טיול בצפון תאילנד- צ׳אנג מיי וצ׳אנג ריי
תאילנד לא היתה בכלל במגרת החלומות שלי. טיול זוגי קצר לפני 10 שנים הותיר אותנו מעט מאוכזבים. היינו חולים רוב הזמן, לא ממש אהבנו את המנטליות ואת העדר התשתיות. לא התלהבנו ולא חשבנו לחזור. אני בכלל חלמתי על איסלנד או סקוטלנד ואפילו התחלתי לרקום תוכניות.
אממה … אנחנו מטיילים עם מתבגרת בת 17 שמאד רצתה תאילנד כמו בני גילה.
"זה טיול גדול אחרון לפני גיוס" אמרה הנערה ואנחנו – מגשימי החלומות, לא יכולנו לסרב.
כדי להמתיק את הגלולה בחרנו לצרף יעד נוסף במזרח בו עוד לא בקרנו. קראתי והתייעצתי והפור נפל על הונג קונג. כך מצאנו עצמנו מטיילים שלושה שבועות במזרח בחום יולי – אוגוסט.
באומץ רב החלטנו לחרוג ממסלול החומוס המקובל והמוצלח של צפון – קוסמוי – בנגקוק. במקום זאת טיילנו שבועיים בצפון תאילנד, נפשנו בפטאיה וטעמנו מבנגקוק. אחרי שבועיים בתאילנד טסנו לטיול בן שבוע בהונג קונג ומקאו.
ולמה המרוץ למיליון ?? בתור חובבת מושבעת של התוכנית בקשה הנערה לשחזר מקומות ואתרים בהם ביקרו הרצים למיליון וכך היה.
בפוסט הזה אספר על חלקו הראשון של הטיול בצפון תאילנד. על החלק השני שהתרכז בפטאיה ובנגקוק תוכלו לקרוא כאן.
מנהלות
טיסות 
– נקנו 10 חודשים מראש. כן כן … אנחנו מהמקדימים. רכשנו כרטיס משולב של אל על – בנגקוק ארוויז ותאי במסלול:
ת"א – בנגקוק – צאנג מיי
בנגקוק – הונג קונג
הונג קונג – ת"א.
הכרטיס עלה 1170 דולר לנוסע לשלושת הקטעים. בהמשך קנינו טיסת פנים נוספת של אייר אסיה מצאנג מיי – לפטאיה בעלות 60 דולר לנוסע כולל מזוודה וארוחה 
. טיסה זו נרכשה בנפרד כי לא ניתן היה להכניס אותה לכרטיס אל על.
מחיר מצוין לטיסות ישירות בקיץ. הכרטיס נקנה בחברת פלייאיסט שמתמחה במזרח.
רכב –
לא היה הפעם. איזה כיף !! הנהג נהנה מהנוף והצליח אפילו לנמנם מדי פעם.
הדרכה – בצפון בחרנו בטיול פרטי מודרך. התכתבתי עם מספר מדריכים שהומלצו ברשת. בסוף בחרנו בללה ( לאדה גומיס). איתה התקשורת זרמה, היא הבטיחה לעזור בנושא הגלוטן וגם הדריכה בעצמה. היא היתה בסדר גמור. מאד מנוסה. ניכר שהיא שולטת בהסטוריה ובתרבות ולא חסכה בהסברים.
כמעט כל מה שהובטח קוים אבל לא היתה כמעט גמישות בתוכנית. היו לנו כמה ימים של גשם כבד והמדריכה נצמדה לתוכנית בלי להציע תחליפים ראויים. להבנתי זו בעיה של מדריכים נוספים באזור, ואולי זה עניין של טיול באזור פתוח בעונה בעייתית. בשאר האזורים חזרנו לטייל באופן עצמאי והיה מצוין. 
קטע מרוץ ראשון – צפון תאילנד
פוסט זה יעסוק בקטע המרוץ הראשון שאורך שבוע ימים.
השלישיה שלנו נוחתת בצפון תאילנד, חוברת ללה ולנהג סירקאם, יוצאת לטיול מתגלגל בו יראו מפלים, פילים, גנים, שדות אורז ותה. יטרקו ביער גשם, ישוטו על נהרות, יבקרו בשווקים ובהמון מקדשים, יקבלו מנת גשם רצינית 
וכן … גם יהיו חולים.😪
17/7/18 – 16/7/18 – הרצים נוחתים בצ’אנג מיי.
טיסת ערב של אל על לבנגקוק. תורים של קיץ לא נראים. נשאר המון זמן דיוטי וגם זמן לארוחה קלה. הטיסה יוצאת בול בזמן (מישהו דיבר על איחורים של החברה הלאומית ?? ) .
המטוס מעט צפוף אבל הרצה הצעירה שקועה בלפטופ, הרץ האחראי מופקד על רווחתה והרצה המארגנת (אני כמובן), תופסת מקום ליד החלון, שוקעת חיש קל בשינה עמוקה (התודה לפרמקולוגיה) וקמה אחרי 8 שעות בואכה ארוחת בוקר 
. היה חלום .
קונקשן של שעתיים וחצי לערך בבנגקוק. השדה ענק ולוקח זמן לרוץ אותו. 
צ’ק אין לטיסה של בנגקוק איירוויס ושעה מנוחה בלאונג’. מקום נחמד להעביר את הזמן. חינמי למי שטס ועושה חבר מועדון בבנגקוק איירוויס. הרצה האחראית שואלת, אין שום דבר ללא גלוטן חוץ מפופקורן. ברוכים הבאים לתאילנד. 
טיסה שניה יוצאת בזמן. כאן דוקא יש ארוחה ללא גלוטן. אפילו סבירה.
הרצים מגיעים מותשים בשש בערב לצ’אנג מיי אחרי מסע שהתחיל בערב הקודם. כמעט יממה בדרכים.
פרננדו, מנהל המשרד של ללה מחכה לנו עם שלט ונהג. יש להם אותו שם משפחה. אחכ יתברר שהוא בעלה לשעבר. ידעתי. 
הרצים מגיעים למלון הראשון בקטע המרוץ הזה.
המלון סווריוונג מובנפיק , צמוד לשוק הלילה. שלושה מטרים מסטארבקס לשמחתה הרבה של הרצה הצעירה.
זהו מלון ותיק שעבר שיפוץ מהיסוד בשנה האחרונה. המלון הוזמן באופן עצמאי באתר AGODA. הבקורות היו טובות ונראה היה לי שיש כאן סוס מנצח וכך היה.
הוזמן חדר ענק לשלושה – פרמייר דלוקס. חדר של 43 מ’. בסוף שודרגנו לסוויטה בת שני חדרים עם שני חדרי שרותים. היה שקט, נוח ומעוצב.
ארוחת בוקר מצוינת ואחרי פנייה שלי במייל הכינו לבת לחם, לחמניות ופסטה ללא גלוטן. היו מתחשבים מאד. נחיתה נוחה ורכה. אני מאד ממליצה על המלון.
עוד באותו הערב, גיחה ראשונה לשוק הלילה. מצטיידים בתיק ושרוול פילים לרצה הצעירה, בודקים את מתחם המזון שליד השוק. הרצים המבוגרים נרתעים מהריחות ובוחרים באופציה בטוחה של דונר טורקי. לרצה הצעירה אין אפשרויות ללא גלוטן בשוק. מארגנים משהו בחדר.
לילה טוב.. 
18/7/18
הבוקר מתחיל מעונן. גשם לפרקים. אפילו לא ממש חם…
אנחנו פוגשים את ללה והנהג שילווה אותנו כל השבוע סירקאם. הוואן מיועד לשמונה, אנחנו שלושה והיה לנו מאד נוח ומרווח.
המשימה הראשונה של הרצים היא טרק בפארק לאומי דוי אנתנון עם מדריכה מקומית. דוי אנתנון הוא ההר הגבוה ביותר בתאילנד ובראשו פגודות למלכה ולמלך.
אבל לפני שנטפס למעלה, עם המכונית כמובן, יש לנו טיול רגלי.
הנסיעה למקום אורכת כמעט שעה. הגשם מתגבר ואנחנו מצטיידים בשכמיות גשם דקיקות כי כבר הבנו שרטוב יהיה פה. פוגשים את המדריכה המקומית. תמונה למזכרת, מקבלים מקלות הליכה מבמבוק ויוצאים לדרך.
המסלול מקסים ביותר. מפלים נהדרים, שדות אורז, טרסות והמון המון ירוק.
המסלול בן 3-4 ק”מ אבל התוואי אינו מישורי, הקרקע בוצית וזה לוקח כמעט 3 שעות עם הרבה הפסקות צילום . הרצה הצעירה הולכת בראש עם המדריכה שמקפצת כמו עז הרים. לרצה האחראית קצת יותר קשה, אבל הנוף כל כך מקסים שאפילו הגשם לא מצליח לקלקל את החוויה וגם לא הנחש הירוק שראינו בדרך.
מהמם כאן והרצה האחראית מאושרת.
אחרי הטרק נותנים לרצים מנוחה בבית הקפה המקומי. קולפים לנו אננס טרי וטעים. אנו פוגשים פעם ראשונה בטיול שרותים בול פגיעה ואת המים להדחה לוקחים מדלי. (טיפה בהלם אבל ב'קרוב זה יהיה מוטיב חוזר).
הרצים עולים לואן וממשיכים למתחם הפגודות שעל ההר עטור הענן.
אנחנו ממשיכים לכוון הפסגה אך קודם עוצרים בשוק של שבט המונג. זה אחד השבטים של ההרים. השוק נחמד וקטן והוא בעיקר שוק של תבלינים ומיני פירות יבשים.
קונים מנגו מיובש (טעים) וכל מיני שקדים ואגוזים וממשיכים. כמובן שראינו אח"כ את אותה התוצרת במחירים נמוכים הרבה יותר. שיהיה…
הואן מטפס ומטפס במעלה ההר וככל שעולים נכנסים לתוך ענן. גובה ההר מעל 2500 מ’ ובפסגה כה מעונן שכמעט ולא ניתן להבחין בפגודות שלא לדבר על הנוף. עד כדי כך סמיך הענן.
הרצה המתכננת די מבואסת, אבל מבינה שזה המצב בחודשי הקיץ. גם חברות שטיילו במקביל נתקלו באותו ענן.
בכל זאת נכנסים לבדוק את הפגודות מבפנים. מקבלים הרצאה ראשונה על סוגי הבודהות, על המלך והמלכה האם. הרצאה שנשמע עוד המון פעמים בורסיות שונות לכל אורך השבוע עד שנהפוך למומחים לענייני בודהה על סוגיו.
אחר כך ארוחת צהריים במסעדה מקומית ליד מפלי Vachiratan היפים. מטיילים למפלים ועושים להם בוק.
חוזרים לצאנג מיי אבל היום עוד לא נגמר. בפני הרצים כמה משימות במוזיאון התלת מימד ART IN PARADISE.
בחלק האחרון של היום הרצים מגיעים ל ART IN PARADISE.
שם הם נתקלים במגוון משימות כמו שייט בגונדולה, סקי באתר שלג, צלילה בברכת מים בביגוד מלא. עליהם לחמוק מכרישים, לגלוש על גלים ועוד ועוד…
הם כמובן מתגברים על כל זה בקלילות והעייפות של היום לא ניכרת 
תכלס היה כיף. כדאי להוריד את האפליקציה של המקום. היא מאפשרת לערוך סרטונים משעשעים בתחנות השונות.
19/7/18
היום הרצים יוצאים לטיול מתגלגל בצפון. בסופו של היום יגיעו לטאטון על גבול בורמה.
בחלק הראשון של היום מספר משימות. במשימה הראשונה, הם ילמדו להיות מהוט ולטפל בפיל. יצטרכו להאכיל פיל, לרחוץ אותו בנהר ולצאת עמו לטיול קצר ביער ובנהר.
הבת שלי מאד בקשה לנסות רכיבה על פיל. סיפורים נלהבים שקראתי על החוות הטיפוליות האלה שכנעו אותי לנסות.
ראשית הרצים מקבלים מדים של החווה. המדים מגוחכים וכך אנחנו נראים למעט הרצה הצעירה שנראית טוב בכל מצב.. 
מחליפים בגדים, מוזמנים להתכבד בארוחת בוקר תאילנדית. כל מיני דברים בלתי מזוהים מטוגנים. הרצים מוותרים.
אח"כ מאכילים את הפילים בבננות– כיף גדול! ויורדים לרחוץ אותם בנהר.
הרצה הצעירה שהיא קצת איסטניסטית לא מוכנה להכנס לתוך המים ולהשתכשך בבוץ. הרצים המבוגרים נאלצים לבצע לבד את המשימה…
אחרי שהפילים נרחצו, אנחנו עולים על גבם ויוצאים לסבוב קצר. הרץ הכבד על פיל אחד, והרצות הקלות יותר, יחד על פיל שני. לא פשוט לעלות על הפיל ואין רמפה.. הרצה המארגנת זוכה בשפשוף רציני ברגל שילווה אותה כמה ימים טובים.
מסיימים את הסבוב, יורדים, מתקלחים במים קרים ונהנים מאננס טרי וצונן.
היינו קבוצה קטנה והיה יחס אישי. לנו היתה חוויה נחמדה. במבט לאחור אני סבורה שזה די מטופש, אולי גם לא ממש ראוי והיום הייתי מוותרת.
החווה בה בקרנו נקראת BAAN CHANG PARADISE והיא חווה יחסית קטנה ומשפחתית. יש חוות נוספות באזור בשם דומה.
כמה מילים על סוגיית הפילים –
הפיל הוא חיה חשובה בתרבות התאילנדית. הפילים שמשו חיות עבודה בתאילנד. בעיקר בתעשיית העץ. הם גררו בולי עץ.
מאז שהפסיקו לכרות יערות ולהעסיק את הפילים בכך, היה צורך למצוא פרנסה אחרת והם הוסבו לתיירות.
בתאילנד קמו בשנים האחרונות חוות טיפוליות שאמורות לתת יחס מכבד לפילים, “להציל” ולטפל בפילים שעברו התעללות בקרקסים ומקומות אחרים.
הרעיון הראשוני היה טוב, אבל לדעתי קצת התפספס ואני לא משוכנעת שמדובר בחוות הצלה. המסחור של החוות הללו והעובדה שחוות כאלה צצו כמו פטריות אחרי גשם, מספר לדעתי סיפור אחר.
הרי הפילים שבחוות לא ממש צריכים את הטיפול הזה שהם מקבלים מדי התיירים. הם לא באמת צריכים שיאכילו, יטיילו או ירחצו אותם בנהר שש פעמים ביום ויותר בסרט נע.
אז נכון שבחוות האלה רוכבים ישירות על גב הפיל ללא אוכף. זה נראה ונשמע טוב יותר מאשר לרכב על הפיל ישובים על גבי רמפה (כמו שעדיין מתקיים במקומות אחרים). אני לא יודעת כמה הבדל זה עושה לפיל …
במבט של אחרי הביקור, לדעתי לא מדובר בחוות הצלה. אלה עסקים לכל דבר. נכון, לא מכים את הפילים ובחווה הספציפית שהיינו בה גם לא קושרים אותם. לפי גילם רואים שמדובר בפילים מבוגרים, עם הסטוריה. כאלה שעברו לשם ממקום אחר ויש להם "עבר". הפילים נראים מטופלים. למרות כל זאת לא השתכנעתי.
עושה רושם שכל תוכניות המהוט וחוות ההצלה הללו, לא ממש תורמות לאף אחד מלבד להונם של בעלי החווה.
בכלל, היחס לבעלי חיים בתאילנד בעייתי מאד. ראינו את זה לכל אורך הטיול. מופעי פילים, נחשים נמרים מאד נפוצים בתאילנד. התיירות הסינית שבאה בהמוניה באוטובוסים מפוצצים, נהנית ומתלהבת מכך. לכן לצערי, לא נראה שזה עתיד להפסק בקרוב.
כמה חוות לא יעשו את ההבדל, וכמה ישראלים שלא ישתפו פעולה עם התעשיה, גם לא יעשו את ההבדל . חבל….
עד שלא תהיה חקיקה ואכיפה של זכויות בעלי חיים בתאילנד, אני לא רואה את זה נפסק.
=========================================================
המשימה הבאה של הרצים היא שייט. במקור היה מתוכנן רפטינג. הרצה הצעירה רואה את צבע המים החום ומחליטה לצמצם כל מגע. בטח לא להרטב. 
זה לא שהמים באמת חומים, אלא בהיותם רדודים האדמה הבוצית והסחף נותנים מראה חום.
אין בעיה … ללה מאפשרת לרצים להחליף משימה ולשוט על רפסודת במבוק. הם לא באמת צריכים להתאמץ יש מי שמשיט את הרפסודה. כל מה שהרצים צריכים זה להצליח לשבת על דרגש עץ נמוך במשך 45 דקות וגם להנות. הצליחו
ת’כלס, למרות שנראה מטופש היה ממש כיף. האוויר היה נעים, לא היה חם מדי. נהר Mae Taeng מוצל בחלקו ומתעקל באופן יפה.
נחשון מים קטן שהעז לעלות על הרפסודה הורד באלגנטיות על ידי המשיט.
בדרך ראינו אאנשים רוכבים על פילים בנהר. אלה שיושבים על מושבי העץ. עושה רושם שהם מאד נהנים. הפילים העייפים טיפה פחות.
השרותים הצבוריים במתחם הם הכי טובים שפגשנו.
ומה עושה ללה בינתיים? המדריכה הנמרצת שלנו לא נחה לרגע. בזמן שהיא לא מדריכה, היא מנסה לשווק מוצרי קוסמטיקה אנטי אייג’ינג. לכל מקום היא סוחבת שקית עם קרמים ומציעה למקומיים את משחת הקסם שתשאיר אותם צעירים.
היא אפילו ניסתה להפוך אותי לסוכנת שלה בישראל
אין מה לדבר הבחורה יזמית במלוא מובן המילה.
ביציאה מהמתחם אנחנו טועמים מיץ קוקוס. ראשון ואחרון. 20 באט, שלוק ולפח. פיכס…
עכשיו יש לנו ארוחת צהריים נחמדה וקטע נסיעה ארוך עד לאזור טאטון בקרבת הגבול עם בורמה.
איך שמתיישבים בואן, נפתחות ארובות השמיים וגשם כבד מתחיל לרדת. לסירקאם הנהג זה לא ממש מפריע. הוא נוהג את הדרך בקלות וביעילות. הרצים מנצלים את הזמן לשינה.
הלילה נלון בטאטון אבל קודם יש לנו סיור במקדש סיני יפה WAT THATON.
המקדש עצמו מעניין. מה שמיוחד בו הוא שהוא משמש בית ספר לילדים שעוברים הכשרה להיות נזירים. אנחנו שומעים מללה הסבר מדוע יש משפחות שבוחרות לשלוח ילדים צעירים הרחק מהבית, לחיות חיי נזירות ופרישות.
יש כאן שיקול כלכלי אבל בעיקר כבוד רב. בודהיסטים מאמינים, מאושרים כשיש במשפחתם נזיר בודהיסטי.
הרצים מקבלים הזדמנות להכנס לכיתת הלימוד ולראות את הילדים עוסקים בלימוד ובמלאכות שונות. אח”כ אנחנו מצטרפים לתפילה שלהם במקדש המרכזי.
המקום מעניין והילדים חמודים. אני חושבת כמה התרבות שלנו שונה ואיך אצלנו לא מקבלים כאלה החלטות הרות גורל בגיל כה צעיר. יש לציין שהילדים נראים מטופלים ומרוצים.
הביקור מאד מעניין אבל השוס של המקום הוא הנוף. העננות קצת מקלקלת אבל אפשר לראות כמה מיוחד כאן מצד אחד תאילנד ומעבר לגשר במעלה ההר, זו כבר בורמה.
היום תכף נגמר ואנחנו מגיעים למנוחת הלילה למלון שלנו בטאטון.
מדובר בכפר נופש ממש בלב הטבע, ליד הנהר. המקום נקרא maekok-river-village-resort
הנוף מהמם והחדרים מעוצבים, יש אפילו מסעדה. תענוג!!
אבל…. מלון בטבע זה אומר כל מיני מבקרים על ארבע שש או אפילו שמונה, שמגיעים אם הדלת או החלון נשארים מעט פתוחים.
באופן אישי חיסלתי עכביש ענק או עקרב בחדר האמבטיה המעוצב בחלוקי נחל. לא נשארתי לבדוק מה זה בדיוק היה… 
לכן ההמלצה שלי על המלון מסוייגת. מקום מרהיב אבל לאמיצים בלבד!!
בחדר מקבלים פלטת פירות, עוגיות ושתיה חינם על חשבון הבית. הרצים העייפים מעולפים מהמרוץ, מתחברים ל WIFI ופורשים לישון מוקדם בתקווה שנעמוד במשימה ונשרוד בג’ונגל התאילנדי.
ליל מנוחה
20/7/18
ביום המרוץ הזה, הרצים יוצאים מטאטון, נוסעים דרך שדות אורז ותה פסטורלים, מבקרים אצל שבט ארוכות צואר, מטפסים על גשר תלוי בגני המלכה האם, נוסעים למשולש הגבולות אך נאלצים לותר על השייט ללאוס, בודקים מדרגות בדרך לעוד מקדש ובעיקר מקבלים מנה רצינית של גשם…
בסופו של היום יגיעו הרצים לצ’אנג ריי שם תחכה להם (או שלא) משימה מיוחדת ….
הרצים קמים לבוקר רטוב במיוחד. שולפים מטריות כדי להגיע לחדר האוכל. מסעדה קטנה ולמרבה ההפתעה כל האורחים (5 משפחות) ישראלים. מתי הגיעו כולם ? לא ראינו נפש חיה בערב… ההצע לא ענק אבל בעל הבית נחמד. מכין לנו אומלטים לפי הזמנה. יש קצת ירקות וגבינות. לחמניה ללא גלוטן נשלפת מהמקרר שלנו בחדר. הכל טוב.
ב 8.30 על השעון מגיע הואן לאסוף אותנו. איפה הם ישנו בלילה … זו חידה.
נוסעים דרך שדות אורז יפים, המון מקדשים ופסלי בודהה מכל הסוגים. התחנה הראשונה של הרצים להיום הוא שבט ארוכות הצואר.
הדעות חלוקות לגבי הביקור בשבטים האלה. ישנם מקומות שכדי לבקר בהם צריך לשלם כרטיס כניסה. המדריכה שלנו מבטיחה שהמקום הזה יותר אותנטי ⁉️
המוכרות מוצאן בשבטים שמקורם במונגוליה והגיעו מבורמה. אין להם מעמד אזרחי והם עניים. בעבר היתה בעיה רצינית של גידול אופיום והתמכרות לסמים בקרב השבטים הללו.
בשנים האחרונות משתפר מעט מעמדם הכלכלי והחברתי. מיזמים שונים מסיטים את מרכז הכובד לענפי כלכלה חוקיים ויצרניים יותר.
היום נבנים בתי אבן מאובזרים בחשמל, צלחות לוויניות ושלל אמצעים מודרנים. הילדים הולכים לבתי ספר מקומיים. בתי הקש המקוריים נותרו לצורך פרנסה ותיירות.
הכפר די ריק בשעת בוקר מוקדמת. פוגשים קומץ נשים שמסיבה תרבותית- שבטית- כלכלית עונדות צמידים ומוכרות מזכרות. בעיני שוק מזכרות לכל דבר ועניין.
הגברים עובדים בענפים אחרים. אין מכירת כרטיסים ולא מופע ראווה.
אנחנו מצטלמים כמיטב המסורת ושמחים לקנות כמה דברים ולעזור מעט בכלכלתם.
מדובר בבנות שבטי ההרים קארן, Aka ו Yao. אפשר לקרוא עליהן יותר כאן .
אחת המוכרות שצלמנו (ונתנו לה טיפ קטן) לא ידעה מילה אנגלית אך היה חשוב לה להדגיש שהיא אקה ולא קארן. אז עדיין יש גאוות יחידה.
אגב כפי שתראו לא כולן עונדות צמידים. תלוי מאיזה שבט את מגיעה.
הרצה הצעירה קונה קלמר בעבודת אריגה ועוד איזה קשקוש ואנו ממשיכים ליעד הבא.
התחנה הבאה בקטע המרוץ של היום הם גני המלכה האם .
הגנים האלה הם חלק מפרויקט שיקום של הפיכת המקומיים ממגדלי פרג וסוחרי אופיום לגננים של עלים אחרים. 
שטח עצום של שדות אופיום הפך לגנים נפלאים ומטופחים. המלכה האם (אמו של המלך ראמה ה 9) גרה שנים רבות במקום. לאחר מותה מינה המלך את אחותו הנסיכה סירינדון, כמופקדת על המשך פעילות הקרן וטיפוח הגנים.
לפי דברי המדריכה שגאה מאד בפרויקט הזה, הוא נחל הצלחה רבה ובזכות הפרויקט ומיזמים דומים, הגידול והסחר בסמים באזור הצטמצם מאד.
הגנים מאד יפים ומטופחים. בנויים כמו גן אנגלי. בתור אוהבי גנים, אנחנו אהבנו. במקום גם חממת סחלבים מטופחת ומתחם שמתפקד בפארק חבלים קטן בתשלום נוסף.
כשאנו מגיעים שוב מתחיל לרדת גשם. הרצה הצעירה ואביה לוקחים על עצמם את המשימה ומשחררים אותי לקפה.
הם משלימים את פארק החבלים בזמן שיא ואני והמדריכה יכולות לטייל בשקט ולשתות קפה בנחת.
כאן היתה לנו שיחת נשים מאד נעימה. בפעם הראשונה היא ממש נפתחת ומספרת לי על חייה, על ילדיה ועל משפחתה. אנחנו מוצאות כמה קווי דמיון. בסופו של דבר כולנו אנשים. 
הנה כמה תמונות מהגן היפה שאת חלקו ראינו בגשם שוטף
אז מוותרים לנו .. לא נכנסנו למערה. הסתפקנו בצפיה בכמה קופים על העץ ובמתחם המקדש המעניין. תכף תראו בתמונות כמה גשם ירד.
אני כבר מרגישה שהיום הזה הולך ומדרדר ומנחמת את עצמי ואת הרצים “במילא שמעתי שהקופים תוקפנים, אז אולי זה לטובה“ .
ללה אומרת שעד שנגיע לאזור הגבול עם מינמר בטח יפסיק הגשם ובכלל הוא ברכה. בטח, בטח יפסיק …
אני מסתמסת עם חברה שרצה בואן מקביל, וגם אצלם המצב בכי רע. 
הרצים נוסעים לאזור משולש הגבולות. בתוכנית גם שייט על נהר המקונג, מעבר ללאוס וביקור בשוק.
אבל איזה גשם!!! אין מה לדבר על שייט במצב כזה. בקושי אפשר לצאת מהוואן.
הרצים לובשים שכמיות גשם, יוצאים באומץ ומנסים לצלם קצת. את המשולש אפשר לראות היטב.
מביטים על הספינות הרעועות שמתעקשות לעשות את הדרך ללאוס. כמה ימים קודם ספינה התהפכה בפוקט והיו הרוגים. "אין מצב שאנחנו עולים על זה" אני אומרת לללה ומבקשת משימה חלופית.
אז משימה חלופית אין לה (מוזיאון האופיום לא מעניין אותנו), אבל יאמר לזכותה שהיא לא מנסה לשכנע ומחזירה לנו במזומן את עלות השייט.
אז אין לאוס, אין שייט ואין שוק. אנחנו כבר די מבואסים מהגשם. נוסעים לארוחת צהריים באיזה בופה. הארוחה היתה מבאסת עוד יותר.
ממשיכים לאזור צ’אנג ריי לא לפני שנעבור בעוד מקדש, יפה דוקא.
53 ממ’ גשם נמדדו באזור באותו יום. כך סיפרה לי האפליקציה של מזג האוויר. זה המון.
מוסיפה כמה תמונות שכדי להשיג אותן נרטבנו עד לשד עצמותינו… הנה סירות השייט ורצה אחת אמיצה ורטובה
יש כאן בודהה ענק וחדש. במקום גם מקדש בודהיסטי יפה וחדש ופגודה סינית מרשימה.
המשימה של הרצים לעלות את המדרגות ולהצטלם עם הבודהה, אבל הגשם עדיין יורד והרצה הצעירה ברעלת מקדשים מתקדמת, אז שוב מוותרים לנו.
אנו מסתפקים בכניסה למקדש ולפגודה. ללה שהיא בודהיסטית אדוקה, מבקשת רגע ושוקעת בתפילה ארוכה. המקדש יפה מאד, גם הנוף לא רע.
את הלילה אנחנו עושים בצאנג ריי במלון WAING INN.
המלון הומלץ בשל קרבתו לשוק הלילה. החדרים היו סבירים אבל ארוחת הבוקר איומה. ממש לא היה מה לאכול למי שאינו אוכל מאכלים תאילנדים. לא היה גם שום מענה לבת.
בעיני המיקום טוב אבל המלון לא מומלץ. אכזבה. המלון הכי פחות טוב בטיול.
בשל הגשם הכבד אנחנו בקושי רואים משהו מצאנג ריי. מטיילים קצת עד השוק, קונים כמה שטויות ב 7/11, אבל ממש קשה בגשם.
אפילו הפתעה נחמדה בדוגמת בית קפה לחתולים לא מצליחה להרים את המורל.
בלילה הרץ האחראי מתחיל להרגיש רע. מקיא וגם החום עולה.
שבת 21/7/18
אחרי לילה קשה בצ’אנג ריי, קמים ליום האחרון בטיול המתגלגל. בסופו נחזור לצ’אנג מיי לשני לילות נוספים.
עדיין סגרירי אבל כבר לא גשום, והרצים מקווים שהיום לפחות יוכלו להשלים את המשימות.
כמו בכל בוקר, ללה וסירקאם מחכים ליד הוואן. מעמיסים את המזוודות ויוצאים לדרך.
התחנה הראשונה של הרצים היא המקדש הלבן. המון סופרלטיבים נכתבו על המקדש הזה. כל מילה נכונה. מקום מהפנט!!
מקדש חדש יחסית שהוא יצירת מופת. מרשים ביותר. את הדרך אל המקדש עושים על גבי גשר בין מאות ידיים המושטות מעלה ומסמלות איסורים וחטאים שיש לעבור בדרך לאמונה (כפי שהסבירה ללה).
לצד אלמנטים בודהיסטים, משולבים בתוך החלל המרכזי מוטיבים מודרנים וציורי קיר מתחום המדע הבדיוני ועולם הקולנוע.
על הרצים לאתר כמה שיותר דמויות מוכרות ובנוסף ללה מציגה לרצים כמה חידות:
האם הנזיר היושב חי או מת ? – לרגע התלבטנו אבל מת.
איפה יש עלים ? – נו באמת.. שאלה קלה תכף תראו.
מי מוצא ילד ממושקף? – מצאנו את הארי פוטר בצ’יק. בנוסף מצאנו את גיבורי העל סופרמן, באטמן, פיקצ’ו, הלו קיטי ועוד.
הרצים פותרים במהירות את כל החידות. הרצה הצעירה קורנת. כמה הזוי ככה נחמד. אהבנו מאד, היה מקסים.
בתוך המקדש עצמו אסור לצלם אז תצטרכו להאמין לי או לבוא לבדוק. מומלץ!
כל המתחם מאד מטופח. אפילו השרותים בצבע זהב, נקיים ויפים וזכו בעיטור השרותים המוצלחים ביותר של הטיול 
אז הנה כמה תמונות מהמקדש הלבן. תבואו, כדאי!
התחנה הבאה של הרצים היא טרק קטן למפל Khun Korn. זה המפל הגבוה באזור צ’אנג ריי וגובהו 70 מ’. המפל מצוי בשמורה הנושאת אותו השם ומתוכנן לנו מסלול רגלי של שעתיים אל המפל.
נוסעים לכוון השמורה, הרץ החולה עדיין לא במיטבו. מגיעים לכניסה לשמורה והופס… מחסום.
אין יוצא ואין בא. ללה ניגשת לשער ומדברת עם השומר. הדרך חסומה בגלל מפולות ובוץ מהגשם ביום הקודם, ולכן השמורה סגורה.
ללה אומרת שתחשוב על משימה חלופית. אני מציעה את המפלים הדביקים והיא אומרת שזה לא בכוון (תכלס צודקת).
אני מציעה את פארק סינגה שנמצא לא רחוק. היא אומרת שהוא בכוון ההפוך, שיש לנו נסיעה מאד ארוכה היום והיא כבר תחשוב על חלופה אחרת.
הרצה המארגנת מעט מבואסת על כך שגם היום הזה ממשיך להתפספס ועל חוסר הגמישות. נכון שהמדריכה אינה אשמה במזג האוויר, אבל בתור מדריכה מנוסה הייתי מצפה לקצת יותר יצירתיות.
לרצים האחרים בכלל לא אכפת והרץ החולה נהנה ממנוחה בוואן.
אחרי נסיעה ארוכה מגיעים למתחם חנויות ליד מטעי פקאן. מקבלים הסבר בוטני שלא ממש מעניין אף אחד, קונים עוד כמה אגוזי קשיו, שותים קפה וממשיכים בדרך ארוכה לצאנג מיי.
אחרי עוד נסיעה ארוכה מגיעים למתחם "הגייזר".
ילוסטון? מקדשי אנגקור? לא בדיוק …
המקום אליו הגענו נקרא Mae Khachan Hot Spring.
נא להקטין ציפיות. אלה לא מעיינות חמים לטבילה מהסוג שאנו רגילים בארץ ובאירופה. המתחם הוא בעצם תחנת רענון משודרגת עם כמה חנויות בצדדים ובנייה מוזרה סטייל מקדשי אנגקור.
במקום כמה גיזרים קטנים שמתפרצים ובריכות עגולות בהן ניתן לבשל ביצים.
6 ביצים קשות עולות משהו כמו 40 באט. אם לא תרצו ב 40 ימכרו לכם גם ב 20. הח’ברה העדינים שלי לא מעלים על דעתם לאכול ביצים שבושלו במים ה”מריחים” הללו … ללה דוקא אכלה בכיף.
את הרגליים אפשר לטבול בבריכות טבילה ארוכות וצרות. כאלה שנראות כמו בריכות נוי בגן. המים חמים מאד ורק הרץ החולה מעז. אולי מכאן תבוא הישועה.
סה"כ עצירה קצרה וחמודה שהפיקה כמה תמונות נאות.
היום עוד לא נגמר. אחרי עוד נסיעה ארוכה (מצ'אנג ריי לצ'אנג מיי זה כמעט 4 שעות) מגיעים לאיזה שהוא גן לאומי. לי זה מזכיר את פארק הירקון או שבע טחנות רק ביותר קטן. כמה שולחנות פיקניק לאורך הנהר. עושים מסלול הליכה קטן בגן. אין כאן יותר מדי מה לעשות. נחמד אבל בוצי ולא בשביל זה נסענו עד תאילנד. אין לי מושג אפילו איך קראו למקום. צילמתי את השלט.
אלה החסרונות בטיול מודרך. גם כשהוא פרטי, הדברים לא תמיד בשליטתך. אני לא הייתי בוחרת לעצור שם. זה היה התחליף "למפל" שנחסם.
היום נראה ארוך אבל עוד לא אכלנו צהריים. הרצה המארגנת לא מוכנה לעוד בופה. הבופה מאתמול עלה לנו ביוקר. אני מבקשת מסעדה נורמלית שאפשר להזמין מתפריט והאוכל מבושל טרי במקום. ללה מארגנת מסעדה כזו.
לוקחת אותנו למסעדה נחמדה ליד היעד הבא- ה“פקטוריס”. מפעלי כפר האומנים San Kamphaeng שליד צאנג מיי. פה כבר יותר טוב והלוקיישן של המסעדה אפילו נחמד.
הפקטוריס – זהו שמם הגנרי של כל מיני מפעלים ובתי מלאכה קטנים שנמצאים בכפר San Kamphaeng שליד צאנג מיי.
ראשון נכנסים למפעל אריגת משי. כאן משחזרים מסורת אריגה באמצעות נול. אנחנו מקבלים הסבר על תהליך יצור המשי משלב התולעת ועד המוצר הסופי. אחרי הסיור נכנסים לחנות. המוצרים יפים ואיכותיים אבל מאד מאד יקרים.
נסיעה קצרצרה ואנחנו במפעל המטריות.
בחצי הגמר של המרוץ למיליון עונה 6, פרק 39, היתה משימה במפעל הזה. על הרצים לפתוח עשרות מטריות ולחפש את דגל המרוץ. את המטריות שלא סומנו בדגל עליהם להעמיס על גופם. משימה סדיסטית למדי …
אז לנו יש משימה יותר פשוטה.
אנחנו מתלבטים אם זו הצגה לתיירים או שמדובר במפעל פעיל של מוצרי נייר. המדריכה מסבירה שכך עדיין עובדים. רואים את תהליך בישול הנייר, יבושו ויצור המטריות עד לשלב הסופי. נחמד מאד. אם לא היו לי כמה מטריות מביקור קודם של הורי במקום, הייתי קונה גם.
אח"כ חנות בה מציירים על כיסוי הטלפון, התיק או מה שתרצו. לנו זה נראה מיותר ואנחנו מוותרים. הבת קונה כמה מזכרות לחברות. ללה בינתיים מוכרת את הקרמים שלה לעובדים בהצלחה לא מבוטלת. 
המשימות להיום הושלמו וחוזרים למלון בצ’אנג מיי. צ,ק אין מחדש במלון מובנפיק בו היינו בסיבוב הקודם. מקבלים חדר יפה אך מעט קטן מהפעם הקודמת.
נותנים כביסה במכבסה שממול ויוצאים לשוק הלילה. הפעם המשימה קלה במיוחד. כמה כסף אפשר לבזבז תוך שעה- שעתיים. הרצים עומדים בה בכבוד ויוצאים עם שלל רכישות נאות. 
היות ולרצים נמאס מאוכל תאילנדי הם מנסים מסעדה ישראלית. בברור קודם הובטחו לי מנות ללא גלוטן. זו מסעדת סבבה הישראלית .
פלאפל, חומוס, צ’יפס, פרגיות הכל נראה טעים וטרי. הרצים יוצאים סופר מרוצים אבל אוי מה שהיה לנו בלילה…. 😢
יום ראשון 22/7/18
בלילה הזה לא ישנו הרבה. הרצה הצעירה מקיאה. בתחילה חשבנו שפשוט נחשפה לגלוטן ואם תנוח יעבור. קרה בעבר ולא מתרגשים.
אממה … קבענו עם ללה יציאה ב 6.30 בבוקר לצפות בהבאת מנחות לנזירים.
במילא לא ישנו אז גם אין בעיה לקום. 😂
הרצה הצעירה נרדמת סוף סוף ואנחנו עושים גיחה קצרה לעיר. 6.30 בבוקר ובאזור רחוב Walulai עמוס כמו באמצע היום.
בהתחשב בכך שהתאילנדים עובדים עד השעות המאוחרות של הערב, נראה לי שהם בכלל לא ישנים. עם חרוץ, אין מה לומר.
ללה קונה עבורנו אורז ותבשיל שנארז בתוך עלים ירוקים. קונה גם לעצמה. עושים סבוב קצר בשוק ומחפשים נזיר.
בכל בוקר הנזירים מתתייצבים עם הכלים ליד השוק. את מה שיקבלו הם שמים בכלים ואת זה יאכלו במשך היום. מביאי המנחה כורעים על הברך. הנזיר נותן ברכה ואנו שמים בכליו את האוכל.
חוויה מעניינת מאד. היה שווה לקום.
חוזרים לחדר ויורדים לארוחת בוקר. הבת מתעוררת לרגע. היא מותשת מהלילה ומבקשת להשאר לנוח בחדר. אנחנו מודיעים לללה שלא נוכל להמשיך בתוכניות. אין מצב לשום אומגות היום וגם לא לטבילה במפלים.
מקבלים אישור מהבת לצאת לשעה שעתיים למקדש דוי סוטפ. היא תשאר לישון בחדר. אח”כ נחזור ונעריך מצב להמשך הריצה.
מקדש דוי סוטפ הוא אחד החשובים, היפים והמתויירים באזור. בבוקר של יום ראשון עמוס מאד מאד במקומיים ותיירים.
המבנה המרכזי מעוטר זהב והמון פסלי בודהה לפי הימים. גם האמרלד בודהה המפורסם. ללה מתאמצת לתת הסברים. אין ספק שהוא בין המרשימים שראינו, אבל המחשבה נודדת אל הבת. גם המקדש הזה נכלל במרוץ למיליון המקורי וחבל לי שהבת מחמיצה.
מסביב למקדש הבנוי על ההר מרפסת שמשקיפה על צאנג מיי ונוף נהדר, אם רק לא היה מעונן.
למקדש אנחנו עולים במעלית והירידה ממנו נעשית במדרגות הגדולות והיפות. למעקות יש עטורים של דרקונים.
ילדות קבצניות מבקשות תרומה. לראות ילדות שנאלצות לקבץ נדבות, מכמיר את הלב ומכעיס.
אני מסתמסת עם הבת שהתעוררה. עכשיו גם החום עלה. מקצרים את הביקור וחוזרים לצאנג מיי. מבטלים את כל התוכניות להיום. מבאס אבל אין ברירה…
בדרך חזרה עוברים דרך חומת העיר העתיקה היפה והשערים. מקבלים הסבר הגעה לשוק הלילה של יום ראשון. הוא ממש קרוב למלון. בשלב זה עוד איזו שהיא תקווה קטנה שאולי נוכל לתת לשם קפיצה בהמשך היום. איפה … לא קרה.
אנחנו חוזרים למלון אבל הצרות של היום רק התחילו. הבת מאד חולה. מאד. החום מטפס עד כמעט 40. ההקאות לא פוסקות. בשלב זה ברור שזו אינה חשיפה לגלוטן.
אני מתייעצת עם כל מיני, כולל בני שהוא רופא סטאז’ר. גם לי הכשרה רפואית. שוקלת להזמין רופא מקומי, אבל הבת מאד מתנגדת ומפחדת שנסיים במיון. מחר יש לנו טיסה לפאטאיה.
את כל היום העברנו בחדר עם גיחות קצרות לכביסה ומזון. עברנו יממה מאד לא קלה. לחברה שמתכתבת איתי בווטסאפ אני כותבת שאנחנו רק רוצים הביתה. זו היתה ההרגשה.
בערב מחליטה להתחיל אנטביוטיקה (טוב שבאתי מצוידת), מתפללים לשיפור ומקווים שנוכל לעלות מחר על הטיסה. 
ספויילר .. עלינו.
על המשך הטיול בתאילנד תוכלו לקרוא בפרק ב' של המרוץ למיליון תאילנד. שם כבר היה נינוח, רגוע ומהנה יותר.
תודה שטיילתם איתי
עד הטיול הבא…
איריס
עד הטיול הבא 
איריס היקרה! איזה כיף שהתחלת לספר בבלוג שלך את סיפור טיולכם!
נהניתי (שוב) לקרוא ולהתרשם מהתמונות, ולהיזכר באותם מקומות בהם גם אנחנו טיילנו, כשבועיים אחריכם.
הכתיבה שלך קולחת כמו תמיד, גם מעניינת וכנה וגם מעשירה את הקוראים במידע שימושי ומועיל – תודה על השיתוף!
מצפה לחלק ב' של המירוץ למיליון…
אורלי
אהבתיאהבתי
תודה רבה אורלי יקרה. יקח קצת זמן אבל מקווה להשלים גם את פרק ב בקרוב
אהבתיאהבתי