טיול משפחתי בתאילנד – המרוץ למליון חלק א

אנחנו ממשיכים לכוון הפסגה אך קודם עוצרים בשוק של שבט המונג. זה אחד השבטים של ההרים. השוק נחמד וקטן והוא בעיקר שוק של תבלינים ומיני פירות יבשים.

קונים מנגו מיובש (טעים) וכל מיני שקדים ואגוזים וממשיכים. כמובן שראינו אח"כ את אותה התוצרת במחירים נמוכים הרבה יותר. שיהיה…

הואן מטפס ומטפס במעלה ההר וככל שעולים נכנסים לתוך ענן. גובה ההר מעל 2500 מ’ ובפסגה כה מעונן שכמעט ולא ניתן להבחין בפגודות שלא לדבר על הנוף. עד כדי כך סמיך הענן.

הרצה המתכננת די מבואסת … אבל מבינה שזה המצב בחודשי הקיץ. גם חברות שטיילו במקביל נתקלו באותו ענן.

בכל זאת נכנסים לבדוק את הפגודות מבפנים. מקבלים הרצאה ראשונה על סוגי הבודהות, על המלך והמלכה האם. הרצאה שנשמע עוד המון פעמים בורסיות שונות לכל אורך השבוע עד שנהפוך למומחים לענייני בודהה על סוגיו.

אחר כך ארוחת צהריים במסעדה מקומית ליד מפלי Vachiratan היפים. מטיילים למפלים ועושים להם בוק.

חוזרים לצאנג מיי אבל היום עוד לא נגמר. בפני הרצים כמה משימות במוזיאון התלת מימד ART IN PARADISE

בחלק האחרון של היום הרצים מגיעים ל ART IN PARADISE

שםהם נתקלים במגוון משימות כמו שייט בגונדולה, סקי באתר שלג, צלילה בברכת מים בביגוד מלא. עליהם לחמוק מכרישים, לגלוש על גלים ועוד ועוד…

הם כמובן מתגברים על כל זה בקלילות והעייפות של היום לא ניכרת   

תכלס היה כיף. כדאי להוריד את האפליקציה של המקום. היא מאפשרת לערוך סרטונים משעשעים בתחנות השונות.

 

19/7/18

היום הרצים יוצאים לטיול מתגלגל בצפון. בסופו של היום יגיעו לטאטון על גבול בורמה. 

בחלק הראשון של היום מספר משימות. במשימה הראשונה, הם ילמדו להיות מהוט ולטפל בפיל. יצטרכו להאכיל פיל, לרחוץ אותו בנהר ולצאת עמו לטיול קצר ביער ובנהר.

הבת שלי מאד בקשה לנסות רכיבה על פיל. סיפורים נלהבים שקראתי על החוות הטיפוליות האלה שכנעו אותי לנסות.

ראשית הרצים מקבלים מדים של החווה. המדים מגוחכים וכך אנחנו נראים למעט הרצה הצעירה שנראית טוב בכל מצב.. 

מחליפים בגדים, מוזמנים להתכבד בארוחת בוקר תאילנדית. כל מיני דברים בלתי מזוהים מטוגנים. הרצים מוותרים.

אח"כ מאכילים את הפילים בבננות– כיף גדול! ויורדים לרחוץ אותם בנהר.

הרצה הצעירה שהיא קצת איסטניסטית לא מוכנה להכנס לתוך המים ולהשתכשך בבוץ. הרצים המבוגרים נאלצים לבצע לבד את המשימה…

אחרי שהפילים נרחצו, אנחנו עולים על גבם ויוצאים לסבוב קצר. הרץ הכבד על פיל אחד, והרצות הקלות יותר, יחד על פיל שני. לא פשוט לעלות על הפיל ואין רמפה.. הרצה המארגנת זוכה בשפשוף רציני ברגל שילווה אותה כמה ימים טובים.

מסיימים את הסבוב, יורדים, מתקלחים במים קרים ונהנים מאננס טרי וצונן.

היינו קבוצה קטנה והיה יחס אישי. לנו היתה חוויה נחמדה.  במבט לאחור אני סבורה שזה די מטופש, אולי גם לא ממש ראוי והיום הייתי מוותרת.

החווה בה בקרנו נקראת BAAN CHANG PARADISE והיא חווה יחסית קטנה ומשפחתית. יש חוות נוספות באזור בשם דומה.

 

כמה מילים על סוגיית הפילים  –

הפיל הוא חיה חשובה בתרבות התאילנדית. הפילים שמשו חיות עבודה בתאילנד. בעיקר בתעשיית העץ. הם גררו בולי עץ.

מאז שהפסיקו לכרות יערות ולהעסיק את הפילים בכך,  היה צורך למצוא פרנסה אחרת והם הוסבו לתיירות. 

בתאילנד קמו בשנים האחרונות חוות טיפוליות שאמורות לתת יחס מכבד לפילים, “להציל” ולטפל בפילים שעברו התעללות בקרקסים ומקומות אחרים.

הרעיון הראשוני היה טוב, אבל לדעתי קצת התפספס ואני לא משוכנעת שמדובר בחוות הצלה. המסחור של החוות הללו והעובדה שחוות כאלה צצו כמו פטריות אחרי גשם, מספר לדעתי סיפור אחר.

הרי הפילים שבחוות לא ממש צריכים את הטיפול הזה שהם מקבלים מדי התיירים. הם לא באמת צריכים שיאכילו, יטיילו או ירחצו אותם בנהר שש פעמים ביום ויותר בסרט נע. 

אז נכון שבחוות האלה רוכבים ישירות על גב הפיל ללא אוכף.  זה נראה ונשמע טוב יותר מאשר  לרכב על הפיל ישובים על גבי רמפה (כמו שעדיין מתקיים במקומות אחרים). אני לא יודעת כמה הבדל זה עושה לפיל … 

במבט של אחרי הביקור, לדעתי לא מדובר בחוות הצלה. אלה עסקים לכל דבר. נכון, לא מכים את הפילים ובחווה הספציפית שהיינו בה גם לא קושרים אותם. לפי גילם רואים שמדובר בפילים מבוגרים, עם הסטוריה. כאלה שעברו לשם ממקום אחר ויש להם  " עבר".  הפילים נראים מטופלים. למרות כל זאת לא השתכנעתי.

עושה רושם שכל תוכניות המהוט וחוות ההצלה הללו, לא ממש תורמות לאף אחד מלבד להונם של בעלי החווה. 

בכלל, היחס לבעלי חיים בתאילנד בעייתי מאד. ראינו את זה לכל אורך הטיול. מופעי פילים, נחשים נמרים מאד נפוצים בתאילנד. התיירות הסינית שבאה בהמוניה באוטובוסים מפוצצים, נהנית ומתלהבת מכך. לכן לצערי, לא נראה שזה עתיד להפסק בקרוב.  

כמה חוות לא יעשו את ההבדל, וכמה ישראלים שלא ישתפו פעולה עם התעשיה, גם לא יעשו את ההבדל . חבל….

עד שלא תהיה חקיקה ואכיפה של זכויות בעלי חיים בתאילנד, אני לא רואה את זה נפסק.

=========================================================

המשימה הבאה של הרצים היא שייט. במקור היה מתוכנן רפטינג.  הרצה הצעירה רואה את צבע המים החום ומחליטה לצמצם כל מגע. בטח לא להרטב.  

זה לא שהמים באמת חומים, אלא בהיותם רדודים האדמה הבוצית והסחף נותנים מראה חום.

אין בעיה … ללה מאפשרת לרצים להחליף משימה ולשוט על רפסודת במבוק. הם לא באמת צריכים להתאמץ יש מי שמשיט את הרפסודה. כל מה שהרצים צריכים זה להצליח לשבת על דרגש עץ נמוך במשך 45 דקות וגם להנות. הצליחו 

ת’כלס, למרות שנראה מטופש היה ממש כיף. האוויר היה נעים, לא היה חם מדי. נהר Mae Taeng מוצל בחלקו ומתעקל באופן יפה.

נחשון מים קטן שהעז לעלות על הרפסודה הורד באלגנטיות על ידי המשיט.

בדרך ראינו אאנשים רוכבים על פילים בנהר. אלה שיושבים על מושבי העץ. עושה רושם שהם מאד נהנים. הפילים העייפים טיפה פחות.

השרותים הצבוריים במתחם הם הכי טובים שפגשנו.

ומה עושה ללה בינתיים ? המדריכה הנמרצת שלנו לא נחה לרגע.  בזמן שהיא לא מדריכה, היא מנסה לשווק מוצרי קוסמטיקה אנטי אייג’ינג. לכל מקום היא סוחבת שקית עם קרמים ומציעה למקומיים את משחת הקסם שתשאיר אותם צעירים.

היא אפילו ניסתה להפוך אותי לסוכנת שלה בישראל 

אין מה לדבר הבחורה יזמית במלוא מובן המילה.

ביציאה מהמתחם אנחנו טועמים מיץ קוקוס. ראשון ואחרון. 20 באט, שלוק ולפח.  פיכס…

עכשיו יש לנו ארוחת צהריים נחמדה וקטע נסיעה ארוך עד לאזור טאטון בקרבת הגבול עם בורמה.

איך שמתיישבים בואן, נפתחות ארובות השמיים וגשם כבד מתחיל לרדת. לסירקאם הנהג זה לא ממש מפריע. הוא נוהג את הדרך בקלות וביעילות. הרצים מנצלים את הזמן לשינה.

הלילה נלון בטאטון אבל קודם יש לנו סיור במקדש סיני יפה WAT THATON.

המקדש עצמו מעניין. מה שמיוחד בו הוא שהוא משמש בית ספר לילדים שעוברים הכשרה להיות נזירים. אנחנו שומעים מללה הסבר מדוע יש משפחות שבוחרות לשלוח ילדים צעירים הרחק מהבית, לחיות חיי נזירות ופרישות.

יש כאן שיקול כלכלי אבל בעיקר כבוד רב. בודהיסטים מאמינים, מאושרים כשיש במשפחתם נזיר בודהיסטי.

הרצים מקבלים הזדמנות להכנס לכיתת הלימוד ולראות את הילדים עוסקים בלימוד ובמלאכות שונות. אח”כ אנחנו מצטרפים לתפילה שלהם במקדש המרכזי.

המקום מעניין והילדים חמודים. אני חושבת כמה התרבות שלנו שונה ואיך אצלנו לא מקבלים כאלה החלטות הרות גורל בגיל כה צעיר. יש לציין שהילדים נראים מטופלים ומרוצים.

הביקור מאד מעניין אבל השוס של המקום הוא הנוף. העננות קצת מקלקלת אבל אפשר לראות כמה מיוחד כאן מצד אחד תאילנד ומעבר לגשר במעלה ההר, זו כבר בורמה.

היום תכף נגמר ואנחנו מגיעים למנוחת הלילה למלון שלנו בטאטון.

מדובר בכפר נופש ממש בלב הטבע, ליד הנהר. המקום נקרא maekok-river-village-resort

הנוף מהמם והחדרים מעוצבים, יש אפילו מסעדה. תענוג!!

אבל…. מלון בטבע זה אומר כל מיני מבקרים על ארבע שש או אפילו שמונה, שמגיעים אם הדלת או החלון נשארים מעט פתוחים. 

באופן אישי חיסלתי עכביש ענק או עקרב בחדר האמבטיה המעוצב בחלוקי נחל. לא נשארתי לבדוק מה זה בדיוק היה… 

לכן ההמלצה שלי על המלון מסוייגת. מקום מרהיב אבל לאמיצים בלבד!!

בחדר מקבלים פלטת פירות, עוגיות ושתיה חינם על חשבון הבית. הרצים העייפים מעולפים מהמרוץ, מתחברים ל WIFI ופורשים לישון מוקדם בתקווה שנעמוד במשימה ונשרוד בג’ונגל התאילנדי. 

ליל מנוחה  

 

ביום המרוץ הזה, הרצים יוצאים מטאטון, נוסעים דרך שדות אורז ותה פסטורלים, מבקרים אצל שבט ארוכות צואר, מטפסים על גשר תלוי בגני המלכה האם, נוסעים למשולש הגבולות אך נאלצים לותר על השייט ללאוס, בודקים מדרגות בדרך לעוד מקדש ובעיקר מקבלים מנה רצינית של גשם… 

בסופו של היום יגיעו הרצים לצ’אנג ריי שם תחכה להם (או שלא) משימה מיוחדת ….

הרצים קמים לבוקר רטוב במיוחד. שולפים מטריות כדי להגיע לחדר האוכל. מסעדה קטנה ולמרבה ההפתעה כל האורחים (5 משפחות) ישראלים. מתי הגיעו כולם ? לא ראינו נפש חיה בערב… ההצע לא ענק אבל בעל הבית נחמד. מכין לנו אומלטים לפי הזמנה.  יש קצת ירקות וגבינות. לחמניה ללא גלוטן נשלפת מהמקרר שלנו בחדר. הכל טוב.

ב 8.30 על השעון מגיע הואן לאסוף אותנו. איפה הם ישנו בלילה … זו חידה. 

נוסעים דרך שדות אורז יפים, המון מקדשים ופסלי בודהה מכל הסוגים. התחנה הראשונה של הרצים להיום הוא שבט ארוכות הצואר. 

הדעות חלוקות לגבי הביקור בשבטים האלה. ישנם מקומות שכדי לבקר בהם צריך לשלם כרטיס כניסה. המדריכה שלנו מבטיחה שהמקום הזה יותר אותנטי ⁉️

המוכרות מוצאן בשבטים שמקורם במונגוליה והגיעו מבורמה. אין להם מעמד אזרחי והם עניים.  בעבר היתה בעיה רצינית של גידול אופיום והתמכרות לסמים בקרב השבטים הללו.

בשנים האחרונות משתפר מעט מעמדם הכלכלי והחברתי. מיזמים שונים מסיטים את מרכז הכובד לענפי כלכלה חוקיים ויצרניים יותר.

היום נבנים בתי אבן מאובזרים בחשמל, צלחות לוויניות ושלל אמצעים מודרנים. הילדים הולכים לבתי ספר מקומיים. בתי הקש המקוריים נותרו לצורך פרנסה ותיירות.

הכפר די ריק בשעת בוקר מוקדמת. פוגשים קומץ נשים שמסיבה תרבותית- שבטית- כלכלית עונדות צמידים ומוכרות מזכרות. בעיני  שוק מזכרות לכל דבר ועניין.

הגברים עובדים בענפים אחרים. אין מכירת כרטיסים ולא מופע ראווה.

אנחנו מצטלמים כמיטב המסורת ושמחים לקנות כמה דברים ולעזור מעט בכלכלתם.

מדובר בבנות שבטי ההרים קארן, Aka ו Yao. אפשר לקרוא עליהן יותר כאן . 

אחת המוכרות שצלמנו (ונתנו לה טיפ קטן) לא ידעה מילה אנגלית אך היה חשוב לה להדגיש שהיא אקה ולא קארן. אז עדיין יש גאוות יחידה.

אגב כפי שתראו לא כולן עונדות צמידים. תלוי מאיזה שבט את מגיעה.

הרצה הצעירה קונה קלמר בעבודת אריגה ועוד איזה קשקוש ואנו ממשיכים ליעד הבא.

למרות שהגעתי עם הסתייגות חייבת לציין שלא ראיתי כאן שום ניצול של נשים. אלה נשים סוחרות ששמות צמידים על הצואר ומקדמות את עסקי הרוכלות שלהן.  מנהג שהתחיל ממקום תרבותי שבטי ועוזר להן כלכלית. ולא, הן לא מורידות אותם בלילה … כך לפחות טענה המדריכה. לא נשארנו לבדוק. 😉

התחנה הבאה בקטע המרוץ של היום הם גני המלכה האם .

הגנים האלה הם חלק מפרויקט שיקום של האזור והפיכת המקומיים ממגדלי פרג וסוחרי אופיום לגננים של עלים אחרים. 

שטח עצום הפך משדות אופיום לגנים נפלאים ומטופחים. המלכה האם (אמו של המלך ראמה ה 9 ) גרה שנים רבות במקום, ויש שם מבני עץ שהיו חלק ממבני המגורים. לאחר מותה מינה המלך הקודם את אחותו הנסיכה סירינדון, כמופקדת על המשך פעילות הקרן וטיפוח הגנים.

לפי דברי המדריכה שלנו שגאה מאד בפרויקט הזה, הוא נחל הצלחה רבה ובזכות הפרויקט ומיזמים דומים, הגידול והסחר בסמים באזור הצטמצם מאד.

הגנים מאד יפים ומטופחים. בנויים כמו גן אנגלי ולכן קצת נראים לדעתי כנטע זר. בתור אוהבי גנים, אנחנו אהבנו. במקום גם חממת סחלבים מטופחת ומתחם שמתפקד בפארק חבלים קטן בתשלום נוסף.

כשאנו מגיעים שוב מתחיל לרדת גשם. הרצה הצעירה ואביה לוקחים על עצמם את המשימה ומשחררים אותי לקפה. 

הם משלימים את פארק החבלים בזמן שיא  ואני והמדריכה יכולות לטייל בשקט ולשתות קפה בנחת בבית הקפה הקטן.

כאן היתה לנו שיחת נשים מאד נעימה. בפעם הראשונה היא ממש נפתחת ומספרת לי על חייה, על ילדיה ועל משפחתה. אנחנו מוצאות כמה קווי דמיון. בסופו של דבר כולנו אנשים. 

הנה כמה תמונות מהגן היפה שאת חלקו ראינו בגשם שוטף 

חוזרים לוואן. התחנה הבאה של הרצים היא מערת הקופים/ דגים. בשלב הזה הגשם כבר ממש ממש חזק. בקושי רואים ממטר.

אז מוותרים לנו  .. לא נכנסנו למערה. הסתפקנו בצפיה בכמה קופים על העץ ובמתחם המקדש המעניין. תכף תראו בתמונות כמה גשם ירד..

אני כבר מרגישה שהיום הזה הולך ומדרדר … ומנחמת את עצמי ואת הרצים  “במילא שמעתי שהקופים תוקפנים, אז אולי זה לטובה“ .

ללה אומרת שעד שנגיע לאזור הגבול עם מינמר בטח יפסיק הגשם ובכלל הוא ברכה. בטח, בטח יפסיק … 

אני מסתמסת עם חברה שרצה בואן מקביל, וגם אצלם המצב בכי רע. 

הרצים נוסעים באזור משולש הגבולות. בתוכנית להיום יש גם שייט על נהר המקונג, מעבר ללאוס וביקור בשוק.

אבל איזה גשם!!! אין מה לדבר על שייט במצב כזה.  בקושי אפשר לצאת מהוואן .

הרצים לובשים שכמיות גשם, יוצאים באומץ ומנסים לצלם קצת. את המשולש אפשר לראות היטב. גם את השער שמספר את הגאוגרפיה של המקום.

מביטים על הספינות הרעועות שמתעקשות לעשות את הדרך ללאוס. כמה ימים קודם ספינה התהפכה בפוקט והיו הרוגים. "אין מצב שאנחנו עולים על זה" אני אומרת לללה ומבקשת משימה חלופית.

אז משימה חלופית אין לה (מוזיאון האופיום לא מעניין אותנו), אבל יאמר לזכותה שהיא לא מנסה לשכנע ומחזירה לנו במזומן את עלות השייט.

אז אין לאוס, אין שייט ואין שוק. אנחנו כבר די מבואסים מהגשם. נוסעים לארוחת צהריים באיזה בופה. הארוחה היתה מבאסת עוד יותר ( ולדעתי כאן התחילה הרעה החולה).

ממשיכים לאזור צ’אנג ריי לא לפני שנעבור בעוד מקדש, יפה דוקא…

53 ממ’ גשם נמדדו באזור באותו יום. כך סיפרה לי האפליקציה של מזג האוויר, כשבדקתי באותו הערב. זה המון.

יש כאן בודהה ענק חדש שבנייתו עדיין לא הסתיימה לגמרי. במקום מקדש בודהיסטי יפה וחדש גם פגודה סינית מרשימה  ומבנים נוספים בהם מבקרים חסרי אמצעים יכולים לקבל חינם ארוחה חמה. הכרוז קורא בקול ומבקש תרומות.

המשימה של הרצים לעלות את המדרגות ולהצטלם עם הבודהה … אבל הגשם עדיין יורד והרצה הצעירה כבר ברעלת מקדשים מתקדמת, אז שוב מוותרים לנו.

אנו מסתפקים בכניסה למקדש ולפגודה. ללה שהיא בודהיסטית אדוקה, מבקשת רגע ושוקעת בתפילה ארוכה. המקדש יפה מאד, גם הנוף לא רע.

את הלילה אנחנו עושים בצאנג ריי במלון WAING INN

המלון הומלץ לנו בשל קרבתו לשוק הלילה. הוזמן ע”י ללה. החדרים היו סבירים אבל ארוחת הבוקר איומה. ממש לא היה מה לאכול למי שאינו אוכל מאכלים תאילנדים. לא היה גם שום מענה לבת.

בעיני המיקום טוב אבל המלון ממש לא מומלץ. אכזבה. המלון הכי פחות טוב בטיול.

במלון הזה אנחנו פוגשים פעם ראשונה קבוצה מאורגנת מישראל. אוטובוס שלם.

בשל הגשם הכבד אנחנו בקושי רואים משהו מצאנג ריי. מטיילים קצת עד השוק, קונים כמה שטויות ב 7/11, אבל ממש קשה בגשם.

אפילו הפתעה נחמדה בדוגמת בית קפה לחתולים לא מצליחה להרים את מצב הרוח.

בלילה הרץ האחראי מתחיל להרגיש רע. מקיא וגם החום עולה. מקווים שישתפר עד מחר … אבל אז תהיה לו מחליפה.

שבת 21/7/18

אחרי לילה קשה בצ’אנג ריי, קמים ליום האחרון בטיול המתגלגל. בסופו נחזור לצ’אנג מיי לשני לילות נוספים. 

עדיין סגרירי אבל כבר לא גשום, והרצים מקווים שהיום לפחות יוכלו להשלים את המשימות. 

כמו בכל בוקר ללה וסירקאם כבר מחכים ליד הוואן. מעמיסים את המזוודות ויוצאים לדרך.

התחנה הראשונה של הרצים היא המקדש הלבן.  המון סופרלטיבים נכתבו על המקדש הזה ולכן לא ארחיב. כל מילה שנאמרה נכונה. מקום מהפנט!!

מקדש חדש יחסית שהוא יצירת מופת. המבנה מרשים ביותר. את הדרך אל המקדש עושים על גבי גשר בין מאות ידיים המושטות מעלה ומסמלות תשוקות אסורות/חטאים שיש לעבור בדרך לאמונה ( כפי שהסבירה ללה).

לצד אלמנטים בודהיסטים משולבים בתוך החלל המרכזי מוטיבים מודרנים וציורי קיר מתחום המדע הבדיוני  ועולם הקולנוע.

על הרצים לאתר כמה שיותר דמויות מוכרות ובנוסף ללה מציגה לרצים כמה חידות :

האם הנזיר היושב חי או מת ? – לרגע התלבטנו אבל מת.
איפה יש עלים ? – נו באמת.. שאלה קלה תכף תראו.
מי מוצא ילד ממושקף – מצאנו את הארי פוטר בצ’יק .. בנוסף מצאנו את גיבורי העל סופרמן, באטמן ואותרו בקלות גם פיקצ’ו, הלו קיטי ועוד.

הרצים פותרים במהירות את כל החידות. הרצה הצעירה קורנת. כמה הזוי ככה נחמד. אהבנו מאד, היה מקסים.
בתוך המקדש עצמו אסור לצלם אז תצטרכו להאמין לי או לבוא לבדוק. מומלץ!

כל המתחם מאד מאד מטופח. אפילו השרותים בצבע זהב נקיים ויפים וזכו בעיטור השרותים המוצלחים ביותר של הטיול 

אז הנה כמה תמונות מהמקדש הלבן. תבואו, כדאי !

 

ובגלל שאני מתלהבת אז עוד כמה מהמקום המיוחד הזה