, שוב יצאנו לדרך. רגע אחרי השחרור מהצבא ושניה לפני שטסה להדרכה בנורבגיה, נסענו, בתי ואני לחופשה קצרה בפריז. בפריז הייתי מספר פעמים, האחרונה בהן לפני 14 שנים. מספיק רחוק כדי להתרגש מחדש. הבת הייתה ילדה קטנה ואינה זוכרת דבר. כך אמרה. בעצם היה זה כמעט כמו ביקור ראשון, רק בלי הצורך לסמן וי ✅. נראה מה שנראה ונעשה מה שנרצה החלטנו. בסוף יצא שחזרנו כמעט לכל המקומות האייקונים, שעושים את פריז לעיר היפה בעולם בעיני, וגם לכמה חדשים ונחמדים.

שלא תחשבו שהכול היה ורוד. הטיול התחיל מעט מקרטע וגם נגמר כך. אז מה פתאום כנפיים ועוד בלובר הכבד והעמוס לעייפה? הצטרפו אלינו לפריז ותראו איך היה.

כדי להיכנס לאווירת הכיף של פריז קבלו סרטון קצרצר שפרסמתי באינסטגרם.

View this post on Instagram

A post shared by Iris Svinik Carasso 🌟עד הטיול הבא (@adhatyul)

טיסה

לטיול יצאנו בסוף חודש יוני, בשיאו של משבר התורים והמזוודות בנתב"ג. לא קלה דרכו של התייר בקיץ 22. הטיסות נקנו אי שם בחודש נובמבר. שינויים של חברת התעופה ואילוצים של הבת, שינו לנו את החופשה שוב ושוב. טיול בן שבוע הפך לביקור של 5 לילות ו 4 ימים מלאים.

עומסים ותורים בכל מקום. לשדה הגענו 4 שעות לפני והטיסה ובקושי הספקנו. טסנו עם חברת טרנסביה שאינה מאפשרת בשלב זה צ'ק אין אונליין לטסים מ/ אל ישראל. כולם כולל כולם, עומדים בתור הארוך לדלפקי הצ'ק אין. נציגה אחת טיפלה בנוסעי שתי טיסות עוקבות. לנוסעי הטיסה המוקדמת לא ניתנה עדיפות בתור. כך קרה שחלק מנוסעי הטיסה המאוחרת התקבלו בצ'ק אין לפני נוסעי הטיסה המוקדמת, ואלה האחרונים ואנו בהם כמעט והחמיצו טיסה. יעילות ומחשבה לא היו פה. גם סדר לא. חוויה לא ממש נחמדה.

גם בטיסה חזרה מפריז היו בעיות. בשדה בפריז קיבל את פנינו תור ארוך ואדיש. תקלה במסועים גרמה לכך שנוצר עיכוב בקבלת נוסעים עם מזוודות, והמזוודה שלנו לא הועלתה לטיסה. בכלל, התנהלות חברת התעופה טרנסביה, לפני, במהלך ואחרי הטיסה הייתה בעייתית, אדישה ולא שירותית. את שירות הלקוחות שלהם כמעט בלתי אפשרי להשיג. גם לא כאשר נעשה לכם שינוי בטיסה או מזוודה לא מגיעה. איני אוהבת לכתוב דיס המלצה ויתכן מאד שאלה בעיות נקודתיות של משבר הקורונה, אבל החוויה שלי לא הייתה טובה.

יתרון? בקניה מוקדמת השגנו כרטיסים זולים. 105 יורו לאדם לפני כבודה והושבה. הכרטיס הבסיסי כולל טרולי של עד 10 ק"ג. אם תרצו להבטיח שהטרולי יעלה אתכם למטוס, תאלצו להזמין פריוריטי בעלות 10 יורו. בימינו אלה, חשוב וכדאי.

מלון

לנו חמישה לילות במלון נחמד בשם Hôtel 34B – Astotel.

המלון נמצא ברובע התשיעי בקרבת האופרה, גלרי לפייט והפסאז'ים פנורמה וג'ופרי. זה מלון שמדורג 3 כוכבים. יתרונו במיקום נוח ברחוב צדדי ושקט, בקרבה לשתי תחנות מטרו ושלל קווי אוטובוס. יש לו מעליות ומיזוג טוב בחדרי השינה. העיצוב צעיר ומדליק, הלובי מרווח ונוח. יש גם חדר כושר. ארוחת הבוקר טובה מאד במושגי אירופה. היה גם מענה ללא גלוטן עבור הבת. בר משקאות ונשנושים עומד חופשי לרשות אורחי המלון משעות הצהריים ועד הלילה והמיני בר בחדרים מציע מים ומשקאות קלים בחינם. ישנם חדרים במגוון גדלים. אנחנו הזמנו חדר סופריור טווין. הגענו בשעת ערב מאוחרת והחדר הראשון שקיבלנו היה קטן למדי. לבקשתי הוחלף החדר לחדר גדול בהרבה שפנה לרחוב, אך היה שקט ונוח. המלון מורכב ממספר בניינים שחוברו יחדיו למלון והחדרים לא זהים בגדלם.

חיסרון? המסדרונות של המלון צבועים בצבעי הטריקולור של הדגל, יכולים לגרום להתקף אפילפסיה. הלכו פה טיפה רחוק מדי לטעמי עם הפטריוטיות. מזל שהעיצוב הנועז מוגבל למסדרונות. סך הכול המלון ממוקם נהדר, נעים ונוח ואני מאד ממליצה.

מעדיפים מלון אחר? להזמנת מלון בפריז

מה עשינו ומה ראינו?

למעט מספר הזמנות שנעשו מראש, לא הייתה לנו תוכנית סדורה. בכל בוקר קמנו והחלטנו מה נעשה והיכן נבקר. למען נוחות התאור אני מספרת לפי ימים. אין זה בהכרח נכון גאוגרפית. אנחנו לא חששנו ממסע דילוגים. טיילנו בקצב איטי יחסית וגם חזרנו באמצע היום למלון למנוחה. המטרה הייתה לטייל בכיף ולחוות את העיר והיא בהחלט הושגה. מי שזה לו ביקור ראשון או רוצה להכניס לטיול יותר אתרים, כדאי שיפתח מפה ויתכנן את הימים לפי מקומות הסמוכים זה לזה. אנחנו "זרמנו" מה שנקרא.

היום הראשון – גדה ימנית

את הבוקר הראשון פתחנו בהכרות עם סביבת המלון והליכה רגלית אל מספר אתרים ברובע השני, השלישי, הרביעי ואיל דה לה סיטה. טיילנו בשדרות הגדולות, באזור האופרה, באתרים הקלסיים של הגדה הימנית ובקרבת הסיין. הרובע התשיעי נמצא מעל השני, כך שהמרחקים לא מאד גדולים. מזג האוויר משתף איתנו פעולה. החום ששרר בשבוע הקודם חלף והטמפרטורות צנחו. תוכלו לראות לפי הלבוש שלנו.

בקרנו בבית העירייה היפה HOTEL DE VILLE וברחוב ריבולי. חלפנו על פני Saint Jacques Tower. מגדל פעמונים מרשים מהמאה ה-16.

המשכנו לכוון מרכז פומפידו ומזרקת סטרווינסקי. המזרקה נמצאת בשיפוצים והפסלים שהיו בה הוצאו ממנה בשלב זה.

במרכז פומפידו שמארח תערוכות אמנות מודרנית, בקרתי כמה פעמים בעבר. הפעם הסתפקנו בעליה לתצפית מהקומה החמישית והשישית. העלייה לתצפית חינמית. יש להיכנס למרכז ולפנות למדרגות הנעות בצידי הבניין. התצפית מומלצת מאד.

אין על הנוף של פריז. הנוף העירוני מקסים וסיפק כמה תמונות מאד יפות. הבת מרוצה. גם אני ממש מרוצה. הנה מתחילות לצמוח הכנפיים. התגעגעתי לעיר ונוכחתי שאני די זוכרת ודי מכירה. אפילו הצרפתית של התיכון חזרה. הבת שלא הכירה את הפרק הזה בחיי, הביטה בפליאה. מעט הצרפתית שלי בהחלט עזרה. אמנם עברתי לאנגלית אחרי כמה מילים, אבל זה הקל את התחלת השיחה.

אחרי ישיבה ארוכה בבית קפה ליד הרחבה של פומפידו (סטארבקס – ברור. אנחנו חובבות הז'אנר ואין על מגוון הקפה שלהם. רק הם עושים לאטה כמו שאני אוהבת) המשכנו לכוון הנוטר דאם.

כנסיית הנוטר דאם נשרפה ונפגעה קשות באפריל 2019. במזל גדול, החזית היפה שלה לא נפגמה. בטיול הקודם לפריז בקרנו בה ושמענו מיסה. הפעם זה לא ניתן. השיפוצים של הכנסייה עדיין נמשכים והיא מוקפת גדר ונראית נטועה בתוך אתר בניה. על הגדר תלויות תמונות מיום השריפה ומתהליך השיפוץ. חלקן קשות. ממליצה לעבור ולהתבונן. זו תערוכה פתוחה ששווה צפיה. למרות שהכנסייה סגורה לביקורים היא עדיין מרכז משיכה לתיירים רבים והרחבה שלה עולצת ושמחה.

משם המשכנו למספר גשרים העוברים מעל הסיין. התרשמנו מבחוץ מהקונסיירז'רי Conciergerie, היכל הצדק שהיה במאה ה 14 בית סוהר. כאן שהתה מרי אנטואנט עד שהוצאה להורג. לידו כנסיית סאנט שאפל היפה עם הוויטרז'ים המרשימים ושוק הפרחים הקטן. בביקור הקודם נכנסו לכולם והפעם הרשינו לעצמנו לדלג ולהסתפק במבט מבחוץ. יפה פה ליד הסיין וגם המיקום הזה מספק כמה תמונות טובות.

כבר צהרים והחלטנו שהגיע הזמן לתת מנוחה לרגליים ולבדוק את התחבורה הציבורית. ירדנו לתחנת המטרו הקרובה וקנינו "קרנה". 10 כרטיסים לתחבורה ציבורית במחיר 16.90 יורו במקום 1.90 האחד. נסענו במטרו הצפוף מאד לאזור האופרה לחנות גלריי לפייט. יצאנו אל הרחוב וארובות השמיים נפתחו. גשם של ממש. מבול. במזל הייתה לי מטריה. היות וכמעט ואין לנו טיול בחו"ל ללא גשם למדתי לקבל את זה באהבה. רוב הטיול נהנינו ממזג אוויר אביבי ונחמד.

בכל יום שישי בשעה 15 נערכת בחנות תצוגת אופנה שמציגה את הטרנדים האחרונים של מותגי החנות. בעבר התצוגות הללו היו בחינם, כיום בעלות של 14 יורו. יש להזמין כרטיסים מראש והם אוזלים במהירות. חשבתי שזה יהיה נחמד עבור הפאשניסטה שלי. התעניינות אכן נרשמה. התצוגה אורכת שעה ויש לזכור שזו תצוגת קטנה של חנות, ואין מדובר בתצוגה גדולה עם סופר מודלס מובילות. בעינינו חביב ותו לא. כדי לתפוס מקום טוב בשורה ראשונה מול המסלול, הגיעו לפחות 20 דקות לפני שהתצוגה מתחילה.

אחרי התצוגה הסתובבנו קצת בחנות. צילמנו את החלל המרכזי המרשים והכיפה היפה. עלינו לקומה 6 לתצפית. כאן לדעתי מתרחש הקסם. התצפית לאופרה, לאייפל, לגבעת מונמארטר, למגדל מונפרנאס מצוינת. כסאות פזורים על רחבת הגג של החנות והמבקרים יכולים לשבת, לנוח, להירגע ולתפוס קרני שמש. היה מאד נחמד בעיקר שמזג האוויר התבהר והשמש יצאה. את היום הראשון סיימנו מוקדם ואת הערב העברנו במלון במנוחה.

היום השני – בסימן אמנות

את היום השני פתחנו במוזיאון הלובר. כבר היינו בו בביקור הקודם אבל הבת כאמור "לא זוכרת" וביקשה שוב. את הכרטיסים קניתי מראש באתר המוזיאון. התור למחזיקי כרטיסים היה ארוך ומרתיע אבל התקדם במהרה. לא חיכינו יותר ממספר דקות. נכנסנו בכניסת הפירמידה המרשימה. זכרתי את הטיפ לכניסה ללא תורים מקניון קרוסל, אבל האוטובוס עמו הגענו הוריד אותנו ממש מול הפירמידה, אז בסוף נכנסנו מכאן.

ברור שלא ניתן לראות את כל הלובר בביקור אחד. גם לא כדאי. היה עמוס למדי והוא גדול מאד ויש גבול ליכולת הספיגה שלנו. אז איך מתכננים את הביקור ואיך מתמודדים עם הגודל ועושר התצוגות? מראש בחרתי להתמקד במספר אולמות ולהקליל את הביקור.

התחלנו מתערוכת פרעה שמוצגת בימים אלה. התערוכה כלולה בכרטיס הכניסה הרגיל אבל יש להזמין את שעת הביקור. אנחנו מצאנו שהיא לא מעניינת במיוחד. הפסלים והממצאים מרשימים אבל החלל די קטן וחשוך ואין על המוצגים שום הסבר באנגלית מה שהיה מאד מוזר (בתצוגות הקבע דווקא יש). מי שמתעמק כדאי שיוריד את האפליקציה של המוזיאון עם הסבר קולי או ישאיל מדריך קולי של המוזיאון. מודה שלא הייתה לנו סבלנות וחלפנו על פני התערוכה במהירות.

החלק השני של הביקור היה מוצלח מאד. באתר המוזיאון מופיעים שני מסלולי היילייט. בחרתי במסלול שמראה את המיטב של המוזיאון על פי הקליפ של ביונסה וג'יי זי שצולם במוזיאון. זה היה שיחוק. הבת הופתעה מהרעיון ושיתפה פעולה בשמחה. לא ויתרה לי על שום תחנה וחיפשה באדיקות את כל התמונות והפסלים. בטלפון אחד עקבנו אחרי הקליפ ובשני אחרי המסלול שהמוזיאון הציע והשמחה הייתה רבה. זה השלב בו צמחו לנו הכנפיים. היה נהדר.

תראו את הקליפ יש פה כמה סצנות ריקוד יפות מאד

המסלול בן 17 תחנות שמופיעות בקליפ ועובר כמובן גם אצל המונה ליזה. הדוחק באולם הזה היה בלתי נסבל. הצצנו לרגע, הקלקנו על המצלמה ועפנו משם.

לקינוח בקרנו בחלק מהתצוגות האגף המצרי והיווני. פסלי אלים מהמיתולוגיה ומומיות מצריות. האגפים הללו מוצלחים אבל גם מאד גדולים ובשלב מסוים החלטנו לחתוך. האתגר היה למצוא את היציאה. מודה שלקח לנו לפחות חצי שעה. מבוך איום שהוביל מאולם לחצר לאולם ודרך קניון. מזל שהיו לנו כנפיים 🤩. סך הכול היה ביקור מוצלח.

אחר כך עלינו למעלה לרחבת הפירמידה לעשות שטויות של תיירים. הרי כבר יש לנו כנפיים אז שלא נעוף? זה היה ממש מתבקש. הנה אני מנסה לאחוז את הפירמידה בקצה ועוד כל מיני.

טיילנו קצת בגני טווילרי, ראינו את הגלגל הענק ושער הניצחון הקטן.

חצינו את הכביש ונכנסנו אל ארמון רויאל (Palais Royal) מהמאה ה 17, שכיום מארח משרדי ממשלה. יש לו גן נחמד ומטופח עם בריכות נוי ופסלים. יש גם רחבה עליה מיצג של כדורי כסף גדולים ולידה עוד אחת עם עמודים הצבועים פסים בשחור לבן ובגבהים שונים.

על העמודים האלה מטפסים תיירים ומצטלמים בכל מיני פוזות. אנחנו תיירות אז גם אנחנו. נחמד מאד ושוב הגשם טיפה קלקל.

לקחנו אוטובוס ונסענו אל הגדה השמאלית. בדרך חלפנו על פני מוזיאון אורסיי היפה.

נסענו אל מסעדת NOGLU אליה הזמנתי מקומות מראש. כאן אני מרחיבה מעט בסוגיית האוכל. לבת שלי יש צליאק והיא מוגבלת לתזונה ללא גלוטן. זו הסיבה שוויתרנו על כל הפטיסרי, בולנז'רי הידועים. לא תמצאו אותם כאן. אכלנו רק במקומות שהציעו מזון ללא גלוטן. כזו היא NOGLU. הרעיון מאחורי המסעדה יפה ומבורך, אבל למרות הביקורות המשבחות מצאנו שהתפריט מצומצם, המנות קטנות, יקרות והמקום צפוף ולוקה בבעיות שירות. אכלנו בסניף שברובע השביעי ויש אחד נוסף ברובע 11.

המשכנו בשיטוט ברובע סן ז'רמן וגני לוכסמבורג. אולי תתפלאו אבל אני פחות מתלהבת מהרבעים 5/6/7. בביקור הקודם התגוררנו ברובע שישי והסתובבנו באזור הזה רבות. הפעם הקדשנו לו זמן קצר ושוב לא נרשמה התלהבות. כשהגענו לגנים התחיל לטפטף. לא גשם רציני אבל כזה שמפריע לשבת וליהנות מהגן. עשינו סבוב קצר וחזרנו למלון למנוחה. אין ספק שהגנים יפים אבל בחרו לכם עיתוי מתאים.

סיום היום שוב בסימן אמנות. הפעם אמנות רחוב וציורי קיר. נסענו כמה תחנות באוטובוס לרחוב ריבולי 59. (הכי כיף באוטובוס. נסענו בו ככל שניתן. רואים את הדרך כמו שצריך ולא מבזבזים זמן וכוחות במסדרונות הארוכים ומדרגות המטרו).

ריבולי 59 הוא סטודיו פתוח לאמנות הנמצא בבניין באותה הכתובת. חזית הבניין חריגה בנוף הרחוב וכבר בכניסה תרגישו את האווירה הצבעונית והשמחה של המקום הזה. גרם המדרגות מצויר בציורי קיר גדולים ויפים. כך גם התקרה, הדלתות והמעקות. 6 קומות לבניין והוא משמש בית לאומנים שפועלים בסדנאות וגלריות שבקומות השונות. מאד נחמד, חי וצעיר. מזכיר את בנייני הפופ אפ לפני הריסה, שצצים מדי פעם גם אצלנו רק שכאן מדובר במיזם קבוע. הכניסה חינמית והמקום פועל בכל יום מהשעה 13 – 20 חוץ מיום שני.

היום השלישי – בלט, מונמארטר ושייט גם

איזה יום מקסים. הנה כמה תמונות שהעליתי לאינסטגרם. מזמינה אתכם לעקוב אחרי גם שם לסרטונים וחוויות בזמן אמת.

View this post on Instagram

A post shared by Iris Svinik Carasso 🌟עד הטיול הבא (@adhatyul)

מונמרטר

בבוקר עלינו אל המונמרטר לראות את הסקרה קר – כנסיית הלב הקדוש, והשכונה היפה שסובבת אותה. גם הפעם בחרנו להגיע באוטובוס. ירדנו באזור תחנת ANVERS וטיפסנו קלות במעלה הרחוב עד לקרוסלה שלמרגלות הכנסייה. הרחוב מלא בחנויות מזכרות והוא נחמד מאד. אם אתם מחפשים מחזיק מפתחות אייפל, כובע בארט או מזכרות אחרות, זה המקום. כאן הכי זול שראינו.

האזור המקסים הזה ברובע ה-18 היה בעבר כפר אמנים. פיקאסו, מאטיס, ואן גוך ואחרים פעלו כאן וחלקם אף גרו בקומונת אומנים. סימני ההיכר הבולטים של השכונה הם כנסיית הלב הקדוש (סאקרה קר) וכיכר הציירים טרטר, אבל בשכונה יש עוד הרבה מה לראות.

אל הכנסייה אפשר לטפס ברגל או כמונו בעזרת הפוניקולר שנמצא מצדה השמאלי. אפשר להשתמש בכרטיס הנסיעה הרגיל בתחבורה הציבורית כדי לעלות בו. בראש הגבעה נוף משגע של העיר. אולי הכי יפה שראינו. היו המון אנשים. מומלץ להגיע ביום אחר. לנו לא הסתדר.

ביום א' בבוקר, הכנסייה מלאה מבקרים. הגענו בשעת המיסה. השירה הייתה מרגשת ובסיומה טקס האכלת לחם הקודש על ידי הכמרים והנזירות. מעניין לצפיה.

משם המשכנו בסמטאות הציוריות של הרובע. הוא הרבה יותר מטופח ותיירותי ממה שזכרתי מביקור קודם, אבל מאד נעים לטייל בו. הבתים היפים, הצבעוניים, מעוטרי הצמחייה שומרים על הקסם.

ישבנו מעט בבית קפה שצופה על כיכר טרטר שנשארה פעילה ושמחה.

ירדנו בסמטאות לחפש את הפסל של דלידה. טיפוסים צבעוניים עוברים ברחוב. כמו זו.

דלידה הייתה זמרת נערצת בצרפת. היא שרה להיטים כמו Paroles Paroles ו-Bang Bang שוודאי מוכרים לבני דורי, וניהלה רומנים שערורייתיים ומתוקשרים. בשנת 1987 התאבדה בפריז. ביתה היה במונמרטר ולאחר מותה הונצחה בכיכר שנקראה על שמה כיכר דלידה Place Dalida.
בכיכר הוצב פסל לזכרה. הפסל עורר סערה בזמנו כי הוא מתמקד בחזה של הזמרת, אותו ממששים עוברי אורח למזל. דלידה קבורה בבית הקברות בשכונה וגם שם פסל בדמותה. לא ביקרנו בבית הקברות אבל קראתי כי הוא מיוחד ושווה ביקור.

המשכנו לטייל בשכונה והגענו אל הפסל של האיש שעובר בקיר Le Passe Muraille. הפסל נמצא בכיכר Marcel Ayme. את הפסל יצר האמן ז'אן מארה לפי הסיפור המשעשע על האיש שחוצה קירות של הסופר מרסל איימה. דוטייה, פקיד אפרורי, גילה יום אחד במקרה את יכולתו המופלאה לעבור דרך קירות, והשתמש בה כדי לברוח משוטרים או לתעתע בממונה עליו בעבודה. יום אחד, בזמן שנמלט מבית המאהבת שלו, נפסק לפתע כישרון זה והוא נשאר תקוע בקיר לעד.

הנקודה האחרונה בה ביקרנו בשכונה "קיר האהבה". לוקיישן אנסטגרמי חביב שלא היה בביקור הקודם. נמצא ממש ליד תחנת המטרו ABBES. הקיר מורכב מ 612 אריחי קרמיקה עליהם כתוב "אני אוהב אותך" ביותר מ 200 שפות כולל בעברית.

ישנם עוד אתרים מעניינים בשכונה כמו בית הקברות, המוזיאון של מונמארטר, הקומונה של האומנים, תחנת הרוח המפורסמת שמופיעה בציורים רבים, אבל זמננו קצר והמשכנו לחלק השני של היום – מופע בלט באופרה בסטיל.

מופע בלט באופרה

בית האופרה המפורסם של פריז נקרא אופרה גרנייה. בביקור הקודם סיירנו כאן וביום הראשון בעיר הצצנו שוב, אבל הפעם פנינו לבית האופרה החדש בכיכר בסטיל – כיכר המהפכה. המטרו הביא אותנו ממש עד למקום.

המופע שראינו הוא "חלום ליל קיץ" של שייקספיר והלהקה הייתה להקת הבלט של אופרה פריז. מופע של שעתיים וחצי עם המון משתתפים, תלבושות מרהיבות ותפאורה מושקעת. את סיפור העלילה אפשר להבין די בקלות, אבל ממליצה לעשות שעורי בית ולקרוא מעט קודם. תזמורת חיה וזמרי אופרה ליוו את המופע. היה מצוין ושווה לגמרי את מחירם של הכרטיסים היקרים למדי.

הכרטיסים נקנו שבועיים לפני המופע. באתר הרשמי לא היו מקומות ונעזרתי באתר הבורסה של האופרה שמוכר כרטיסי מנויים שלא יכולים להגיע למופע. המחיר הוא המחיר הרשמי. כרטיסים במקום טוב עלו לנו 120 יורו הכרטיס. אפשר למצוא זולים יותר ביציעים העליונים. מאד ממליצה לאוהבי בלט ותרבות בכלל. נהנינו מאד. אסור לצלם ולכן תמונה רק מהשתחוויה.

חזרנו למנוחה במלון שלנו, לא לפני ארוחת צהרים מאוחרת בהארד רוק קפה. מסעדת רשת אמריקאית. אני מציינת אותה מכיוון שיש כאן תפריט ייעודי ללא גלוטן וניכר שיש הבנה והתחשבות. המנות היו גדולות וטעימות. היה מאד מוצלח וחבל שלא גילינו אותה קודם.

שייט על הסיין

לא חשבתי שנצא לשייט. עשינו את זה בעבר, זה כל כך תיירותי ולא חשבתי שיהיה עניין. אבל הבת חשבה שיהיה נחמד. בצעד ספונטני ואחרי מנוחה, לקחנו שייט בן שעה של Bateaux-Mouches שיוצא מגשר אלמה- PONT ALMA. שייט רגיל, ללא ארוחה. השייט מלווה בהסברים קוליים באנגלית וצרפתית ועולה 15 יורו. עברנו דרך המונומנטים המפורסמים לאורך הסיין, הגענו עד איל סאן לואי בצד אחד, האייפל בשני ובחזרה. לקחנו את השייט של השעה תשע ורבע וזה היה מצוין כי ראינו את האתרים גם באור וגם בשקיעה. פריז נצבעה בזהב. מחזה מופלא.

הגענו אל האייפל בדיוק בשעה 10 כשהחל לנצנץ וגרם לנו להתלהב בקול כאילו זו הפעם הראשונה. כיף גדול ומומלץ בחום.

היום הרביעי – משער הניצחון לאייפל וקניות גם

עוד יום של קלאסיקות. היו לי תוכניות שאפתניות ליום הזה אבל הבת ביקשה קניות. אני לא מאלה שמבזבזים יום טיול על קניות, אבל הנסיעה הזו נוצרה כדי לשמח את הבת, אז שחררתי, ואת חצי היום הראשון בילינו בקניון של פורום לה האל . כאן באמת אפשר למצוא כל דבר שתעלו על הדעת, והיו מכירות סוף עונה שוות אז יצאנו עם שלל נאה.

חזרנו למלון, נחנו מעט ולארוחת צהרים מאוחרת נסענו לצד השני של העיר (קשים חייו של התייר הצליאקי) למסעדה איטלקית ללא גלוטן בשם LITTLE NONNA. יש להם פיצות נהדרות ללא גלוטן. היה נעים וטעים ואני ממליצה.

המסעדה נמצאת במרחק הליכה משער הנצחון ולשם המשכנו. כאן עשינו את בוק התמונות המתבקש. לא עלינו על השער מחוסר עניין לציבור. עשינו את זה פעם קודמת והרגשנו שאפשר לוותר. המון אנשים באזור השער.

צעדנו לאורך השאנז אליזה. הבת רצתה להרגיש קצת פריזאית ולטייל ברחוב המפורסם. עשינו WINDOW SHOPING. חשבנו שנגיע עד כיכר הקונקורד, אבל בשלב מסוים מיצינו, לקחנו מטרו ונסענו לכוון מגדל אייפל. הפעם כדי לעלות לתצפית, דבר שוויתרנו עליו בביקורים קודמים.

מגדל אייפל

הזמנתי מראש כרטיסים לשעה 19.30. היה מזג אוויר מצוין, ראות טובה ולא חיכינו שניה בתור. מומלץ מאד!

טיפ קטן– אם אינכם מוצאים כרטיסים, נסו להיכנס לאתר כל יום יומיים. פעמים רבות מתפנים מקומות. לא השגתם, ניתן לקנות במקום. מקסימום תעמדו מעט בתור.

עלינו במעלית לתצפית בקומה השנייה. התצפית נהדרת וניתן להבחין בברור באתרים ומבנים שראינו בימים הקודמים. מומלץ לעלות אחרי שיש כבר הכרות מסוימת עם העיר. לא עלינו עד לקצה. לטעמי אפשר להסתפק בקומה השנייה. מהקומה השלישית המבנים נראים זערוריים וקשה להבחין בפרטים. היה מוצלח! אפילו הצעירה הצינית נהנתה.

כשירדנו ניסינו לצלם בזויות מיוחדות. כמו זו

מאחורי המגדל גני CHAMP DE MARS הנעימים. בילינו כאן שעה נחמדה על הדשא. השמש החלה לשקוע ותמונות שצולמו בשעת בין ערביים יצאו מוצלחות במיוחד.

עברנו אל גני טורוקדרו מהצד השני של הנהר. לאורך הגשר המוביל לגנים, דוכני מזכרות ומזון מהיר. מאזור הגנים תצפית יפה מאד לאייפל.

בבוקר שאחרי חזרנו הביתה. טיסת טרנסביה שהועברה מהערב לבוקר גזלה לנו חצי יום בעיר. תורי ענק בשדה התעופה באורלי ומזוודה שלא הגיעה. כל אלה לא קצצו את הכנפיים. היה לנו טיול אם ובת נינוח וכיפי. מניחה שעוד נחזור לפריז היפה!

היו בתוכנית ולא הספקנו

ביקור במוזיאון קרן לואי ויטון וגני בולון

ביקור עומק באזור המארה

Atelier de Lumiers – תערוכת סזאן קנדינסקי

תערוכה מוצלחת של דיור– ראינו תערוכה דומה לפני מספר חודשים בניו יורק אז ויתרנו.

פופ אפ בלונים

עד הטיול הבא…

איריס

אהבתם את הפוסט? מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים