תאילנד לא היתה בכלל במגרת החלומות שלי.
טיול זוגי קצר לפני 10 שנים הותיר אותנו מעט מאוכזבים . היינו חולים רוב הזמן , לא ממש אהבנו את המנטליות ואת העדר התשתיות . בקיצור … לא התלהבנו ולא חשבנו לחזור. אני בכלל חלמתי על איסלנד או סקוטלנד ואפילו התחלתי לרקום תוכניות .
אממה … אנחנו מטיילים עם מתבגרת בת 17 שמאד רצתה תאילנד כמו בני גילה.
" זה טיול גדול אחרון לפני גיוס" אמרה הנערה ואנחנו – מגשימי החלומות , לא יכולנו לסרב.
כדי להמתיק את הגלולה בחרנו לצרף יעד נוסף במזרח בו עוד לא בקרנו . קראתי והתייעצתי קצת והפור נפל על הונג קונג . כך מצאנו עצמנו מטיילים שלושה שבועות במזרח בחום יולי – אוגוסט .
באומץ רב החלטנו לחרוג ממסלול החומוס המקובל והמוצלח של צפון – קוסמוי – בנגקוק. במקום זאת טיילנו שבועיים בצפון תאילנד, נפשנו בפטאיה וטעמנו מבנגקוק. אחרי שבועיים בתאילנד טסנו לטיול בן שבוע בהונג קונג ומקאו .
ולמה המרוץ למיליון ?? בתור חובבת מושבעת של התוכנית בקשה הנערה לשחזר מקומות ואתרים בהם ביקרו הרצים למיליון וכך היה .
בפוסט הזה אספר על חלקו הראשון של הטיול בתאילנד .
אצל ארוכות הצואר
לפני שמתחילים קצת מנהלות…
טיסות 
– נקנו כבר בחודש ספטמבר 17. כן כן … אנחנו מהמקדימים .
כרטיס משולב של אל על – בנגקוק ארוויז ותאי במסלול :
ת"א – בנגקוק – צאנג מיי
בנגקוק – הונג קונג
הונג קונג – ת"א. עלה 1170 דולר לנוסע לשלושת הקטעים.
בהמשך קנינו טיסת פנים נוספת של אייר אסיה מצאנג מיי – לפטאיה בעלות 60 דולר לנוסע כולל מזוודה וארוחה 
. טיסה זו נרכשה בנפרד כי לא ניתן היה להכניס אותה לכרטיס אל על.
מחיר מצוין לטיסות ישירות בקיץ . הכטיס נקנה בחברת פלייאיסט שמתמחה במזרח.
רכב –
לא היה הפעם. איזה כיף !! הנהג נהנה מהנוף והצליח אפילו לנמנם מדי פעם .
הדרכה – בצפון בחרנו בטיול פרטי מודרך. התכתבתי עם מספר מדריכים שהומלצו ברשת. בסוף בחרנו בללה ( לאדה גומיס) . איתה התקשורת זרמה, היא הבטיחה גדולות ונצורות בנושא הללא גלוטן וגם הדריכה בעצמה. שורה תחתונה היא היתה בסדר. היא מאד מנוסה. ניכר שהיא שולטת בהסטוריה ובתרבות . היא לא חסכה בהסברים ( לעיתים קצת חפרה) . כמעט כל מה שהובטח קוים. בנושא המזון ככה ככה … אבל היא לא ממש אשמה. הבעיה נעוצה בחוסר מודעות כללית בתאילנד. יש הרבה רצון טוב אבל אין הרבה הבנה וכמעט אי אפשר למנוע זיהום משני .
לא ממש אהבתי שלא היתה כמעט גמישות בתוכנית. היו לנו כמה ימים של גשם כבד והיא נצמדה לתוכנית בלי להציע תחליפים ראויים. אני הרגשתי שיכלה להיות יותר יצירתית וגמישה. להבנתי זו בעיה של מדריכים נוספים באזור ואולי זו בעיה של טיול באזור פתוח בעונה בעייתית .
בשאר האזורים חזרנו לטייל באופן עצמאי והיה מצוין. 
תאילנד בגשם
קטע מרוץ ראשון – צפון תאילנד
קטע המרוץ הראשון אורך שבוע ימים.
בקטע זה השלישיה שלנו נוחתת בצפון תאילנד, חוברת ללה ולנהג סירקאם, יוצאת לטיול מתגלגל בו יראו מפלי , פילים , גנים , שדות אורז ותה. יטרקו ביער גשם , ישוטו על נהרות , יבקרו בשווקים ובהמון מקדשים ,יקבלו מנת גשם רצינית 
וכן … גם יהיו חולים .
17/7/18 – 16/7/18 – הרצים נוחתים בצ’אנג מיי.
טיסת ערב של אל על לבנגקוק. תורים של קיץ לא נראים. נשאר המון זמן דיוטי וגם זמן לארוחה קלה. הטיסה יוצאת בול בזמן ( מישהו דיבר על איחורים של החברה הלאומית ?? ) .
המטוס מעט צפוף אבל הרצה הצעירה שקועה בלפטופ, הרץ האחראי מופקד על רווחתה והרצה המארגנת ( אני כמובן ), תופסת מקום ליד החלון, שוקעת חיש קל בשינה עמוקה (התודה לפרמקולוגיה) וקמה אחרי 8 שעות בואכה ארוחת בוקר 
. היה חלום .
קונקשן של שעתיים וחצי לערך בבנגקוק. השדה ענק ולוקח זמן לרוץ אותו . 
צ’ק אין לטיסה של בנגקוק איירוויס ושעה מנוחה בלאונג’. מקום נחמד להעביר את הזמן. חינמי למי שטס ועושה חבר מועדון בבנגקוק איירוויס. הרצה האחראית שואלת, אין שום דבר ללא גלוטן חוץ מפופקורן. ברוכים הבאים לתאילנד. 
טיסה שניה יוצאת בזמן . כאן דוקא יש ארוחה ללא גלוטן . אפילו סבירה.
הרצים מגיעים מותשים בשש בערב לצ’אנג מיי אחרי מסע שהתחיל בערב הקודם. כמעט יממה בדרכים.
פרננדו , מנהל המשרד של ללה מחכה לנו עם שלט ונהג. יש להם אותו שם משפחה. אחכ יתברר שהוא בעלה לשעבר. ידעתי. 
הרצים מגיעים למלון הראשון בקטע המרוץ הזה.
המלון סווריוונג מובנפיק , צמוד לשוק הלילה. שלושה מטרים מסטארבקס לשמחתה הרבה של הרצה הצעירה.
זהו מלון ותיק שעבר שיפוץ מהיסוד בשנה האחרונה. המלון הוזמן באופן עצמאי באתר AGODA. הבקורות היו טובות ונראה היה לי שיש כאן סוס מנצח וכך היה.
הוזמן חדר ענק לשלושה – פרמייר דלוקס. חדר של 43 מ’. בסוף שודרגנו לסוויטה בת שני חדרים עם שני חדרי שרותים. היה שקט, נוח ומעוצב.
ארוחת בוקר מצוינת ואחרי פנייה שלי במייל הכינו לבת לחם, לחמניות ופסטה ללא גלוטן. היו מתחשבים מאד. נחיתה נוחה ורכה. אני מאד ממליצה.
עוד באותו הערב, גיחה ראשונה לשוק הלילה. מצטיידים בתיק ושרוול פילים לרצה הצעירה , בודקים את מתחם המזון שליד השוק. הרצים המבוגרים נרתעים מהריחות ובוחרים באופציה בטוחה של דונר טורקי . לרצה הצעירה אין אפשרויות ללא גלוטן בשוק. מארגנים משהו בחדר.
לילה טוב.. 
מחר מתחילים לטייל בדוי אנתנון .
18/7/18
הבוקר מתחיל מעונן . גשם לפרקים . אפילו לא ממש חם…
אנחנו פוגשים את ללה והנהג שילווה אותנו כל השבוע סירקאם. הוואן מיועד לשמונה, אנחנו שלושה והיה לנו מאד נוח ומרווח.
המשימה הראשונה של הרצים היא טרק בפארק לאומי דוי אנתנון עם מדריכה מקומית .דוי אנתנון הוא ההר הגבוה ביותר בתאילנד ובראשו פגודות למלכה ולמלך.
אבל לפני שנטפס למעלה, עם המכונית כמובן , יש לנו טיול רגלי .
הנסיעה למקום אורכת כמעט שעה. הגשם מתגבר ואנחנו מצטיידים בשכמיות גשם דקיקות כי כבר הבנו שרטוב יהיה פה. פוגשים את המדריכה המקומית . תמונה למזכרת , מקבלים מקלות הליכה מבמבוק ויוצאים לדרך .
המסלול מקסים ביותר. מפלים נהדרים , שדות אורז , טרסות והמון המון ירוק.
המסלול בן 3-4 ק”מ אבל התוואי אינו מישורי, הקרקע בוצית וזה לוקח כמעט 3 שעות עם הרבה הפסקות צילום . הרצה הצעירה הולכת בראש עם המדריכה שמקפצת כמו עז הרים . לרצה האחראית קצת יותר קשה אבל הנוף כל כך מקסים שאפילו הגשם לא מצליח לקלקל את החוויה וגם לא הנחש הירוק שראינו בדרך.
מהמם כאן והרצה האחראית מאושרת .
אחרי הטרק נותנים לרצים מנוחה בבית הקפה המקומי. קולפים לנו אננס טרי וטעים . אנו פוגשים פעם ראשונה בטיול שרותים בול פגיעה ואת המים להדחה לוקחים מדלי . ( טיפה בהלם אבל ב'קרוב זה יהיה מוטיב חוזר).
הרצים עולים לואן וממשיכים למתחם הפגודות שעל ההר עטור הענן.
מי מוצא את הנחש הירוק ?
שירה
אנחנו ממשיכים לכוון הפסגה אך קודם עוצרים בשוק של שבט המונג. זה אחד השבטים של ההרים. השוק נחמד וקטן והוא בעיקר שוק של תבלינים ומיני פירות יבשים .
קונים מנגו מיובש ( טעים) וכל מיני שקדים ואגוזים וממשיכים . כמובן שראינו אחכ את אותה התוצרת במחירים נמוכים הרבה יותר. שיהיה…
הואן מטפס ומטפס במעלה ההר וככל שעולים נכנסים לתוך ענן. גובה ההר מעל 2500 מ’ ובפסגה כה מעונן שכמעט ולא ניתן להבחין בפגודות שלא לדבר על הנוף. עד כדי כך סמיך הענן.
הרצה המתכננת די מבואסת … אבל מבינה שזה המצב בחודשי הקיץ. גם החברות שטיילו במקביל נתקלו באותו ענן .
בכל זאת נכנסים לבדוק את הפגודות מבפנים. נחמד. מקבלים הרצאה ראשונה על סוגי הבודהות , על המלך והמלכה האם. הרצאה שנשמע עוד המון פעמים בורסיות שונות לכל אורך השבוע עד שנהפוך למומחים לענייני בודהה על סוגיו.
אחר כך ארוחת צהריים במסעדה מקומית ליד מפלי Vachiratan היפים. מטיילים למפלים ועושים להם בוק .
חוזרים לצאנג מיי אבל היום עוד לא נגמר . בפני הרצים כמה משימות במוזיאון התלת מימד ART IN PARADISE
בחלק האחרון של היום הרצים מגיעים ל ART IN PARADISE
שםהם נתקלים במגוון משימות כמו שייט בגונדולה , סקי באתר שלג , צלילה בברכת מים בביגוד מלא. עליהם לחמוק מכרישים , לגלוש על גלים ועוד ועוד…
הם כמובן מתגברים על כל זה בקלילות והעייפות של היום לא ניכרת 
תכלס היה כיף. כדאי להוריד את האפליקציה של המקום . היא מאפשרת לערוך סרטונים משעשעים בתחנות השונות .
19/7/18
היום הרצים יוצאים לטיול מתגלגל בצפון. בסופו של היום יגיעו לטאטון על גבול בורמה.
בחלק הראשון של היום מספר משימות . במשימה הראשונה , הם ילמדו להיות מהוט ולטפל בפיל. יצטרכו להאכיל פיל, לרחוץ אותו בנהר ולצאת עמו לטיול קצר ביער ובנהר.
הבת שלי מאד בקשה לנסות רכיבה על פיל. סיפורים נלהבים שקראתי על החוות הטיפוליות האלה שכנעו אותי לנסות .
ראשית הרצים מקבלים מדים של החווה . המדים מגוחכים וכך אנחנו נראים למעט הרצה הצעירה שנראית טוב בכל מצב.. 
מחליפים בגדים , מוזמנים להתכבד בארוחת בוקר תאילנדית . כל מיני דברים בלתי מזוהים מטוגנים. הרצים מוותרים .
אחכ מאכילים את הפילים בבננות– כיף גדול! ויורדים לרחוץ אותם בנהר.
הרצה הצעירה שהיא קצת איסטניסטית לא מוכנה להכנס לתוך המים ולהשתכשך בבוץ . הרצים המבוגרים נאלצים לבצע לבד את המשימה…
אחרי שהפילים נרחצו, אנחנו עולים על גבם ויוצאים לסבוב קצר. הרץ הכבד על פיל אחד, והרצות הקלות יותר, יחד על פיל שני . לא פשוט לעלות על הפיל ואין רמפה.. הרצה המארגנת זוכה בשפשוף רציני ברגל שילווה אותה כמה ימים טובים .
מסיימים את הסבוב , יורדים , מתקלחים במים קרים ונהנים מאננס טרי וצונן .
היינו קבוצה קטנה והיה יחס אישי. לנו היתה חוויה נחמדה. במבט לאחור אני סבורה שזה די מטופש , אולי גם לא ממש ראוי והיום הייתי מוותרת .
החווה בה בקרנו נקראת BAAN CHANG PARADISE והיא יחסית חווה קטנה ומשפחתית. יש חוות נוספות באזור עם שם דומה.
{פותחת סוגריים – לסוגיית הפילים –
הפיל הוא חיה חשובה בתרבות התאילנדית. הפילים שמשו חיות עבודה בתאילנד. בעיקר בתעשיית העץ. הם גררו בולי עץ.
מאז שהפסיקו לכרות יערות ולהעסיק את הפילים בכך היה צורך למצוא פרנסה אחרת והם הוסבו על ידם לתיירות .
בתאילנד קמו בשנים האחרונות חוות טיפוליות שאמורות לתת יחס מכבד לפילים, “להציל” ולטפל בפילים שעברו התעללות בקרקסים ומקומות אחרים .
הרעיון הראשוני היה טוב , אבל לדעתי קצת התפספס ואני לא משוכנעת שמדובר בחוות הצלה. המסחור של החוות הללו והעובדה שחוות כאלה צצו כמו פטריות אחרי גשם, מספר לדעתי סיפור אחר.
הרי הפילים שבחוות לא ממש צריכים את הטיפול הזה שהם מקבלים מדי התיירים. הם לא באמת צריכים שיאכילו , יטיילו או ירחצו אותם בנהר שש פעמים ביום ויותר בסרט נע.
אז נכון שבחוות האלה רוכבים ישירות על גב הפיל ללא אוכף. זה נראה ונשמע טוב יותר מאשר לרכב על הפיל ישובים על גבי רמפה ( כמו שהיה בעבר ועדיין מתקיים במקומות אחרים ) אני לא יודעת כמה הבדל זה עושה לפיל …
במבט של אחרי הביקור, לדעתי לא מדובר בחוות הצלה. אלה עסקים לכל דבר. נכון, לא מכים את הפילים ובחווה הספציפית שהיינו בה גם לא קושרים אותם. לפי גילם רואים שמדובר בפילים מבוגרים, עם הסטוריה. כאלה שעברו לשם ממקום אחר ויש להם “ עבר” … הם נראים מטופלים. למרות כל זאת לא השתכנעתי .
עושה רושם שכל תוכניות המהוט וחוות ההצלה הללו, לא ממש תורמות לאף אחד מלבד להונם של בעלי החווה.
בכלל, היחס לבעלי חיים בתאילנד בעייתי מאד. ראינו את זה לכל אורך הטיול. מופעי פילים , נחשים נמרים מאד נפוצים בתאילנד. התיירות הסינית שבאה בהמוניה באוטובוסים מפוצצים, נהנית ומתלהבת מכך. לכן לצערי , לא נראה שזה עתיד להפסק בקרוב.
כמה חוות לא יעשו את ההבדל, וכמה ישראלים שלא ישתפו פעולה עם התעשיה, גם לא יעשו את ההבדל . חבל….
עד שלא תהיה חקיקה ואכיפה של זכויות בעלי חיים בתאילנד, אני לא רואה את זה נפסק }
=========================================================
המשימה הבאה של הרצים היא שייט. במקור היה מתוכנן רפטינג . הרצה הצעירה רואה את צבע המים החום ומחליטה לצמצם כל מגע. בטח לא להרטב. 
זה לא שהמים באמת חומים, אלא בהיותם רדודים האדמה הבוצית והסחף נותנים מראה חום .
אין בעיה … ללה מאפשרת לרצים להחליף משימה ולשוט על רפסודת במבוק. הם לא באמת צריכים להתאמץ יש מי שמשיט את הרפסודה. כל מה שהרצים צריכים זה להצליח לשבת על דרגש עץ נמוך במשך 45 דקות וגם להנות .הצליחו
ת’כלס, למרות שנראה מטופש היה ממש כיף. האוויר היה נעים, לא היה חם מדי . נהר Mae Taeng מוצל בחלקו ומתעקל באופן יפה.
נחשון מים קטן שהעז לעלות על הרפסודה הורד באלגנטיות על ידי המשיט.
בדרך ראינו את רוכבי הפילים בנהר. אלה שיושבים על מושבי העץ. עושה רושם שהם מאד נהנים . הפילים העייפים טיפה פחות.
השרותים הצבוריים במתחם הם הכי טובים שפגשנו .
ומה עושה ללה בינתיים ? המדריכה הנמרצת שלנו לא נחה לרגע. בזמן שהיא לא מדריכה, היא מנסה לשווק מוצרי קוסמטיקה אנטי אייג’ינג . לכל מקום היא סוחבת שקית עם קרמים ומציעה למקומיים את משחת הקסם שתשאיר אותם צעירים .
היא אפילו ניסתה להפוך אותי לסוכנת שלה בישראל
אין מה לדבר הבחורה יזמית במלוא מובן המילה.
ביציאה מהמתחם אנחנו טועמים מיץ קוקוס. ראשון ואחרון . 20 באט , שלוק ולפח. פיכס…
עכשיו יש לנו ארוחת צהריים נחמדה וקטע נסיעה ארוך למדי עד לאזור טאטון בקרבת הגבול עם בורמה.
איך שמתיישבים בואן, נפתחות ארובות השמיים וגשם כבד מתחיל לרדת. לסירקאם הנהג זה לא ממש מפריע. הוא נוהג את הדרך בקלות וביעילות . הרצים מנצלים את הזמן לשינה.
הלילה נלון בטאטון אבל קודם יש לנו סיור במקדש סיני יפה WAT THATON
המקדש עצמו מעניין. מה שמיוחד בו הוא שהוא משמש בית ספר לילדים שעוברים הכשרה להיות נזירים . אנחנו שומעים מללה הסבר מדוע יש משפחות שבוחרות לשלוח ילדים צעירים הרחק מהבית, לחיות חיי נזירות ופרישות .
יש כאן שיקול כלכלי אבל בעיקר כבוד רב. בודהיסטים מאמינים, מאושרים כשיש במשפחתם נזיר בודהיסטי .
הרצים מקבלים הזדמנות להכנס לכיתת הלימוד ולראות את הילדים עוסקים בלימוד ובמלאכות שונות. אח”כ אנחנו מצטרפים לתפילה שלהם במקדש המרכזי .
המקום מעניין והילדים חמודים. אני חושבת כמה התרבות שלנו שונה ואיך אצלנו לא מקבלים כאלה החלטות הרות גורל בגיל כה צעיר. יש לציין שהילדים נראים מטופלים ומרוצים .
הביקור מאד מעניין אבל השוס של המקום הוא הנוף. העננות קצת מקלקלת אבל אפשר לראות כמה מיוחד כאן מצד אחד תאילנד ומעבר לגשר במעלה ההר, זו כבר בורמה.
היום תכף נגמר ואנחנו מגיעים למנוחת הלילה למלון שלנו בטאטון.
מדובר בכפר נופש ממש בלב הטבע , ליד הנהר. המקום נקרא
הנוף מהמם והחדרים מעוצבים, יש אפילו מסעדה. תענוג !!
אבל…. מלון בטבע זה אומר כל מיני מבקרים על ארבע שש או אפילו שמונה , שמגיעים אם הדלת או החלון נשארים מעט פתוחים .
באופן אישי חיסלתי עכביש ענק או עקרב בחדר האמבטיה המעוצב בחלוקי נחל…. לא נשארתי לבדוק מה זה בדיוק היה… 
לכן ההמלצה שלי על המלון מסוייגת . מקום מרהיב אבל לאמיצים בלבד !!
בחדר מקבלים פלטת פירות, עוגיות ושתיה חינם על חשבון הבית. הרצים העייפים מעולפים מהמרוץ , מתחברים ל WIFI ופורשים לישון מוקדם בתקווה שנעמוד במשימה ונשרוד בג’ונגל התאילנדי.
ליל מנוחה
ביום המרוץ הזה, הרצים יוצאים מטאטון , נוסעים דרך שדות אורז ותה פסטורלים, מבקרים אצל שבט ארוכות צואר, מטפסים על גשר תלוי בגני המלכה האם, נוסעים למשולש הגבולות אך נאלצים לותר על השייט ללאוס, בודקים מדרגות בדרך לעוד מקדש ובעיקר מקבלים מנה רצינית של גשם…
בסופו של היום יגיעו הרצים לצ’אנג ריי שם תחכה להם ( או שלא 
) משימה מיוחדת ….
הרצים קמים לבוקר רטוב במיוחד. שולפים מטריות כדי להגיע לחדר האוכל. מסעדה קטנה ולמרבה ההפתעה כל האורחים ( 5 משפחות ) ישראלים . מתי הגיעו כולם ? לא ראינו נפש חיה בערב… ההצע לא ענק אבל בעל הבית נחמד. מכין לנו אומלטים לפי הזמנה. יש קצת ירקות וגבינות . לחמניה ללא גלוטן נשלפת מהמקרר שלנו בחדר. הכל טוב.
ב 8.30 על השעון מגיע הואן לאסוף אותנו. איפה הם ישנו בלילה … זו חידה.
נוסעים דרך שדות אורז יפים , המון מקדשים ופסלי בודהה מכל הסוגים . התחנה הראשונה של הרצים להיום הוא שבט ארוכות הצואר.
הדעות חלוקות לגבי הביקור בשבטים האלה. ישנם מקומות שכדי לבקר בהם צריך לשלם כרטיס כניסה. המדריכה שלנו מבטיחה שהמקום הזה יותר אותנטי. ⁉️
המוכרות מוצאן בשבטים שמקורם במונגוליה והגיעו מבורמה. אין להם מעמד אזרחי והם עניים. בעבר היתה בעיה רצינית של גידול אופיום והתמכרות לסמים בקרב השבטים הללו .
בשנים האחרונות משתפר מעט מעמדם הכלכלי והחברתי. מיזמים שונים מסיטים את מרכז הכובד לענפי כלכלה חוקיים ויצרניים יותר.
היום נבנים בתי אבן מאובזרים בחשמל, צלחות לוויניות ושלל אמצעים מודרנים. הילדים הולכים לבתי ספר מקומיים.
בתי הקש המקוריים נותרו לצורך פרנסה ותיירות.
הכפר די ריק בשעת בוקר מוקדמת . פוגשים קומץ נשים שמסיבה תרבותית- שבטית- כלכלית עונדות צמידים ומוכרות מזכרות . בעיני שוק מזכרות לכל דבר ועניין.
הגברים עובדים בענפים אחרים. אין מכירת כרטיסים ולא מופע ראווה.
אנחנו מצטלמים כמיטב המסורת ושמחים לקנות כמה דברים ולעזור מעט בכלכלתם .
מדובר בבנות שבטי ההרים קארן , Aka ו Yao . אפשר לקרוא עליהן יותר כאן .
אחת המוכרות שצלמנו ( ונתנו לה טיפ קטן) לא ידעה מילה אנגלית אך היה חשוב לה להדגיש שהיא אקה ולא קארן . אז עדיין יש גאוות יחידה.
אגב כפי שתראו לא כולן עונדות צמידים . תלוי מאיזה שבט את מגיעה ..
הרצה הצעירה קונה קלמר בעבודת אריגה ועוד איזה קשקוש ואנו ממשיכים ליעד הבא.
התחנה הבאה בקטע המרוץ של היום הם גני המלכה האם .
הגנים האלה הם חלק מפרויקט שיקום של האזור והפיכת המקומיים ממגדלי פרג וסוחרי אופיום לגננים של עלים אחרים . 
שטח עצום הפך משדות אופיום לגנים נפלאים ומטופחים . המלכה האם ( אמו של המלך ראמה ה 9 ) גרה שנים רבות במקום, ויש שם מבני עץ שהיו חלק ממבני המגורים . לאחר מותה מינה המלך הקודם את אחותו הנסיכה סירינדון, כמופקדת על המשך פעילות הקרן וטיפוח הגנים .
לפי דברי המדריכה שלנו שגאה מאד בפרויקט הזה, הוא נחל הצלחה רבה ובזכות הפרויקט ומיזמים דומים, הגידול והסחר בסמים באזור הצטמצם מאד.
הגנים מאד יפים ומטופחים . בנויים כמו גן אנגלי ולכן קצת נראים לדעתי כנטע זר. בתור אוהבי גנים, אנחנו אהבנו. במקום גם חממת סחלבים מטופחת ומתחם שמתפקד בפארק חבלים קטן בתשלום נוסף .
כשאנו מגיעים שוב מתחיל לרדת גשם. הרצה הצעירה ואביה לוקחים על עצמם את המשימה ומשחררים אותי לקפה.
הם משלימים את פארק החבלים בזמן שיא ואני והמדריכה יכולות לטייל בשקט ולשתות קפה בנחת בבית הקפה הקטן .
כאן היתה לנו שיחת נשים מאד נעימה. בפעם הראשונה היא ממש נפתחת ומספרת לי על חייה, על ילדיה ועל משפחתה. אנחנו מוצאות כמה קווי דמיון. בסופו של דבר כולנו אנשים . 
הנה כמה תמונות מהגן היפה שאת חלקו ראינו בגשם שוטף
חוזרים לוואן . התחנה הבאה של הרצים היא מערת הקופים/ דגים . בשלב הזה הגשם כבר ממש ממש חזק. בקושי רואים ממטר .
אז מוותרים לנו .. לא נכנסנו למערה. הסתפקנו בצפיה בכמה קופים על העץ ובמתחם המקדש המעניין . תכף תראו בתמונות כמה גשם ירד..
אני כבר מרגישה שהיום הזה הולך ומדרדר … ומנחמת את עצמי ואת הרצים “במילא שמעתי שהקופים תוקפנים, אז אולי זה לטובה “ .
ללה אומרת שעד שנגיע לאזור הגבול עם מינמר בטח יפסיק הגשם ובכלל הוא ברכה. בטח , בטח יפסיק …
אני מסתמסת עם חברה שרצה בואן מקביל, וגם אצלם המצב בכי רע. 
הרצים נוסעים באזור משולש הגבולות . בתוכנית להיום יש גם שייט על נהר המקונג , מעבר ללאוס וביקור בשוק.
אבל איזה גשם !!! אין מה לדבר על שייט במצב כזה . בקושי אפשר לצאת מהוואן .
הרצים לובשים שכמיות גשם, יוצאים באומץ ומנסים לצלם קצת. את המשולש אפשר לראות היטב. גם את השער שמספר את הגאוגרפיה של המקום .
מביטים על הספינות הרעועות שמתעקשות לעשות את הדרך ללאוס. כמה ימים קודם ספינה התהפכה בפוקט והיו הרוגים. "אין מצב שאנחנו עולים על זה" אני אומרת לללה ומבקשת משימה חלופית .
אז משימה חלופית אין לה (מוזיאון האופיום לא מעניין אותנו), אבל יאמר לזכותה שהיא לא מנסה לשכנע ומחזירה לנו במזומן את עלות השייט.
אז אין לאוס, אין שייט ואין שוק. אנחנו כבר די מבואסים מהגשם. נוסעים לארוחת צהריים באיזה בופה. הארוחה היתה מבאסת עוד יותר ( ולדעתי כאן התחילה הרעה החולה).
ממשיכים לאזור צ’אנג ריי לא לפני שנעבור בעוד מקדש, יפה דוקא…
53 ממ’ גשם נמדדו באזור באותו יום . כך סיפרה לי האפליקציה של מזג האוויר , כשבדקתי באותו הערב. זה המון .
הנה סירות השייט ורצה אחת אמיצה ורטובה
התחנה האחרונה שלנו לפני שנגיע לצאנג ריי Wat Huay Pla Kung -Big Buddha
יש כאן בודהה ענק חדש שבנייתו עדיין לא הסתיימה לגמרי. במקום מקדש בודהיסטי יפה וחדש גם פגודה סינית מרשימה ומבנים נוספים בהם מבקרים חסרי אמצעים יכולים לקבל חינם ארוחה חמה. הכרוז קורא בקול ומבקש תרומות .
המשימה של הרצים לעלות את המדרגות ולהצטלם עם הבודהה … אבל הגשם עדיין יורד והרצה הצעירה כבר ברעלת מקדשים מתקדמת, אז שוב מוותרים לנו.
אנו מסתפקים בכניסה למקדש ולפגודה . ללה שהיא בודהיסטית אדוקה , מבקשת רגע ושוקעת בתפילה ארוכה. המקדש יפה מאד , גם הנוף לא רע .
את הלילה אנחנו עושים בצאנג ריי במלון WAING INN
המלון הומלץ לנו בשל קרבתו לשוק הלילה . הוזמן ע”י ללה . החדרים היו סבירים אבל ארוחת הבוקר איומה. ממש לא היה מה לאכול למי שאינו אוכל מאכלים תאילנדים . לא היה גם שום מענה לבת.
בעיני המיקום טוב אבל המלון ממש לא מומלץ. אכזבה. המלון הכי פחות טוב בטיול.
במלון הזה אנחנו פוגשים פעם ראשונה קבוצה מאורגנת מישראל. אוטובוס שלם.
בשל הגשם הכבד אנחנו בקושי רואים משהו מצאנג ריי. מטיילים קצת עד השוק , קונים כמה שטויות ב 7/11, אבל ממש קשה בגשם .
אפילו הפתעה נחמדה בדוגמת בית קפה לחתולים לא מצליחה להרים את מצב הרוח .
בלילה הרץ האחראי מתחיל להרגיש רע. מקיא וגם החום עולה. מקווים שישתפר עד מחר … אבל אז תהיה לו מחליפה.
שבת 21/7/18
אחרי לילה קשה בצ’אנג ריי, קמים ליום האחרון בטיול המתגלגל. בסופו נחזור לצ’אנג מיי לשני לילות נוספים.
עדיין סגרירי אבל כבר לא גשום, והרצים מקווים שהיום לפחות יוכלו להשלים את המשימות.
כמו בכל בוקר ללה וסירקאם כבר מחכים ליד הוואן. מעמיסים את המזוודות ויוצאים לדרך.
התחנה הראשונה של הרצים היא המקדש הלבן. המון סופרלטיבים נכתבו על המקדש הזה ולכן לא ארחיב. כל מילה שנאמרה נכונה. מקום מהפנט!!
מקדש חדש יחסית שהוא יצירת מופת. המבנה מרשים ביותר. את הדרך אל המקדש עושים על גבי גשר בין מאות ידיים המושטות מעלה ומסמלות תשוקות אסורות/חטאים שיש לעבור בדרך לאמונה ( כפי שהסבירה ללה).
לצד אלמנטים בודהיסטים משולבים בתוך החלל המרכזי מוטיבים מודרנים וציורי קיר מתחום המדע הבדיוני ועולם הקולנוע.
על הרצים לאתר כמה שיותר דמויות מוכרות ובנוסף ללה מציגה לרצים כמה חידות :
האם הנזיר היושב חי או מת ? – לרגע התלבטנו אבל מת.
איפה יש עלים ? – נו באמת.. שאלה קלה תכף תראו.
מי מוצא ילד ממושקף – מצאנו את הארי פוטר בצ’יק .. בנוסף מצאנו את גיבורי העל סופרמן, באטמן ואותרו בקלות גם פיקצ’ו, הלו קיטי ועוד.
הרצים פותרים במהירות את כל החידות. הרצה הצעירה קורנת. כמה הזוי ככה נחמד. אהבנו מאד, היה מקסים .
בתוך המקדש עצמו אסור לצלם אז תצטרכו להאמין לי או לבוא לבדוק. מומלץ!
כל המתחם מאד מאד מטופח. אפילו השרותים בצבע זהב נקיים ויפים וזכו בעיטור השרותים המוצלחים ביותר של הטיול 
אז הנה כמה תמונות מהמקדש הלבן. תבואו , כדאי !
ובגלל שאני מתלהבת אז עוד כמה מהמקום המיוחד הזה
נוסעים לכוון השמורה , הרץ החולה עדיין לא במיטבו. אמנם חום כבר אין אבל ההרגשה הכללית רעה. מגיעים לכניסה לשמורה והופס… מחסום.
אין יוצא ואין בא.
ללה ניגשת לשער ומדברת עם השומר. הדרך חסומה בגלל מפולות ובוץ מהגשם ביום הקודם, ולכן השמורה סגורה.
ללה אומרת שתחשוב על משימה חלופית. אני מציעה את המפלים הדביקים והיא אומרת שזה לא בכוון ( תכלס צודקת ).
אני מציעה את פארק סינגה שנמצא לא רחוק. היא אומרת שהוא בכוון ההפוך, שיש לנו נסיעה מאד ארוכה היום והיא כבר תחשוב על חלופה אחרת.
הרצה המארגנת מעט מבואסת על כך שגם היום הזה ממשיך להתפספס ועל חוסר הגמישות. נכון שהמדריכה אינה אשמה במזג האוויר, אבל בתור מדריכה מנוסה הייתי מצפה לקצת יותר יצירתיות.
לרצים האחרים בכלל לא אכפת והרץ החולה נהנה ממנוחה בוואן .
אחרי נסיעה מאד ארוכה אנחנו מגיעים לאיזה שהוא מתחם שבו חנויות ליד מטעי פקאן. מקבלים הסבר בוטני שלא ממש מעניין אף אחד, קונים עוד כמה אגוזי קשיו, שותים קפה וממשיכים בדרך ארוכה לצאנג מיי.
אחרי עוד נסיעה ארוכה מגיעים למתחם הבא עם "הגייזר" .
ילוסטון ? אנגקור ? לא בדיוק …
ביצים ביצים
המקום אליו הגענו נקרא Mae Khachan Hot Spring.
נא להקטין ציפיות. אלה לא מעיינות חמים לטבילה מהסוג שאנו רגילים בארץ ובאירופה. המתחם הוא בעצם תחנת רענון משודרגת עם כמה חנויות בצדדים ובנייה מוזרה סטייל מקדשי אנגקור .
במקום כמה גיזרים קטנים שמתפרצים ובריכות עגולות בהן ניתן לבשל ביצים.
6 ביצים קשות עולות משהו כמו 40 באט. אם לא תרצו ב 40 ימכרו לכם גם ב 20. הח’ברה העדינים שלי לא מעלים על דעתם לאכול ביצים שבושלו במים ה”מריחים” הללו … ללה דוקא אכלה בכיף.
את הרגליים אפשר לטבול בבריכות טבילה ארוכות וצרות . כאלה שנראות כמו בריכות נוי בגן. המים חמים מאד ורק הרץ החולה מעז. אולי מכאן תבוא הישועה .
סה"כ עצירה קצרה וחמודה שהפיקה כמה תמונות נאות .
היום עוד לא נגמר… אחרי עוד נסיעה ארוכה ( מצאנג ריי לצאנג מיי זה כמעט 4 שעות ) מגיעים ל “ תחליף מפל”.
ללה לוקחת אותנו לאיזה שהוא גן לאומי . לי זה מזכיר קצת את פארק הירקון או שבע טחנות רק ביותר קטן. כמה שולחנות פיקניק לאורך הנהר . עושים מסלול הליכה קטן בגן. אין כאן יותר מדי מה לעשות . נחמד אבל בוצי ולא בשביל זה נסענו עד תאילנד. אין לי מושג אפילו איך קראו למקום . צילמתי את השלט.
אלה החסרונות בטיול מודרך. גם כשהוא פרטי, הדברים לא תמיד בשליטתך. אני לא הייתי בוחרת לעצור שם.
היום נראה ארוך אבל עוד לא אכלנו צהריים. הרצה המארגנת לא מוכנה לעוד בופה (והפעם היא אסרטיבית). הבופה מאתמול עלה לנו ביוקר. אני מבקשת מסעדה נורמלית שאפשר להזמין מתפריט והאוכל מבושל טרי במקום.ללה מארגנת מסעדה כזו.
לוקחת אותנו למסעדה נחמדה ליד היעד הבא- ה “פקטוריס” . מפעלי כפר האומנים San Kamphaeng שליד צאנג מיי. פה כבר יותר טוב והלוקיישן של המסעדה אפילו נחמד.
הפקטוריס –
זהו שמם הגנרי של כל מיני מפעלים ובתי מלאכה קטנים שנמצאים בכפר San Kamphaeng שליד צאנג מיי.
ראשון נכנסים למפעל אריגת משי. כאן משחזרים מסורת ישנה של אריגה באמצעות נול. אנחנו מקבלים הסבר על תהליך יצור המשי משלב התולעת ועד המוצר הסופי. אחרי הסיור נכנסים כמובן לחנות. המוצרים יפים ואיכותיים אבל מאד מאד יקרים.
נסיעה קצרצרה ואנחנו במפעל המטריות .
בחצי הגמר של עונה 6 במרוץ למיליון , פרק 39, היתה משימה במפעל הזה.
על הרצים לפתוח עשרות מטריות ולחפש את דגל המרוץ. את המטריות שלא סומנו בדגל עליהם להעמיס על גופם. משימה סדיסטית למדי …
אז לנו יש משימה יותר פשוטה.
אנחנו מתלבטים אם זו הצגה לתיירים או שמדובר במפעל פעיל שמשמר מסורות עתיקות של מוצרי נייר. המדריכה מסבירה שכך עדיין עובדים. רואים את תהליך בישול הנייר, יבושו ויצור המטריות עד לשלב הסופי. נחמד מאד. אם לא היו לי כמה מטריות מביקור קודם של ההורים במקום , הייתי קונה גם.
אחכ החנות המסורתית בה מציירים על כיסוי הטלפון, התיק או מה שתרצו . לנו זה נראה מיותר ואנחנו מוותרים. הבת קונה כמה מזכרות לחברות. ללה בינתיים מוכרת את הקרמים שלה לעובדים המקומיים בהצלחה לא מבוטלת . 
המשימות להיום הושלמו, חוזרים למלון בצ’אנג מיי. צק אין מחדש במלון מובנפיק בו היינו בסיבוב הקודם. מקבלים חדר יפה ומחודש אך מעט קטן מהפעם הקודמת.
נותנים כביסה במכבסה שממול … ויוצאים שוב לשוק הלילה. הפעם המשימה קלה במיוחד. כמה כסף אפשר לבזבז תוך שעה -שעתיים. הרצים עומדים בה בכבוד ויוצאים עם שלל רכישות נאות . 
היות ולרצים נמאס מאוכל תאילנדי הם מנסים מסעדה ישראלית. בברור קודם הובטחו לי מנות ללא גלוטן. זו מסעדת סבבה הישראלית .
פלאפל, חומוס, צ’יפס , פרגיות הכל נראה טעים וטרי … הרצים יוצאים סופר מרוצים אבל אוי מה שהיה לנו בלילה…. 😢
יום ראשון 22/7/18
בלילה הזה לא ישנו הרבה. הרצה הצעירה מקיאה. בתחילה חשבנו שפשוט נחשפה לגלוטן ואם תנוח קצת יעבור… קרה כבר בעבר ולא מתרגשים .
אממה … קבענו עם ללה יציאה ב 6.30 בבוקר לצפות בהבאת מנחות לנזירים .
במילא לא ישנו אז גם אין בעיה לקום. 😂
הרצה הצעירה נרדמת סוף סוף ואנחנו עושים גיחה קצרה לעיר . 6.30 בבוקר ובאזור השוק של רחוב Walulai עמוס כמו באמצע היום.
בהתחשב בכך שהתאילנדים עובדים עד השעות המאוחרות של הערב, נראה לי שהם בכלל לא ישנים. עם חרוץ , אין מה לומר…
ללה קונה עבורנו אורז ותבשיל שנארז בתוך עלים ירוקים . היא קונה גם כמה עבור עצמה . עושים סבוב קצר בשוק וניגשים לחפש נזיר.
בכל בוקר הנזירים מתתייצבים עם הכלים ליד השוק. את מה שיקבלו הם שמים בכלים ואת זה יאכלו במשך היום .
מביאי המנחה כורעים על הברך. הנזיר נותן ברכה ואנו שמים בכליו את האוכל.
חוויה מעניינת מאד. היה שווה לקום.
חוזרים לחדר ויורדים לארוחת בוקר. הבת מתעוררת לרגע. היא מותשת מהלילה ומבקשת להשאר ולנוח בחדר. אנחנו מודיעים לללה שלא נוכל להמשיך בתוכניות. אין מצב לשום אומגות היום וגם לא לטבילה במפלים.
מקבלים אישור מהבת לצאת לשעה שעתיים למקדש דוי סוטפ. היא תשאר לישון בחדר. אח”כ נחזור ונעריך מצב להמשך הריצה.
מקדש דוי סוטפ הוא אחד החשובים, היפים והמתויירים באזור. בבוקר של יום ראשון עמוס מאד מאד במקומיים ותיירים.
המבנה המרכזי מעוטר זהב והמון פסלי בודהה לפי הימים. גם האמרלד בודהה המפורסם. ללה מתאמצת לתת הסברים. אין ספק שהוא בין המרשימים שראינו, אבל המחשבה נודדת אל הבת. גם המקדש הזה נכלל במרוץ למיליון המקורי וחבל לי שהבת מחמיצה.
מסביב למקדש הבנוי על ההר מרפסת שמשקיפה על צאנג מיי ונוף נהדר, אם רק לא היה מעונן.
למקדש אנחנו עולים במעלית והירידה ממנו נעשית במדרגות הגדולות והיפות. למעקות יש עטורים של דרקונים.
ילדות קבצניות מבקשות תרומה. לראות ילדות רכות שנאלצות לקבץ נדבות מכמיר את הלב ומכעיס.
אני מסתמסת עם הבת שהתעוררה. עכשיו גם החום עלה. מקצרים את הביקור וחוזרים לצאנג מיי. מבטלים את כל התוכניות להיום. מבאס אבל אין ברירה…
בדרך חזרה עוברים דרך חומת העיר העתיקה היפה והשערים. מקבלים הסבר הגעה לשוק הלילה של יום ראשון. הוא ממש קרוב למלון . בשלב זה עוד איזו שהיא תקווה קטנה שאולי נוכל לתת לשם קפיצה בהמשך היום . איפה … לא קרה.
אנחנו חוזרים למלון אבל הצרות של היום רק התחילו. הבת מאד חולה. מאד. החום מטפס עד כמעט 40. ההקאות לא פוסקות. בשלב זה ברור שזו אינה חשיפה לגלוטן .
אני מתייעצת עם כל מיני, כולל בני שהוא רופא סטאז’ר. גם לי הכשרה רפואית. שוקלת להזמין רופא מקומי, אבל הבת מאד מתנגדת ומפחדת שנסיים במיון. מחר יש לנו טיסה לפטאיה.
את כל היום העברנו בחדר עם גיחות קצרות להבאת הכביסה וקניית מזון. עברנו יממה מאד לא קלה. לחברה שמתכתבת איתי בווטסאפ אני כותבת שאנחנו רק רוצים הביתה. זו היתה ההרגשה.
בערב מחליטה להתחיל אנטביוטיקה (טוב שבאתי מצוידת), מתפללים לשיפור ומקווים שנוכל לעלות מחר על הטיסה. 
ספויילר .. עלינו .
קטע מרוץ 2 – פטאיה
פטאיה לא נחשבת יעד קלאסי למשפחות . ישנם רבים שממליצים להמנע ממנה. אין לה את החופים הפסטורלים של קוסמוי או קופנגן והיא נחשבת ( בצדק או שלא) לבירת החטאים של תאילנד. אז למה הגענו ומה עשינו שם ?
כאשר תכננתי את הטיול חיפשנו יעד לנופש שיבוא אחרי השבוע בצפון ולפני שנמשיך להונג קונג. להונג קונג הקצנו שבוע שלם בסוף הטיול. הבת בקשה לא לפסוח על בנגקוק. מאילוצים אלה, חיפשנו יעד שיענה על משבצת הנופש, שלא יצריך טיסה יקרה וששהות של ארבעה ימים תהיה מספיקה למצותו.
בפוקט כבר היינו וזו לא העונה המתאימה. לקוסמוי הטיסה יקרה וחבל להגיע לארבעה ימים בלבד .
התלבטתי מעט בין פטאיה להואה הין או אזור קצנבורי. ומה הכריע ? המרוץ למיליון. היו כמה פרקים שצולמו בפטאיה. בדקתי וראיתי שישנן המון אטרקציות שמתאימות למשפחות .
החלטנו שאם כבר נופש אז בגדול . הזמנו את המלון הטוב והיקר סנטרה גרנד מיראז’ פטאיה. המלון שוכן בחוף הצפוני של פטאיה הרחק ממדרחוב הזימה המפורסם ה WALKING ST.
המלון הוא רזורט נהדר עם שפע פעילויות לגדולים וקטנים, חוף ים נקי ונהדר . פארק המים במלון קטן אבל כיפי. זה לא פארק גדול והמוני. אהבנו מאד את מסלול האבובים ונהננו ממנו בכל יום. ארוחת הבוקר היתה מעולה . שפע שלא ניתן לתאר וגם לשאר הארוחות היו אופציות נחמדות סביב הבריכה או במסעדות המלון.
היה לנו כל כך נעים במלון שבקושי יצאנו ממנו. בחרנו בכל יום אטרקציה אחת בלבד. זה התאים לנו מעולה עם ההחלמה של הבת.
סוף סוף הרשנו לעצמנו מנוחה ובלוי אמיתיים בלי להתרוצץ .
ומה בנוגע לחטאים ? מסתבר שמי שלא מחפש לא מוצא. הרגשנו בטוחים מאד בסביבה משפחתית ונעימה. אני ממליצה על פטאיה בכל לשון למי שמחפש אתר נופש, לא רחוק מבנגקוק. נהננו הרבה יותר ממה שנהננו בפוקט לפני 10 שנים.
כמה תמונות מהמלון היפה
לפטאיה הגענו בטיסה מצאנג מיי. העובדה שיש טיסות ישירות וזולות של אייר אסיה מצאנג מיי לפטאיה האיצה את ההחלטה לבחור ביעד.
כרטיסי טיסה נקנו בנפרד מהכרטיס הראשי בחודש ספטמבר 2017 במבצע של אייר אסיה. המחיר היה זול מאד וכלל מזוודה, הושבה וארוחה. דיל מצוין ולכן לא הססתי.
בפטאיה שהינו 4 לילות. הגענו בטיסה מוקדמת ביום שני 23/7/18 ועזבנו ביום שישי 27/7.
הבת עדיין חולה, אבל האנטביוטיקה מתחילה להשפיע ויש מגמת שיפור. הטיסה קצרה ואנחנו צולחים אותה בשלום .
הזמנתי מראש וואן שיקח אותנו משדה התעופה של פטאיה למלון. נסיעה של 45 דק'. ההסעה הוזמנה באינטרנט. החברה נקראת PATTAYA TRANSFER המחיר היה 1000 באט ואני מאד ממליצה. חיכו לנו בזמן עם שלט. הנהג נסע בזהירות והיה נעים ונוח .
מגיעים למלון מוקדם בסביבות השעה 10.30. החדר עדיין לא מוכן, הצ'ק אין רק בשעה 15, אבל לבקשתי אנחנו מקבלים חדר כמעט ללא המתנה.
הבת החולה נכנסת ישר למיטה, זוכה לעוד יום מנוחה ואנחנו ON AND OFF מחלקים זמננו בין הנאה ממתקני המלון למנוחה בחדר. הסביבה יפה ונעימה ואחרי היומיים הקשים שעברו עלינו מרגישים שהגענו לגן עדן. 
איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר…
בכל בוקר בפטאיה, הרצים נהנים מארוחת בוקר גדולה ועשירה סטייל אילת. אפילו לבת יש מענה נחמד ללא גלוטן. קמים מאוחר ונהנים למשוך את הזמן. אחר כך רחצה בבריכה ובים ואז חושבים אם כדאי “ לרוץ” לאן שהוא. לפעמים מחליטים שלא
לרצה המארגנת היו הרבה תוכניות. רובן נשארו במגרה. מי שרוצה יכול להעסיק עצמו באטרקציות מבוקר עד ערב.
אנחנו נהננו במלון, הרצה הצעירה החלימה בשקט, ומדי פעם יצאנו לאיזה שהוא אתר. בלי לחץ . גילינו שממש כיף לא לעשות כלום.
איך מתניידים ?
למלון יש שרות שאטלים למרכז וחזרה. 50 באט לאדם. יוצא וחוזר פעם בשעה. סידור לא רע , אבל בפטאיה גילינו את ה GRAB שזו החלופה התאילנדית ל UBER. פטנט נעים ונוח. מזמינים דרך האפליקציה. בתוך דקות בודדות מתייצבת המונית. מקבלים מראש את פרטי הנהג והמחיר. אין צורך בהתמקחות או הסברים. הנהג יודע לאן עליו להגיע והיות והמחיר מוסכם מראש יעשה זאת בדרך המהירה ביותר. היה להיט ואני מאד ממליצה. בבנגקוק זה עבד קצת פחות טוב בגלל הפקקים הרבים.
אז מה בכל זאת ראינו ?
יום אחד יצאנו לחוף המרכזי של פטאיה. סבוב קצר בחוף. הוא פחות נחמד מזה שליד המלון שלנו. חם מאד ואנחנו נמלטים לתוך הקניון סנטרל פסטיבל.
אין כמו קניון ממוזג לעזור בריפוי חולים. הרצה הצעירה שכבר מעל לשבוע לא ראתה קניון בסגנון מערבי , תופסת אנרגיות ויוצאת למסע קניות שעוזר בהחלמה יותר מכל תרופה. הרשתות מערביות , המחירים דומים לישראל , אולי מעט נמוכים יותר . יש גם סטארבקס נחמד, המחייה!
בערב הרצים יוצאים לבדוק את מיני סיאם .
מה זה מיני סיאם ? זה כמו מיני ישראל רק בתאילנדית .
בשונה מהאתר הישראלי, אחיו התאילנדי נחלק לשני מתחמים. באחד אתרים תאילנדים שחלקם הכרנו וחלקם ממש לא, ובשני דגמים מוקטנים של מונומנטים מכל העולם.
כרטיסים נקנו ברגע האחרון באפליקציית KLOOK. יעיל, נוח וזול לעומת קניה במקום . אין צורך להדפיס כרטיסים, מספיק להראות טלפון. השתמשנו בה בהרבה אתרים בתאילנד והונג קונג.
ולמה שבכלל נבקר שם ? נכון … האתר הוזכר באחד הפרקים של העונה השניה של המרוץ למיליון והיתה שם גם משימה.
לרצים יש חידות . הם צריכים לזהות X אתרים בשעה ( סתם …) . הם נהנים מאד להצטלם עם מבנים מוכרים מתאילנד והעולם, אבל הכי הכי נהנים לטייל בבריזה הנעימה לעת ערב ולאכול גלידה. האתר מטופח ומתוחזק נחמד.
עם החשיכה המקום מואר בצורה יפה מאד. למרות שהיה די קיטשי נהננו מאד.
ליד המתחם יש שוק גדול ואותנטי. למקומיים בלבד. לא ראינו תיירים. שוק אוכל, שמונצס ובגוד. למרות הקניות המוצלחות של הבוקר גם שם הרצה הצעירה מוצאת מה לקנות. המאכלים הם כבר סיפור אחר. הארד קור. לראותם בלבד.
תמונות הלילה מהנייד שלי לא באיכות טובה אבל בכל זאת מצרפת כמה.
כמה הזוי … ככה נחמד
באחד הימים הרצים המתמידים שלנו יוצאים לרוץ בגני נונג נוץ’ .
אלה גנים בוטנים המשתרעים על שטח עצום ונמצאים כ 40 דק’ דרומה ממרכז פטאיה. הם נחשבים לגנים הבוטנים היפים והגדולים בתאילנד. במקום גן מעוצב הנדסית בסגנון גני ורסאי, חממה טרופית בה מגדלים סחלבים, גן קקטוסים מרשים, חממות ומרכז גידול צמחים ועצים . עוד בגן תערוכת מכוניות עתיקות וגם מכוניות ספורט ומכוניות נדירות אחרות, כולן מאוספו הפרטי של אחד הבעלים.
במתחם יש גם גן דינוזאורים לשמחת הקטנטנים, אזור אנגלי שלא ברור מה מקורו ….אפילו כפר נופש בסמוך. מישמש של דברים .
אנחנו הגענו בעיקר בשל הסופרלטיבים ששמענו על הגנים. הגן אכן מאד יפה מטופח אבל בעיני חסר הגיון וקו מנחה. נדמה כאילו רצו לרצות את כולם כולל הבריטים… אחרת איך תסבירו את תאי הטלפון האדומים הללו ? מחווה לאנה ומלך סיאם ?
הגן עצום בשטחו. מי שרוצה להמנע מהליכה ( ממש קשה להקיף הכל ברגל ) יכול להעזר בשאטל הפתוח. הרצים התחילו ברגל ובשלב מסויים נשברו מהחום ועברו לאופציה הממונעת .
במקום נערכים מספר פעמים ביום מופעי פולקלור תאילנדי ולצערי גם מופעי פילים.
את מופע הפולקלור ראינו. היה נחמד אבל בעיקר ממוזג טוב והווה מפלט מהחום. למופע הפילים לא נכנסנו. פשוט נורא ולא רצינו לשתף עם זה פעולה. מי שמאד רוצה יכול גם לסייר על פיל ברכבי הגן. ראו את הפיל הקטן הקשור לאמו. מכמיר את הלב.
לביקור מקיף בגנים כולל מופעים דרוש לפחות חצי יום . בשל המרחק מאזור המלונות, ההגעה בדרך כלל במסגרת טיולים מאורגנים הכוללים הסעה.
אנחנו לקחנו טיול כזה שהזמנתי באנטרנט יום לפני, אבל נטשנו את הקבוצה ולמעשה השתמשנו רק בשרות ההסעה. את הביקור בגן עשינו עצמאית .
באחד הימים יצאנו לשחזור עוד משימה מהמרוץ למילון.
בעונה 2 פרק 22 , הרצים מגיעים לפטאיה. הם צריכים לשיר שיר, ללא הפסקה, לאורך כל הנסיעה מבנגקוק לפטאיה, כאשר ליידי בוי יושב בינהם, מעודד ומשגיח שלא יפסיקו לשיר.
( הזוי מי שהמציא משימה כזו) טוב את המשימה הזו לא עשינו …
אבל באותו הפרק הרצים מגיעים למגדל הגבוה בפטאיה. מעבר לנוף הפנורמי היפה שניבט למעלה עליהם לרדת בקפיצת בנג’י .
מה אומר ומה אספר – היו לנו הרבה תוכניות ליום הזה. הרצה כבר מרגישה יותר טוב ובונה על הבנג’י ממש כמו במשימה המקורית. אבל האומץ נגמר עם ההגעה למגדל. פייר, מבינה אותה לגמרי. המקום ידע כנראה ימים יפים יותר ולא נראה מתוחזק באופן בטיחותי ביותר. (אנחת רווחה לרצה המארגנת).
באותו המחיר ניתן לרדת ברכבל שקוף וסגור ואנחנו מעדיפים את האופציה הזו.
זו אופציה יותר ידידותית לרצים זהירים .
בסיום הירידה מגיעים לפארק מים. הפארק שייך למלון שנמצא במתחם.
הבאנו בגדי ים וחשבנו להשאר אבל מבט מקרוב מראה שמתחם הברכות במלון שלנו הרבה יותר שווה. עוד הצצה לחוף ג’ומטיין שנחשב נקי ויפה. גם כאן אנו מגלים שהחוף שלנו יותר מתוחזק ונקי ואנחנו לא נשארים.
אבל רגע … לפני שנחזור נוסעים שוב בגראב כדי להציץ במזח ממנו יוצאות הפלגות לאי האלמוגים קו לארן. הרצה המארגנת רוצה לראות מקרוב את השלט של פטאיה. הוליווד סטייל המזרח.
במזח מציעים לנו לשוט לאי האלמוגים. יש כל מיני סירות מהירות ואיטיות במגוון מחירים . כבר שעת צהריים, חם מאד ולמרות שאנו מצויידים בבגדי ים, חושבים רגע ומחליטים שבמלון שלנו יותר כיף ונעים.
מטיילים קצת בנמל, רואים דייגים מעמיסים סירות ופורקים שלל דגה. מבלי לשים לב אנחנו בפתחו של ה WALKING STREET הידוע לשמצה. עכשיו שעת אחר צהריים מוקדמת והמקום כמעט נטוש. פועלי נקיון מארגנים ומנקים אותו לקראת הערב הבא. אין שום עדות למה שמתרחש כאן בערבים . אנחנו חוצים אותו ולוקחים שוב גראב למלון שלנו בחוף הצפוני היפה , הבטוח והשקט.
איך כתבתי בהתחלה – מי שלא מחפש, לא מוצא.
בפטאיה כמו שכתבתי יש המון אפשרויות לנופש יותר פעיל – יש ספורט ימי , יש טרקטורונים , שחיה עם דולפינים , פארקי מים רבים, גני חיות , שוק צף, בית הפוך , בודהה גדול (גם הוא במשימה של המרוץ , אבל אנחנו כבר ברעלת ) , גנים יפים , מוזיאון ריפליי, מבוך, מוזיאון תלת מימד ועוד ועוד …. אפשר למלא בקלות שבוע בלי לנוח .
אנחנו הלכנו הפעם על אופציה של בטן גב בעיקר וגילינו שזה בכלל לא רע, אבל תדעו שאפשר גם אחרת .
מחר נוסעים לבנגקוק לקטע אחרון של המרוץ בתאילנד.
קטע מרוץ שלישי- בנגקוק
אז הנה אנו מגיעים לקטע המרוץ האחרון בתאילנד והפעםבנגקוק.
בנגקוק נמצאת במרחק שעתיים נסיעה מפטאיה. אין צורך בטיסה. גם הפעם אנו מזמינים הסעה מפטאיה טרנספר. הזמנתי אותו רכב טויוטה אינובה ותכף תראו מה הגיע… רכב של אוליגרכים. אין ספק שכיף “ לרוץ” לבנגקוק בסטייל .
הנסיעה עוברת חיש קל. הנהג נחמד וגם עוצר לנו לפיפי…
כבר בכניסה לבנגקוק אנחנו קולטים שלא מעט השתנה כאן מאז ביקורנו האחרון לפני 11 שנים. איזו תנופת בניה !! כמה מגדלים וכמה מחלפים. ממש כמו מנהטן.
הרצה הצעירה חוטפת סחרחורת קלה. לא לזאת ציפתה. ההלם אחרי הצפון הירוק ופטאיה השקטה ניכר היטב.
אנחנו מגיעים למלון שלנו מריוט רנסנס . המלון נמצא בקרבת הקניון היוקרתי סנטרל וורלד וגם הקניונים של אזור סיאם במרחק הליכה.
למי שמעונין יש גם תחנת סקייטריין קרובה CHIT LOM ( בסוף לא השתמשנו).
את המלון הזמנתי ישירות באתר. יצא יותר זול מאפשרויות אחרות שבדקתי.
מקבלים חדר. הוא מעוצב ויפה אבל מעט קטן. בתוספת המיטה השלישית לבת , כבר לא נשאר כמעט מקום לזוז. הרצה המארגנת מעט מאוכזבת , יורדת לקבלה וחיש קל משודרגים לחדר פינתי הרבה הרבה יותר גדול . אמבטיה פרי סטנדינג. מקלחון עם ספסל שיש לישיבה. אנחנו כה מרוצים שעושים בוק לחדר האמבטיה. כזה אני רוצה בבית.
והנוף – הו הנוף !! מי בכלל רוצה לצאת מהחדר.. . כולנו מסכימים ש “ שיחקנו אותה”.
אמ”לק – המלון מאד מומלץ. ארוחת הבוקר הכי טובה בטיול כולל עמדה ללא גלוטן.
ממליצה בכל פה. אין כמעט ישראלים ( אם חשוב לכם) כי הסוכנים לא מציעים אותו .
הרצים נחים קצת ויומאים לכבוש את העיר.
המשימה הראשונה שלנו בעולם המים בסיאם פארגון. למה ? המרוץ למיליון. בעונה 2 פרק 19, יש לרצים משימה בברכת הכרישים של האקווריום. הם צריכים לצלול עד הקרקעית ולאסוף מילים להרכבת פתגם.
טוב… אנחנו לא בדיוק צוללים… מסתפקים בביקור פסיבי יותר.
איך שיוצאים לרחוב מבינים שכדאי מהר לחזור למקום ממוזג ובאקווריום יש מיזוג ממש טוב.
אנחנו כבר כמעט שבועיים בתאילנד אבל לא ניתן להשוות את החום והלחות של בנגקוק לאלה שהיו לנו בצפון או בפטאיה. הרבה הרבה יותר חם. מזיעים ממקומות שלא ידעתי שקייימים. ממש קשה ללכת בחוץ.
קנינו כרטיס משותף לאקווריום ( סי לייף) ולמאדאם טוסו באפליקציה של קלוק. הכי זול ונוח. אין צורך להמתין בתור בכניסה. מספיק להראות את ההזמנה בטלפון בדלפק היעודי להזמנות. קיבלנו כרטיסי כניסה לאקווריום ווואצ’ר למאדאם טוסו שנמצא בקניון סמוך.
ההמרחק קצר אבל אנחנו טיפה מסתבכים במבוך הקניונים. לוקח לנו בערך רבע שעה.
אגב, בקומת הכניסה של סיאם פאראגון ישנן המון מסעדות ובתי אוכל מכל הסוגים. מומלץ מאד.
האקווריום מאד יפה ומושקע. בשעת צהריים היה עמוס מאד. ההיי לייט של המקום הוא הברכה השקופה של הכרישים שאנו למעשה מבקרים תחתיה וצופים בכרישים מבעד לרצפה ולקירות השקופים. מרשים ביותר. מי שמעוניין יכול בתוספת תשלום לקחת שייט בסירה עם רצפה שקופה מעל בריכת הכרישים. התור היה ארוך ונראה לנו מיותר. גם בסיור הרגיל אפשר להתרשם מצוין.
נהננו מאד למרות שראינו כבר אקווריום או שניים בעבר.
משם עוברים לקניון אחר למאדאם טוסו. מחר יום הולדת של המלך ובכל מקום מציינים זאת. אנשים מתפללים , מדליקים נרות. פולחן אישיות שלא ראיתי בשום מקום אחר.
אח”כ ממשיכים למאדאם טוסו. נו … כאן זה כמו כל מאדאם טוסו. ראית אחד ראית את כולם. בכל זאת מאז הביקור הקודם אצל טוסו בלונדון, עברו 7 שנים וחלו שינויים ברוח הזמן.
בראד ואנג’לינה כבר לא עומדים יחד … צוקי מככב. גם משפחת אובמה. לאופרה וינפרי יש מקום של כבוד. לפוטין גם. כל אלילי הנוער נכחו.. נחמד מאד למרות שהמקום די קטן.
בסוף הביקור יש סרט 4D נחמד.
במה שנשאר מהיום אנחנו בודקים את קניוני האזור… וכן גם קונים. ה MBK שבביקור קודם היה קניון להתפאר , נראה עכשיו כל כך מיושן. יש הרבה יותר חדישים וגדולים . דגמנו ארבעה ויצאנו עם שלל לא רע.
מחר יום הולדת של המלך, ארמון המלך שהיה בתכנון יהיה סגור לביקור, והרצים יצאו שוב קצת מחוץ לעיר לאזור אמפווה. תכלס התגעגענו לטבע וזה היה אחד הימים היפים והמהנים בטיול . שווה להשאר .
28/7/18 – אזור אמפאווה
במקור הרצים היו אמורים להגיע לאמפווה רק ביום שאחרי, אבל שיחה עם ללה המדריכה עוד כשהיינו בצ’אנג מיי, הבהירה לנו שכל סוף השבוע הוא חג לאומי שמוקדש לחגיגות יום ההולדת של המלך וכדאי לבחון תוכניות היטב.
הרצה המארגנת נכנסת לאתר של ארמון המלך (שתוכנן במקור ליום הזה) ורואה שסגור. מה נעשה ? מחשבים מסלול מחדש ופונים לנהגת ששריינו מבעוד מועד מיסיס קאי. למזלנו היא פנויה ומוכנה להקדים את הריצה ביום.
לקאי הגעתי בעקבות המלצות באתר למטייל.
כתבתי לה והגדרתי לה את רשימת המקומות בהם נרצה לבקר והחלטנו על יום טיול פרטי במונית שלה. היא תהיה הנהגת וגם תלווה אותנו ותארגן סיורת לשייט בשוק הצף ובשמורת הקופים השוחים .
ההצעה שלה היתה נמוכה באופן משמעותי מכל סוכן ישראלי או טיול מאורגן שרציתי ואפשרה לנו להתחיל את היום קצת יותר מאוחר בהתאמה לשוק סוף השבוע שמתקיים אחר הצהריים.
סגרנו איתה את פרטי הטיול במייל ווטסאפ, ואז קראתי מספר ביקורות לא ממש מעודדות מהזמן האחרון. בכל זאת החלטנו “להמר” ולהתקשר איתה. משהו הרגיש לי שיהיה בסדר למרות שזו היתה תחושת בטן ולא יותר..
המסלול שהוחלט עליו –
יציאה ב 12 בצהריים מבנגקוק ( בדיעבד טעות , פקקי ענק )
שוק הרכבת
שמורת הקופים השוחים
המקדש בעץ
שוק אמפווה ושייט גחליליות .
השכר שלה 3000 באט לכל היום. היא לוותה אותנו בכל התחנות וארגנה את השייט.
שייט פרטי בשמורת הקופים השוחים עלה לנו 800 באט לסירה ( כולל בננות )
שייט גחליליות 60 באט לאדם. עלות כל היום 4040 באט. חצי מחיר מכל הצעה אחרת שקיבלתי ומדובר בסיור פרטי ללא קבוצה.
קאי העריכה את משך הטיול בשמונה שעות. בסוף הגענו חזרה רק ב 22.30. לא לקחה שקל נוסף על תוספת הזמן.
וכל זאת למה ? פקקים מטורפים. כל התאילנדים יוצאים לחגוג. יום חופשי. הם בצרוף תיירים באוטובוסים + עומס סופ”ש יצרו פקקי ענק. היינו שעות בדרכים ולרגעים חשבתי שחוץ מישיבה במונית לא נראה כלום .
סוף טוב הכל טוב – יצא יום מקסים.
תחנה ראשונה – שוק הרכבת. Talat Rom Hub
נקרא גם שוק המטריה המתקפלת.
על שוק הרכבת תוכלו לקרוא כאן. בקישור יש גם את השעות בהן הרכבת עוברת. זה שוק שמתקיים ממש על פסי הרכבת .
הנסיעה מבנגקוק לשוק , אמורה לקחת שעה וחצי. בשל פקקים הגענו אחרי שלוש שעות … ומזל שהרכבת עוברת מספר פעמים ביום .
מה אומר. כמה הזוי … ככה נחמד. מספר דקות לפני שהרכבת עוברת, הרוכלים מרימים את כל הסחורה שמונחת ממש על הפסים. ולחשוב שהם עושים זאת מספר פעמים ביום …
המקום מאד עמוס ומאד קשה לצלם. אנחנו אהבנו למרות העומס.
אני מצרפת סרטון מהרשת
תחנה שניה – שמורת הקופים השוחים.
אחרי שוק הרכבת אנו נוסעים לשמורת הקופים השוחים. בגלל הפקקים של הבוקר כל הלו”ז שלנו קצת מתעכב. מגיעים לשמורה בשעות אחר הצהריים המוקדמות. מזג האוויר נחמד. אפילו לא חם מדי. אל השמורה יוצאים בסירה מכפר דייגים ושולי צדפות באזור Klong Khon .
בתי הדייגים על כלונסאות, מסעדות על המים. המקום מאד נחמד ואפילו פסטורלי.
קאי מארגנת לנו במהירות סירה. תשלום של 800 באט לבעל הסירה. כשהיינו בשוק היא הצטיידה גם בבננות ובוטנים להאכלת הקופים.
הקופים חיים ביער מנגרובים על שפך הנהר. משיט הסירה מוציא אותנו לכוון השמורה בסירת מנוע. בדרך רואים את בתי הדייגים שעל המים.
כשמתקרבים למקום בו חיים הקופים הוא מדומם מנוע. פתאום אנו מבחינים בכמה קופים על היבשה. קריאה קטנה לעברם ומשום מקום מגיעים עשרות לקרבת הסירה שלנו. הקופים הללו הסתגלו לחיים לצד הנהר ולמדו לשחות כדי להשיג מזון.
הם מפליאים לשחות, מגיעים קרוב לסירה, הרצים מאכילים אותם והשמחה רבה . אחד אפילו העז, עלה לסירה וישב איתנו.
- * אם רוצים לפתוח דיון , אפשר לשאול האם נכון להתערב בטבע ולהאכיל קופים.
- מה היה קורה לאוכלוסיה הזו אם לא היתה נעזרת בבני אדם להשגת מזון ?.
- האם היו מתרבים באותו קצב? האם היו מוצאים מקורות מזון אחרים או אולי נעלמים מהאזור ? אין לי תשובות חד משמעיות. זה ויכוח ישן אם להתערב בטבע או לא. ברור שיש כאן השפעה של האדם על מגוון המינים.
שורה תחתונה – הקופים כנראה חיים שם יפה מאד. האוכלסייה מתרבה וראינו לא מעט קופיפים קטנים על אמותיהם המניקות . בהשוואה לסרטונים שראיתי מפני כמה שנים , נראה שיש היום הרבה יותר.
אני מוסיפה סרטון שצילמתי. הוא לא ערוך ותסלחו לי על הקול המורתי וההתלהבות הילדותית . למען הסר ספק ה “יו יו יו “ שמור לקאי.
בכל אופן זה מחזה משובב לב והרצים נהנים מאד.
אחכ אנחנו יוצאים אל הים כדי לצפות בשולי הצדפות . הים מעט גלי והסירה קצת מטלטלת , אז אנחנו מסתפקים בצפיה פסיבית ממרחק מה ומבקשים לחזור.
כשמשימת ההאכלה הסתיימה , כבר די מאוחר. מוותרים על המקדש בעץ ונוסעים לכוון שוק סופש באמפווה.
שוב פקקים מטורפים ואנחנו מגיעים לשם רק בסביבות השעה שש. עוד מעט חשיכה וניתן יהיה להצטרף לשיט גחליליות לשמו התכנסנו.
השוק באמפווה נקרא שוק צף, אבל הוא לא שוק צף קלאסי כמו זה של דמואן סדוק. מי שרוצה לראות שוק צף קלאסי אני ממליצה על הקודם.
אנחנו בקרנו בשוק דמואן סדוק, השוק הצף הגדול שמתנהל מדי יום וגם בבוקר, בביקור קודם ולכן העדפנו לגוון ולבקר בשוק באמפווה. מבחינת מסחר על סירות השוק באמפווה פחות מרשים .
רוב החנויות והמסחר מתרחשים דוקא על גדות התעלה במבני עץ/ קבע על המים .
השוק היה מאד מאד עמוס וממש קשה היה להתהלך או להנות מהביקור.
הרצים זורמים בנחיל אנושי של מאות. חם, צפוף ודביק מאד. קאי הולכת במרץ רב , כמעט רצה ואנחנו מתקשים להדביק את הקצב.
היא לא מצליחה לארגן סירה פרטית . מרוב עומס, אין סירות פנויות. הרצים לא רוצים להמתין עוד שעה עד שתתפנה סירה ומצטרפים לשייט צבורי . 60 באט לאדם. גם קאי עולה לשייט. לא עוזבת אותנו לרגע
את הגחליליות אפשר לראות היטב רק בחשיכה ואנחנו זוכים למחזה מרהיב. השיט לוקח בסביבות ה 50 דקות והיה נחמד מאד.
היה חסר לי זמן אישי בשוק באמפווה, להסתובב לבד ולשבת באיזו שהיא מסעדה. בצפיפות שהיתה זה לא היה מעשי וגם סיימנו את השייט די מאוחר.
המלצה שלי – ותרו על המקום ביום חג. פשוט קשה להנות . למי שזו פעם ראשונה אני בכל זאת ממליצה על השוק דמואן סדוק שהוא אולי פחות אוטנטי אבל מצטלם מעולה ופחות צפוף.
בדרך חזרה שוב פקקי ענק. מגיעים למלון אחרי השעה 10 בלילה. יום ארוך אבל מהנה מאד. אחד היפים בטיול.
סה”כ קאי תפקדה יפה והיינו מרוצים. קבענו אתה גם איסוף לשדה התעופה יומיים אחרי . האם תגיע ? חכו ותראו .
המשימה להיום – ארמון המלך ( כאן יצטרכו למצוא את הבודהה הכי קטן)
הבודהה השוכב – ואט פאו ( כאן יצטרכו למצוא את הבודהה הכי גדול ). לא ממש בעיה
שוק סוף שבוע צ'אטוצ'אק – כאן תהיה משימת קניות
מתחם אסיאטיק – כאן תהיה משימה על הגלגל הענק
התוכניות רבות והזמן קצר. יום אחרון בעיר. מחר בצהריים יוזנקו הרצים להונג קונג לקטע מרוץ חדש.
אבל … תוכניות לחוד ומציאות (דביקה) לחוד.
בפועל הרצים קצת עייפים (כולם) וקצת חולים (המארגנת) והאנרגיה בירידה.
הרצים ההורים כבר היו בארמון המלך ובמקדשים החשובים בבנגקוק, אפילו בשוק סופש. היות והם התלהבו בפעם הקודמת, הם חושבים שכך יהיה גם עם הרצה הצעירה.
אל ארמון המלך מזניקים GRAB. הוא עומד יפה במשימה ואנחנו מבסוטים מהשיטה.
מוצאים את הכניסה הנכונה, זו שמיועדת לתיירים משלמים. מוצאים אפילו את הקופה וקונים כרטיסים ( דמי כניסה של 500 באט לאדם. יקר יחסית לתאילנד.)
המקום מאד מאד עמוס. יום ראשון היום ורבים בחופשה, אבל רוב העומס מתיירי האוטובוסים האסיאתים והלא ממש מנומסים שמציפים את המקום.
אנחנו כבר קולטים ששליו ופסטורלי כמו שזכרנו לא יהיה כאן, אבל מקווים להצית שוב את ההתלהבות מהמקום שזכרנו כמרשים ומטופח מאד. טוב, נס לא קרה.
היה עמוס, חם , דביק , צפוף כל מה שיכול לחרב ביקור.
היה קשה להסתובב, היה קשה להכנס למבנים ולהתרשם, היה אפילו קשה לצלם.
את בודהה האמרלד מצאנו, אך פילסנו דרכנו בין עשרות אחרים לדקה ספורה.
לא כיף. ממש לא כיף. הרצה הצעירה מקטרת ורוצה לפרוש.
אנחנו מנסים להציל את המצב ולחפש פינות שקטות. לא היו. לא היה גם איפה לשבת רגע ולנוח.
עוזבים את האזור הפנימי בו המקדשים והולכים לכוון המבנים והארמון ששימשו למגורים. שם נתקלים במשמר הארמון שעורך טקס קצר. זו היתה נקודת האור היחידה בביקור.
תעשו לעצמכם טובה, בואו ביום חול ועדיף מוקדם מאד או לקראת הסוף. באמצע היום היה ממש ממש קשה לריצה. 
אם זה היה תלוי ברצה הצעירה היינו פורשים מהמרוץ בשלב הזה. הארמון לא ממש עניין אותה וגם לא המקדש הבא בתוכנית.
אני זכרתי את הבודהה השוכב כדבר מרשים מאד והיה חבל לי שתפספס. אז בקשתי להשלים לפחות את המשימה הבאה.
מקדש וואט פאו די קרוב לארמון. בזמנו הלכנו ברגל את המרחק בין השניים ממש בקלות. אז מסתבר שהזכרון דהה ..או שהרצים כבר ממש עייפים.
המרחק לא גדול אבל היה לנו ממש קשה ל “רוץ” בשמש הקופחת ועשה רושם שהדרך פשוט לא נגמרת .. . טוק טוק או מונית זמינה לא נראו בשטח. בשלב הזה הקיטורים כבר בקצב שיא…
לבסוף הגענו , גם שילמנו . כאן זה רק 100 באט, אם איני טועה. סביר. אפילו מקבלים בקבוק מים
מוצאים את הבודהה הענק השוכב . המקום מהווה אתגר לצלמים. עושים לו בוק מכל הכוונים. הוא מרשים כמו שהיה. אפילו הרצה הצעירה מודה.
הגנים והמקדשים סביבו יפים מאד, מוצלים ומהווים תחליף בכלל לא רע לדעתי לארמון המלך . נתקלנו באיזה טקס יפה של נזירים וילדי בית ספר. הסתבכנו טיפה במבוך הסמטאות של המתחם, אבל סך הכל נהננו מהביקור.
על וואט ארון שהיה אצלי באופציות ה” אולי “, אנחנו מוותרים. אני מבינה שאין מצב למקדש נוסף היום. הרצים ההורים כבר ראו אותו אז קל להם לוותר. הרצה הצעירה במילא לא יודעת מה היא מפסידה אז גם לה קל .
מחשבים מסלול מחדש – לאף אחד אין חשק לנסוע לשוק סוף השבוע. בחום הזה מחפשים רק דרך להצטנן ובריכת המלון נראית האופציה הכי שווה.
to make long story short … אחרי מנוחה הגונה במלון, בלוי בבריכה וארוחת צהריים במקדונלד הסמוך אנחנו צריכים להכריע בין נסיעה לאסיאטיק לסבוב קניונים .
הרצה הצעירה טוענת שכמעט ולא קנינו כלום … בהונג קונג הכל יקר ומכריעה לטובת הקניונים. אז כן גם את האסיאטיק פספסנו ולא השלמנו את משימת הגלגל הענק, אבל סהכ היה לנו ערב מוצלח ובוצעו רכישות יפות כולל נעלי ספורט , תיקים ובגדים לרצה הצעירה.
היא מרוצה וזה מה שחשוב.
חוזרים למלון, אורזים ( אורזת) ומחר נוזנק לקטע המרוץ הבא – הונג קונג.
נוף עירוני בנגקוק
30/7/18– ממריאים להונג קונג.
איסוף לשדה התעופה נקבע ל 10 בבוקר. אמנם הטיסה להונג קונג רק בשתיים אבל אנו חוששים ששוב נתקע בפקקים ונגיע באחור.
קבענו עם קאי. רבע שעה לפני האיסוף מקבלים הודעה שהיא לא תוכל להגיע ושולחת את ״בעלה״. צרפה לי גם תמונה.
נו שוין… העיקר שהגיע בזמן, נסע כנהג שודים ( רק אז הערכנו את נהיגתה הרגועה), הוריד אותנו בנמל במהירות שיא.
הבידוק הולך בצ׳יק. נותרו לנו 3 שעות לשרוף בנמל אבל עדיף מלאחר 😁
לסיכום קטע המרוץ הזה – היו לנו שבועיים מגוונים בתאילנד.
אהבנו את נופי הצפון, את המקדשים הציוריים, את הגנים. בקרנו פילים, קופים, שווקים. פגשנו אנשים מעניינים (ללה היא טיפוס מיוחד). קיבלנו מנת גשם הגונה. היינו גם חולים אבל נחנו כהוגן בפטאיה. בנגקוק פחות הרשימה אבל זו כבר שאלה של טעם אישי ואולי עייפות של סוף טיול. בטיול הזוגי הקודם התחלנו ממנה ונהננו יותר מהעיר.
למרות שהיה טיול מגוון ומהנה, לא התאהבנו בתאילנד, גם לא בפעם השניה אבל זה לא אומר שלא ניתן לה צ’אנס נוסף. אולי בפעם הבאה נתרכז באיים. זה נראה לי קונספט לא רע. נראה… יש עוד יעדים על המפה.
את קטע המרוץ הבא על הונג קונג אכתוב בפוסט נפרד.
קפונקה ותודה .
עד הטיול הבא…
איריס
איריס היקרה! איזה כיף שהתחלת לספר בבלוג שלך את סיפור טיולכם!
נהניתי (שוב) לקרוא ולהתרשם מהתמונות, ולהיזכר באותם מקומות בהם גם אנחנו טיילנו, כשבועיים אחריכם.
הכתיבה שלך קולחת כמו תמיד, גם מעניינת וכנה וגם מעשירה את הקוראים במידע שימושי ומועיל – תודה על השיתוף!
מצפה לחלק ב' של המירוץ למיליון…
אורלי
אהבתיאהבתי
תודה רבה אורלי יקרה. יקח קצת זמן אבל מקווה להשלים גם את פרק ב בקרוב
אהבתיאהבתי