יפן- יומן מסע- פרק 4- טוקיו

טוקיו – המתחם הקיסרי, אקיהברה ושינג'וקו.

פוסט אחרון לשנת 2019. ✨ אחרי הפסקה קטנה בדווחים, אנחנו ממשיכים לטייל בטוקיו.

פוסט זה יתאר את הימים החמישי והשישי לטיול, בהם יסופר איך הצלחנו לבקר בארמונו של הקיסר, בילינו כמו מקומיים, למדנו תרגילים של סמוראים וטיילנו בגן מקסים. שנתחיל?  ⏬

טוקיו היום החמישי 8/10/19

זהו כבר הפרק הרביעי בסיפור המסע המתגלגל שלנו ואנחנו ביום החמישי בעיר.

ערב יום הכיפורים היום. מוזר לנו להיות בחו"ל ולטייל ביום הזה. פעם ראשונה שלנו. לקחנו את זה בחשבון כשהחלטנו לצאת לטיול. לחלקנו קצת מורכבת ההחלטה הזו. בבוקר אני נזכרת בקטע מתפילת הנעילה של יום הכיפורים  "פתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר כִּי פָנָה יוֹם". לשער יש משמעות עמוקה במסורת היהודית כמו גם היפנית. 

אין מתאים יותר מלפתוח את היום הזה בביקור במקדש HIE JINJA הקרוב למלון. במתחם המקדש יש שרשרת שערים יפה – TORI. לא גדולים ומתויירים כמו בפושימי אינרי בקיוטו (גם לשם נגיע בהמשך הטיול), אלא צנועים וקטנים יותר. אנחנו מבקרים בהם ומציינים בדרכנו את היום. חוץ מ TORI  יש גם מקדש שינטו מרשים למדי. ילדה יפנית קטנה עושה פוזות למצלמה שלנו.

האווירה הופכת לעליזה יותר. גם בת העשרה שלי מתמסרת למצלמה. מה שהתחיל כיום קצת מהורהר הופך די מהר ליום נחמד. על נושא השערים כתבה יפה חברתי אורית מצא מהבלוג היפנית הקטנה. אתם מוזמנים להעמיק ולקרוא.

היעד הבא שלנו הוא מתחם  הארמון הקיסרי. הקיסר היפני המכהן החדש (מחודש מאי 2019) הוא נארוהיטו, בנו של הקיסר אקיהיטו ונכדו של הירוהיטו. ההכתרה שלו התקיימה בטוקיו זמן קצר אחרי בקורנו שם באוקטובר 2019. הארמון הקיסרי הוא מעון המגורים היצוגי של הקיסר ומשמש לקבלות פנים רשמיות. הארמון שנקרא ביפנית קוקיו יושב בתוך פארק גדול מאד. לפארק שני אזורים. האזור המזרחי הפתוח לקהל והחלק המערבי, בו נמצא המעון שסגור למבקרים עצמאיים. ביקורים בחלק זה אפשריים רק במסגרת סיור מאורגן שיוצא פעמיים ביום, בימים שני עד שישי. לפני ההגעה כדאי לבדוק באתר הארמון אם מתקיים סיור. סיורים רבים מתבטלים בשל קבלות פנים וארועים רשמיים בארמון.

ניתן להזמין מקומות לסיור באמצעות אתר האינטרנט של הארמון, אך רק 100 מקומות מוקצים בכל יום למזמינים והמקומות אוזלים מהר מאד. מי שלא הצליח להזמין, יכול כמונו לנסות מזלו ולהתייצב כשעתיים לפני הסיור. לקחת מספר, לחכות בתור ולקוות לטוב. למעשה זה לא היה כל כך מסובך. 😃

התור אמנם ארוך ונשמר באדיקות, אך המקומות רבים למדי והקבוצות ענקיות. כל מי שהגיע עד לשעה 12.30 לערך קיבל מספר ונכנס. יש להציג דרכונים והפרטים נרשמים. קחו בחשבון שהקבוצה ענקית (למעלה ממאה איש בכל שפה), מה שלדעתי פוגם בהנאה מהסיור.

הסיור אינו נכנס לתוך הארמון אלא עובר בין המבנים השונים ובגנים. סיור בתוך המבנה אפשרי רק פעמיים בשנה ביום ההולדת של הקיסר ב 23/12 ובשני בינואר. עד מועד הסיור אנחנו ממתינים ומטיילים לסרוגין בגנים. בתורנות. נהנים מיופי הגנים, מהטיפוח וממגדלי השמירה שנראים כמו טירה.

בכניסה לסיור בדיקת דרכונים. אח"כ מקבלים הסבר קצר על אופי הסיור. ההסבר ניתן בשפות שונות בתוך כיתת לימוד גדולה. יש זמן לקנות שתיה ומזכרות קטנות. אחרי התדריך יוצאים לדרך. הקבוצה ענקית ודי קשה לעקוב.

המתחם מאד מטופח. המבנה עצמו פשוט יחסית לארמונות אחרים בעולם. משקף את אורח החיים הצנוע של משפחת הקיסר. המקום הופגז במלחמת העולם השניה. הארמון הנוכחי הוקם ב 1968. המבנה עצמו רבוע וסגנון הבניה מודרני אם כי לדברי המדריכה שולבו גם מאפיינים יפנים מסורתיים.

סביב הארמון חפיר ותעלות מים. השיא מבחינתנו היה דוקא הגשר היפה גשר ניג'ובשי – Nijubashi Bridge שנקרא גם הגשר הכפול. הוא גשר פוטוגני ומפורסם מאד. אומרים שהוא גם הגשר המצולם ביותר ביפן. נו מה אומר, הוא בהחלט חינני והנוף בסביבה נהדר. היתה לנו שם הפסקה קלה בת כמה דקות לצילום, ויכולנו סוף סוף לנוח קמעה מהמרדף אחרי המדריכה.

אחרי שספקנו את יצר הסקרנות (גם זה חשוב בטיולים) ומיצינו את הביקור במתחם הקיסרי, הגיע הזמן לחפש ארוחת צהריים. כאן התחילה סאגה קטנה. מי שעוקב אחרי יודע שהבת שלי צליאקית ומוגבלת למזונות ללא גלוטן. להשיג מזון ללא גלוטן בטוקיו יכול להיות מאד מאתגר. מאד! אמנם עשיתי שעורי בית ויצאנו עם רשימה מסודרת של מסעדות כאלה, אבל טוקיו ענקית, המסעדות מפוזרות ברחבי העיר ושעות הפתיחה לעיתים מצומצמות. אני שולפת את הרשימה ומחפשת אחר אחת כזו. באזור בו אנו נמצאים יש רק את מסעדת הראמן שאכלנו בה אתמול, ולא מתחשק לנו שוב להזמין אוכל ממכונה. בסוף בוחרים מסעדה בשינג'וקו בעלת השם הבנאלי "איפה הכלב". ת'כלס נבחרה בגלל השם. אחרי מסע מפרך מגיעים לשם רק כדי לגלות שהיום סגור. מסתבר שלא בדקנו מספיק. בימי שלישי המסעדה פתוחה לסרוגין, והיום הוא יום שלישי שבו סגור. מאוכזבים, רעבים ועצבניים מסתפקים בסניף מקדונלד בפינה. למזלנו מסכימים להגיש לבת את הקציצה והתוספות בצלחת. אני שולפת לחמניה מהתיק וכך סוגרים את פינת הרעב בשלב זה. ולמה אני מספרת את כל זה? כדי שתדעו שלמרות שעל הנייר יש אפשרויות, ממש לא קל עם "ללא גלוטן" בטוקיו. נתקלנו בזה שוב ושוב. תמיד כדאי לבדוק שוב ושוב וגם להתקשר ולהכין גבוי מהבית. ואם תמצאו את הכלב ספרו לי איך היה..  🐶

אחרי ארוחת הצהריים המתסכלת נוסעים חזרה לאקיהברה. למה? כמו שסיפרתי בפרק הקודם הבן שלי הוא גם גיימר חובב. הזמן שניתן לו כאן ביום ראשון, לא ממש סיפק. יש לנו קצת זמן עד סיור הערב שלנו עם מורן, אז יצאנו להשלמות.

בנגוד ליום הגשום שהיה לנו בביקור הקודם כאן, הפעם חמים ונעים. אורות הניאון כבר דולקים ויחד איתם גם אנחנו נדלקים. יש משהו כיפי ומחשמל באווירה של המקום. כמה ביזארי ככה נחמד. אנחנו מסתובבים בבניינים השונים. בודקים את קומות המשחקים. בובות הדמויות נבחנות שוב ושוב עד שהבן מוצא אחת שהוא אוהב במיוחד. בפינת הרחובות יש חוות של פוקימונים. עשרות יפנים, מזקן ועד טף עומדים ומנסים לצוד פוקמונים. כן, גם הבן שלי מצטרף לחגיגה. היה קשה למשוך אותו שם. (גם) ככה היפנים מבלים. ביחד אבל לבד.

ואז מגיעה מורן. איכשהו למרות שעוד לא הגענו לנקודת המפגש, היא מזהה אותנו בתוך ההמון. עם מורן ערכנו סיור ערב מרתק לנקודות הבלוי של היפנים בטוקיו. במשך ארבע שעות סיירנו איתה באקיהברה, באזור תחנת טוקיו ובשינג'וקו. ראינו מקומות ושמענו סיפורים על צורת הבלוי של היפנים. באקיבהרה טיילנו ברחוב של קפה המשרתות ושמענו שיש גם גרסה גברית לעניין. דברים שתפגשו רק בטוקיו.

אח"כ המשכנו אל הרחובות המוארים והשדרות היפות של אזור תחנת טוקיו. עוברים בבניין המרשים של מרכז התערוכות והכנסים הנקרא Forum. מטיילים בשדרת עצים נאה Nakadori. שרשרות של מנורות התלויות על העצים יוצרות מראה מלבב.

כאן יש פסלי רחוב חביבים והח'ברה שלי נהנים להצטלם איתם ולעשות שטויות של תיירים. כאלה אנחנו. תחנת טוקיו עתיקה ויפה מוארת בלילה בצורה נפלאה.

משם נוסעים לאזור שינג'וקו. מעבר חד במראה ובאווירה. האזור צבעוני והומה. זה אזור הבלוי של הצעירים. בארים אפלים ומלונות אהבה, בסמטת הגולדן גיי ובגבעת האהבה. למרות השם הסליזי למדי, מלונות אהבה מארחים לרוב זוגות. מורן מספרת לנו שהיפנים חיים בבית הוריהם עד החתונה, כך שיש קושי בקיום מפגשים זוגיים. מקובל כאן לקחת חדר למספר שעות או אפילו לילה שלם ולבלות עם בן הזוג באופן פרטי. בסמטאות צרות יש איזיקיות בהן יושבים בכל זמן נתון לא יותר מחמישה אנשים. ראינו גודזילות ועברנו ליד מופע הרובוטים המפורסם וההזוי.

אזור הבלויים של שינג'וקו נקרא ‪Kabukicho‬. הוא האזור הפחות מצוחצח של העיר. כאן תמצאו אשפה בפינת רחובות ואפשר גם לראות חולדות עוברות ללא מאמץ מיוחד. לא האזור שהייתי בוחרת ללון בו. בטח לא עם ילדים. אז שימו לב כשאתם מזמינים לינה. מורן מעבירה שלל סיורים נוספים בטוקיו. הסיור היה מעניין ומוצלח לכל המשפחה. ממליצה. מורן Tokyo Inside Out.

טוקיו היום השישי 9/10/19

היום האחרון שלנו בטוקיו. אחרי היום הגדוש והמעייף שהיה לנו אתמול לוקחים את הזמן בבוקר. יש לנו רשימה ארוכה של מקומות שטרם ראינו, אבל מתחילים להרגיש את עייפות החומר. השבוע האחרון היה אינטנסיבי ושיתוף הפעולה של הח'ברה שלי יורד. מה יהיה? עוד 10 ימי טיול לפנינו. הבת לא מרגישה כל כך טוב ומחליטה להשאר במלון. מסכמים שתשאר לנוח ונחזור לקחת אותה לארוחת צהריים. יש יתרון רב בנסיעה עם ילדים גדולים שהם בעצם מבוגרים צעירים. אפשר להתפצל מדי פעם ולנוח אחד מהשני 😃.

היעד שלנו להבוקר או בעצם לכל היום הוא שינג'וקו. מה עוד לא היה לנו בטיול הזה? תצפית משמעותית. היתה לנו אחת באסקוסה אבל הבניין לא היה גבוה מאד ולא ראינו למרחקים. היום בהיר ושמשי ויש ראות מצוינת. יש מספר מקומות מומלצים לתצפית בטוקיו. אנחנו בוחרים ב Tokyo Metropolitan Government Office Observatory.  שתי נקודות תצפית הממוקמות במגדל הצפוני והדרומי של הבנין מציעות יחד 360 מעלות של תצפית מצוינת על העיר והסביבה.

בזמן הביקור שלנו התצפית מהמגדל הצפוני היתה סגורה לרגל שיפוצים, אך לפי האתר הפעילות תתחדש בינואר 2020. כאן ניתן לראות את העיר כולה. בימים בהירים אומרים שניתן לראות אפילו את ההר פוג'י. גובה המגדל 202 מ' והמראה מרשים מאד. בזמן הביקור שלנו אורח מזדמן מפליא לנגן על פסנתר שניצב במרכז רחבת התצפית. במקום גם חנות מזכרות ובית קפה קטן. שווה מאד בעיקר לאור העובדה שהתצפית חינמית.

משם מחליטים ללכת אל מוזיאון הסמוראים. על הנייר זה נראה קרוב. משהו כמו 20 דקות הליכה. היום יפה ונעים ללכת. בפועל זה לא ממש קרוב ועובר דרך תחנת שינג'וקו הענקית. 3 מליון איש עוברים כאן מדי יום כך אומרים. רק להכנס ולצאת ממנה לקח 20 דקות. בדרך רואים כל מיני דברים אופיינים ליפנים כמו כלב תינוק בעגלה. אנחנ מטיילים ברחובות שינג'וקו רק שהפעם באור יום. עכשיו הסביבה כבר נראית יותר סימפטית. בדרך בודקים את התופעה שנקראת דון קיחוטה. רשת חנויות שדומה להכל בדולר רק בסגנון יפני. תוכלו למצוא הכל מכל. הרוב לא באיכות מאד גבוהה. אחנו בעיקר מתרשמים מהצבעוניות והצפיפות. רכישות לא נרשמו. עוברים גם ליד הגשר של אתמול. טוקיו של היום שמחה ועליזה וכיף לנו מאד.

מוזיאון הסמוראים נמצא בשכונת קבוקיצ'ו. באור יום היא פחות מאיימת. זהו מוזיאון קטן למדי (ויש לו אח בקיוטו). החזית שלו צנועה ודי מוסתרת. חלפנו לידו פעמיים ופספסנו את הכניסה. הביקור בו באמצעות סיורים מודרכים בלבד. בתחילת הסיור תצוגה של תלבושות וחרבות סמוראים. המדריך שלנו בעל אנגלית טובה למדי, דבר לא נפוץ אצל היפנים. ההסברים קולחים ודי מעניינים. אחר כך יש הדגמה של תרגילים, זריקת כוכבי נינג'ה וחרבות. מי שרוצה יכול להתלבש ולהצטלם כסמוראי. הבן שלי מצטרף להדגמה ומרוצה. אני מרוצה מזה שהוא מרוצה. מוזיאון קטן ודי מינורי. ממש לא חובה. מתאים גם לילדים אם כי בקבוצה שלנו הרוב היו מבוגרים. אפשר לתווך שפה.

עכשיו כבר שעת צהריים מתקדמת. הבת עדיין במלון ולא בא לה לצאת. נותנת לנו ברכת הדרך ומאפשרת להמשיך לטייל. אני מאד רוצה לראות גן יפני נוסף. אחרי ארוחת ראמן זריזה אנחנו בדרכנו אל Shinjuku gyoen national garden. אין אליו תחבורה ציבורית טובה מהמקום בו אנחנו נמצאים, אז אנחנו שוב ברגל. הלכנו המון באותו היום. זהו גן ציבורי גדול אבל הכניסה בתשלום. יש הנחות לסטודנטים ולפנסיונרים. אם אתם כאלה תמיד כדאי לשאול, אם כי ביפן ההנחות יחסית צנועות.

הגן שהיה בעבר חלק מאחוזה פרטית, שוקם אחרי מלחמת העולם השניה והפך לפארק צבורי. זהו פארק מקסים ורחב ידיים. הגן מחולק למספר סגנונות. תמצאו בו ריאות ירוקות קלאסיות בהן מטיילות אמהות עם עגלות וילדים משחקים על הדשא. יש בו גן אנגלי, פראי יותר בעצובו. יש חורשות עצים מרשימות אבל גולת הכותרת היא הגן היפני. הוא פשוט מקסים והעין לא שבעה מהיופי. מומלץ מאד מאד. טיילנו בו שעה ארוכה וכולנו אהבנו מאד.

הגן הזה נחשב אחד היפים והמוצלחים של תקופת מייג'י ולא בכדי. מומלץ מאד לא לפספס. סגור בימי שני.

את היום סוגרים במסעדת גיוזה מוצלחת בשכונה שלנו באקסקה. המסעדה שייכת לרשת בשם gyoza it. יש גם צמחוני וגם ממולא בשר. הן טריות וטעימות ואנחנו מרוצים מאד. אם יש אוכל יפני שיותר התחברנו אליו זה גיוזה. אולי כי הוא קצת יציר כלאיים בין קרעפלך אשכנזים לכופתאות מנטי של הבוכרים. משהו שמכירים מהארץ. 😉

בערב מתעדכנים בפרטי הסופה הגיביס העומדת להתרחש עלינו. בשלב זה עוד אופטימיים וחושבים שנוכל לחמוק ממנה ללא שינוי רציני בתוכניות. מחר נאסוף רכב שכור מתחנת הבית שלנו באקסקה ונצא לחמישה ימי טיול רכוב באלפים. ומה עוד יהיה לנו מחר? הנה רמז מטרים. מוזמנים להשאר איתי ולעקוב. בקרוב.

לחלק הקודם  – פרק 3                             לחלק הבא – פרק 5 -האלפים היפנים

קישור לתקציר המסלול

עד הטיול הבא…

איריס

לקבלת עדכונים מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה של הבלוג