ביאנלה 2020 במוזיאון ארץ ישראל

עתיק מול חדש- חימר מול פולימר ואולי ההפך – עבודות בביאנלה

גוף ראשון. טבע שניביקור בביאנלה 2020 במוז"א

מה עושים בשבת חמה בחודש אוגוסט? הולכים למוזיאון. נו אולי לא בחירה ראשונה של רובנו אבל בהחלט אופציה ממוזגת וטובה.

זה זמן רב שאני מתכננת לבקר בביאנלה לאמנות במוזיאון ארץ ישראל או בשמו החביב מוז"א. בצל מגבלות הקורונה המוזיאון נפתח ונסגר לפרקים ומספר המבקרים מוגבל. ארבתי לכרטיסים במשך מספר שבועות, וברגע שזיהיתי מקומות לסיור מודרך בצהרי שבת הזמנתי כרטיסים. חברה חמודה שחיכתה יום נוסף כבר לא מצאה. אזלו. אז אם אתם מעוניינים בסיור מודרך מהרו להזמין. אם לא נותרו מקומות בסיור, תמיד ישנה אפשרות לסייר עצמאית עם מדריך קולי וגם זו נראית לי אופציה מוצלחת.

מה זאת ביאנלה? ביאנלה היא תערוכה המתקיימת פעם בשנתיים ובדרך כלל מוקדשת לאמנות עכשווית.

עבודות צבעוניות לעיתים מטרידות

אחת הביאנלות הידועות ביותר, אולי "הידועה" מכולן היא הביאנלה בונציה. בה עדיין לא ביקרתי.

הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל היא ארוע גדול וראשון מסוגו. ביאנלות קודמות היו מצומצמות למדי והוקדשו לתחום אמנות אחד- ביאנלה לקרמיקה, זכוכית וכו'. הביאנלה הזו עוסקת במגוון חומרים – זכוכית, חימר, פלסטיק, נייר, וידאו וצליל והיא רב תחומית ונעה בין אמנות לעיצוב שימושי. השם שנבחר הוא גוף ראשון. טבע שני.

יובל סער אחד מאוצרי התערוכה מסביר את משמעות השם – "הגוף שהופך לחלק מהעיסוק של האומנים עד שהיצירה הופכת לטבע שני- הם הופכים ליצירה והיצירה היא בעצם הם". זו הפעם הראשונה שמוצגת כאן תערוכה כה גדולה ומקיפה תחומי יצירה רבים.

יוחאי אלוש ואבנר בלחסן – מדורת השבט הגרסה המודרנית – פעם סביב המדורה והיום סביב הרדיאטור

"הביאנלה מציגה תמונת מצב עדכנית של תחומי האומנויות והעיצוב השונים, בדגש על קרמיקה, זכוכית, צורפות, טקסטיל ונייר. הביאנלה תהווה המשך טבעי לעיסוק רב־השנים של המוזיאון על אוספיו בתחומי התרבות החומרית המקומית.

הביאנלה מוצגת ברחבי המוזיאון ובה מאות עבודות מתחומים שונים, המשולבים זה בזה, שבבסיסן מצוי המתח בין עבר, הווה ועתיד; בין מלאכות עתיקות ועבודת יד לבין שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ובכלים דיגיטליים; בין המסורתי לאקספרימנטלי; בין החד־פעמי, הקונספטואלי והאמנותי לבין התעשייתי, התכליתי והפונקציונלי." (מתוך אתר המוזיאון)

פנים וחוץ – השתקפויות וחומרים – יצירה בביתן הזכוכית


אנחנו לא מבינים גדולים באמנות אך בהחלט חובבי אמנות ולכן בחרנו להצטרף לסיור מודרך. הסיור אינו מקיף את כל התערוכה אלא נותן הצצה למספר יצירות מובילות ומאפשר הבנה קצת יותר עמוקה של היצירות הצבעוניות ומושכות העין. בתום ההדרכה המשכנו לסייר באופן עצמאי.

האופנוע הצהוב שעשוי זכוכית מנופחת – אולי העבודה המזוהה ביותר עם התערוכה- בוריס שפייזמן


הדיאלוג בין המסורתי למודרני, בין האמנותי לשימושי בהחלט ניכר. העבודות מחולקות לחמש קטגוריות- אתה נמצא כאן, גוף ראשון/טבע שני, חייבת/צריכה, שמיים וארץ ובחזרה לעתיד. הן עוסקות בחיבור שבין היוצר למדיום בו הוא משתמש, בתרבות הצריכה המופרזת, נושאים מקומיים פוליטיים, יחסים בין גברים לנשים, פערים בחברה, מפגש בין גשמי לרוחני וקשר בין מסורת ומלאכות עתיקות לחדשנות. היצירות מפוזרות בין הביתנים השונים בהתאם לתמה ולחומר מהן עשויות. כך תוכלו לראות שדה קנים מתנועע ברוח בביתן הקרמיקה, שתצוגת הקבע שלו כוללת כלים ששימשו במלאכות עתיקות ובעבודה חקלאית.

אורנה לאלו, קנים ברוח

בעבודתה של אורנה לאלו הנקראת "קנים ברוח", האמנית יוצרת דימוי של שדה הזז ברוח על ידי קני עץ בעלי שני מפרקים וקפיץ נירוסטה. הקנים זזים באמצעות מנוע ומפוח הנמצאים בחלק התחתון של היצירה. התנועה שנוצרת מזכירה ממש תנועה של שדה שיבולים ברוח. יש כאן פרשנות סינטטית של התנועה בטבע.

לא מוצק לא נוזל, ליאת סגל

בביתן הזכוכית תוכלו להתרשם מאוסף הכוסות הרוטט שיצרה ליאת סגל בעבודה "לא מוצק לא נוזל".

300 אמנים, כולם ישראלים מציגים מעל 250 עבודות. רוב העבודות יפות, גדולות וצבעוניות. חלקן משלבות וידאו ארטס מרתקים. חלקן מטרידות, מתריסות ובועטות. רבות מהן בולטות במרחב ומתכתבות איתו. חלק מהעבודות נמצאות בחללים סגורים וחלקן במרחב הפתוח ויוצרות איתו דיאלוג.

הנה דוגמא לעבודה שעשויה עמודי מתכת גבוהים עם חיתוך בסגנון משרבייה. החיתוך יוצר חללי אוורור אורינטליים דרכם משתקפים מגדלי ת"א המודרנים שניבטים ברקע. עמודים "עתיקים" מול פאר הבניה המודרנית.

"קו רקיע" של אבנר שר

את הבאים לתערוכה מקבל איגלו. מה פתאום איגלו? כל כך לא ישראלי ורחוק מאיתנו. האמן רונן בבלי יצר מבנה ששואף לקשר בין חברות עתיקות ושיטות בנייה מסורתיות ובין טכנולוגיות וחומרים חדשים. האיגלו בנוי מלוחות נירוסטה רפלקטיביים שמחזירים השתקפות של הסביבה. הלוחות אוצרים חום רב ואי אפשר לגעת בהם. הם גם מסנוורים. נוצר מבנה חזק ויציב אך לא שמיש לאדם. היצירה מעלה שאלות על יחסיו של האדם עם הטבע.

האיגלו של רונן בבלי


הסיור אורך 50 דקות ומתרכז בחלל הגדול של אולם רוטשילד. המדריכה מסיירת איתנו באולם ומספרת על היצירות הבולטות לטעמה.

כאן תמונת נוף שנראית כיער פסטורלי. אם תתקרבו תבחינו כי היצירה עשויה פקקים צבעוניים רבים. כאלה שמשמשים לתלייה של קישוטים שונים. האמנית עושה מיחזור של אותם פקקים מיותרים, עשויים פלסטיק לא מתכלה, והופכת אותם לתמונת נוף מרהיבה.

אבל לא רק בקיימות וטבע עוסקת התערוכה. אחת העבודות הבועטות שאהבתי היא סרט וידאו בו רואים בחורה ערביה גורפת את מי הים. פעולה שנראית לא הגיונית וחסרת תועלת. באמצעות תיעוד הפעולה מציגה האמנית מוריגאן אבו דיבה מבט אירוני וכואב על מקומה כאישה ערביה, דתיה, פלסטינית בחברה הישראלית.


בעבודה הזו לקחו כלי חימר, שברו אותם והדפיסו עליהם תמונות. תמונות אישיות, משפחתיות, שמציגות קולאז' ישראלי. חרסים כתובים נועדו בעבר להעברת מסרים והיום מודפסות עליהם תמונות. נוצר לוח שמזכיר עמוד אינסטגרם. גם כאן דיאלוג בין עבר והווה, מסורתי ומודרני. צורות תקשורת בתקופות שונות.

עבודה נוספת מדברת על תרבות הצריכה שלנו. לכולנו יש יותר מדי בגדים. תעשיית הביגוד היא אחת התעשיות הנצלניות והמזהמות ביותר. בעבודה לקחה האמנית חלקי חולצות ישנות. כאלה שמשמשות בטקסי סיום, הפגנות, ימי גיבוש וציון סוף מסלול בצבא. האמנית פרקה אותן, הרכיבה מחדש ויצרה פריטי לבוש חדשים עם אמירה ומסר.

תרבות צריכה מופרזת – בתעשיית הטקסטיל


בעבודה הבאה רואים נעליים גבריות צבועות לבן. הנעליים שעשויות קרמיקה מייצגות עבור האמנית חנאן אבו חוסיין את האלימות, הפטריאכליות והתוקפנות של גברים כלפי נשים. הגברים כאילו דורסים את הנשים בנעליהם.

נעליים וחברה פטריאכלית – חנן אבו חוסיין
בובות בתערוכה

בגלריית המגדל עבודה מרשימה של פסי הירש. היוצרת השתמשה בכרכים ישנים של האינציקלופדיה העברית ויצרה מהם מעין מאוזוליאום שכולל ספרים ישנים, פרחים יבשים ופתילי ציציות. כל אלה בונים מיצג שמדמה גופים חנוטים באתר זכרון.

מאוזולאום, פסי הירש

טיפ – סיימתם לסייר בתערוכה, עלו אל הקומה השניה של גלריית המגדל. כאן תמצאו מרפסת תצפית עם חלונות פנורמיים ונוף נהדר של תל אביב. חבל רק שהחלונות היו כה מלוכלכים. באותה הקומה נמצאת גם תערוכה קטנה של המעבדה לדיגיטציה של בצלאל.

בונוס – נוף אורבני מהמגדל
המעבדה לדיגיטציה אנושית – של בצלאל

ברצוני להזכיר את אוצרי התערוכה שעשו לטעמי עבודה נפלאה. אוצרת ראשית ומייסדת הביאנלה: ד”ר דבי הרשמן. אוצרים ראשיים נוספים: אנריאטה אליעזר ברונר, יובל סער. אוצרי משנה: מירב רהט, ניר הרמט, ליאורה רוזין.

הפינה השימושית

מחר כניסה כולל סיור 52 שח. ישנן הטבות כניסה דרך מועדונים/ כרטיסי אשראי.

ישנם סיורים שמתאימים למשפחות עם ילדים צעירים וכוללים הפעלה ויצירה.

הזמנת כרטיסים באתר המוזיאון.

הביאנלה שנפתחה באחור בחודש יוני, עתידה להמשך עד סוף שנת 2020.

מגרש חניה גדול עומד לרשות מבקרים בסמוך למוזיאון.

הבהרה – הפוסט אינו מתיימר לתת סקירה מלאה של הביאנלה. כוונתי לתת טעימה ממה שראינו וחווינו. אם שכנעתי מי מהקוראים לבקר בתערוכה, דייני. בעיני, מעניין וכדאי. 🌼

סקירה טובה ונרחבת על התערוכה תוכלו לקרוא כאן.

הנה עוד מספר עבודות שאהבנו-

על ביקור בביאנלה בימי קורונה מזוית מחויכת ומעט נרגנת – תוכלו לקרוא בפוסט המצוין של חמושה בעדשה – "הביאנלה במוז"א אסורה בכבלים". כדאי ☺

תודה שסיירתם איתי

עד הטיול הבא…

איריס

4 תגובות

  1. אני כבר זמן מה זוממת להגיע לתערוכה , והפוסט שלך נתן עוד פוש קטן. אנחנו אוהבים מאוד להצטרף לסיורים מדורכים במיוחד כשמדובר אומנות עכשווית – לומדים מזה הרבה מאוד. ותודה על הטיפ לתצפית. אחפש אותה!

    אהבתי

  2. בעבר הייתי בביאנלות לקרמיקה, שגם הן היו מעניינות ומגוונות. אבל הפעם ההקף והמגוון נראים כמשהו מיוחד. אני מקווה מאוד להגיע בקרוב. כתבת מאוד יפה ושכנעת אותי שהמאמץ שווה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s