מרוקו שלי – מסלול, רשמים ותמונות חלק א'

יומן מסע – עשרה ימים במרוקו הצבעונית והיפה

שנים הייתה עבורי מרוקו משאלת לב. חלום חמקמק שפעם התקרב ופעם נמוג. אני חצי מרוקאית ללא זיקה. הנה אמרתי. אימי עלתה ממרוקו בגיל 6 וגדלה בקיבוץ של השומר הצעיר. הוריה נפטרו כשהייתה ילדה צעירה והיא גדלה בסביבה רחוקה ביותר ממה שמצטייר כבית מרוקאי. לא שפה, לא בישולים ולא מנהגים. אבל יש גנים ויש משפחה מורחבת ויש לפעמים פתיל קצר ואלה לא דברים שניתן מהם להתעלם. אמא הבטיחה לנו שפעם תיסע אתנו למרוקו ואנו חיכינו בשקט. והנה זה בא והזדמנות נוצרה. ביום קיץ חם אחד התקשרה ואמרה שנוסעים למרוקו.

הבחירה הייתה בטיול מאורגן שעובר בין המקומות המומלצים במרוקו לפעם ראשונה. 10 ימים במסלול גדוש ואינטנסיבי שיצא ממרקש והגיע לקזבלנקה. מסלול המשלב את המיטב ועובר בין הערים הגדולות, הכפרים הזנוחים, הקסבות, הארמונות, המדבר, הים והרי האטלס. יצאנו לדרך 4 בנות משפחה. אימי, דודתי, אחותי ואני. הייתה חוויה מרגשת, מעניינת, מורכבת וחד פעמית עם חיבור לשורשים וסגירת מעגל מפתיעה. בפוסט הזה חלק א' של הטיול והחצי השני נמצא במרוקו שלי חלק ב.

יום 1/ טסים אל מרקש – Marrakech ומנהלות כניסה

הטיול נערך בחודש אוקטובר 21. יצאנו בטיסת ישראייר ישירה אל מרקש. הטיסות הישירות למרוקו הן בשורה של ממש. כמעט שש שעות ואנו שם. ללא קונקשנים והמתנות. בהחלט שיפור לעומת ימים עברו. הטיסה של ישראייר מלאה ומתנהלת כמו טיסת חסך. כמעט כל דבר בתשלום נוסף, כולל מזון, הושבה ומזוודה (בטיול שלנו הכבודה כלולה). הטיסות יצאו וחזרו בדיוק ראוי לציון. גם לאל על טיסות ישירות למרוקו ובקרוב יצטרפו ארקיע והחברה המרוקאית Royal Air Maroco.

כדי להיכנס למרוקו יש למלא הצהרת בריאות ולהציג בדיקת קורונה שלילית, תעודת מתחסן וויזה תקפה. את הוויזה יש לסדר מראש באמצעות שגרירות מרוקו בישראל והתהליך לוקח מספר שבועות. למי שיוצא בטיול מאורגן החברה מארגנת את הוויזה.

לא ידענו מה נמצא במרוקו של תקופת הקורונה. גם המדריכה המצוינת שלנו, דר' שרה אלפסי שביקרה במרוקו כבר עשרות פעמים, לא ידעה. מרוקו רק מתחילה להתאושש מתקופה קשה וחלק גדול מבתי העסק והמלונות עדיין סגורים. ישנם בתי מלון שפשטו רגל ונסגרו לצמיתות. העובדים בענף התיירות, המוכרים בחנויות והרוכלים ברחובות משוועים לפרנסה. רבים איבדו עבודתם והגיעו למצוקה קשה בשנתיים שחלפו. לפי נתונים רשמיים 60 אחוזים מאזרחי מרוקו מחוסנים באופן מלא והחיסון חובה.

עדכון מנהלות קורונה תוכלו לקרוא במרוקו שלי חלק ב' פרק מנהלות קורונה.

אנו מגיעים לשדה במרקש ומופתעים לגלות שדה חדיש, רחב ידיים, מצוחצח ומעוצב. מישהו אמר עולם שלישי? אפשר רק להתקנא. הפקידים בהגירה לוקחים את הזמן ובודקים היטב את הניירת, אבל ככלל היו אדיבים ויעילים. מי שהגיע עם ויזה ומסמכי קורונה מסודרים לא נתקל בבעיה. המזוודות מגיעות בתזמון טוב. אנו עולים לאוטובוס ומתוודעים לנהג ועוזרו, מוחמד ומוסטפה שליוו אותנו כל ימי הטיול. נוסעים אל המלון הראשון EL ANDALOUS בו נלון שלושה לילות. בדרך חולפים על פני קניון מודרני והשדרות הראשיות של מרקש. ההרפתקה מתחילה והרושם הראשוני מצוין.

מרקש נוסדה בשנת 1062 לספירה והייתה בעבר אחת מערי הבירה של מרוקו. זו עיר ענקית שמונה 1.7 מיליון נפש. מרקש נחשבת לעיר תוססת. עיר של פסטיבלים, מופעי רחוב, כיכרות ושווקים צבעוניים לצד בתי מלון מפוארים עם בתי קזינו. במרקש עיר חדשה שנקראת גליז Gueliz ועיר עתיקה שנקראת מדינה. החלוקה הזו לעיר חדשה וישנה תחזור על עצמה ברוב הערים במרוקו. מרקש מכונה גם העיר האדומה על שם הצבע האדום של אבן הבניה וגם "הפנינה" או "התכשיט" של מרוקו.

בערב אנו נהנים מישיבה נעימה על שפת הבריכה היפה במלון. החדרים במלונות במרוקו יפים אך לא תמיד מתוחזקים ברמה טובה. גם ארוחות הערב לא תמיד היו מוצלחות. בבתי המלון מנסים לכוון לבישול בינלאומי וחך מערבי וחבל. את השפע והטעמים של האוכל המרוקאי שמוכר לנו מהארץ – לא תמצאו במרוקו. לפחות לא במלונות הגדולים.

הידעת 1 – השם מרוקו

למרוקו מספר שמות. מרוקו נקראה ג׳זירה אל אקצא- המערב הקיצון, משום שהיא שוכנת בקצה המערבי של אפריקה. יש המכנים אותה גם אי המערב. "אי" משום שלפני אלפי שנים וכמה תזוזות של לוחות טקטוניים היה במקום ים. מרוקו מכונה גם ממלכת מרקש. טוענים שלאירופאים היה קשה לבטא את השם, שיבשו אותו וכך נוצר השם מרוקו. שם קדום נוסף הוא מאוריטניה. היום השם הרשמי – הממלכה המגרבית המערבית והמרוקאים מכנים עצמם מגרבים- ממערב.

יום 2/ סיור מקיף במרקש ובילוי ערב ב"פנטזיה מרוקאית"

ביום הזה אנחנו עורכים סיור מקיף במרקש ומתחילים להתוודע להוויה ולקצב של מרוקו. הדבר הראשון שתופס את העין בעיר הוא מגדל הכותוביה – koutoubia או "הספר". המגדל הוא המינרט של מסגד הכותוביה, סמל מרקש. זהו מגדל אליו עולה המואזין לקרוא למאמינים לתפילה. בניגוד למינרטים שאנו מכירים מהארץ ומתורכיה שהם עגולים ודקים, כאן המגדל מרובע ומקושט בעיטורים מורים, בדומה לארמונות דרום ספרד. גובהו 70 מ' והוא נראה היטב בעיר. המסגד שתחתיו נבנה פעמיים והכניסה מותרת למוסלמים בלבד.

על הגג של כל מינרט במרוקו שלושה כדורים. הכדור התחתון מלא אדמה, האמצעי יש בו מלח סמל לפרנסה ובעליון מים סמל החיים. במינרט הזה יש כדור נוסף בצורת דמעה. מספרים שאשתו של השולטן שברה צום ברמדאן. כדי לכפר על העוון התיכה זהב ושמה על ראש המגדל. ולמה כותוביה? בעבר היו אנשים שיושבים כאן וכותבים מכתבים בתשלום עבור אלה שאינם יודעים קרוא וכתוב. ליד המסגד נמצאים גני הכותוביה היפים ובקצה שלהם מלון ממוניה. המלון היקר במרקש לזכר מולי הראשון בנו של מקים הגנים. כל גדולי העולם המגיעים למרקש מתארחים בו.

והנה הם מוכרי המים בתלבושת מסורתית עם נאד המים. היום כשלכל אחד בקבוק פלסטיק מלא במים, המקצוע שלהם הפך מיותר אך הם ממשיכים ללבוש את הבגד ומצטלמים בשכר.

אנו ממשיכים לביקור בגני מנרה- Menara. גנים נחמדים מהמאה ה-12 עם בריכה גדולה שבה דגים. הבריכה שימשה בעבר כמאגר מים עירוני והיום משמשת רק לנוי. סביב הבריכה גנים יפים וביתן/ מגדל עם גג. טוענים שהסולטן מוחמד אבן עבד רחמן, בנה את הביתן על מנת לארח שם את פילגשיו. אחרי הביקור בגנים נוסעים אל העיר העתיקה המדינה. עוברים בשער הגדול שנמצא בשיפוץ. בבת אחת האווירה משתנה. כאן כבר הכל יותר צבעוני, יותר מריח, פחות מצוחצח. רוכלים ורוכלות נדבקים לקבוצה ומציעים מכל הבא ליד. חגורות, צמידים, ארנקים, כפתנים. הם מאד עיקשים וייקח לנו זמן ללמוד להתנהל מולם. לפעמים קנינו רק כדי לתת להם קצת פרנסה ולשלוח אותם לקונה הבא. התופעה חזרה על עצמה בכל פעם שהאוטובוס נעצר או שהגענו לאיזה אתר.

המקום הראשון שאנו מבקרים בו הוא בית המרקחת של משפחת פיללי שנחשב מוסד בעיר. במקום הצבעוני והציורי הזה תוכלו למצוא שפע תבלינים, בשמים ומרקחות והכל טבעי. זה המקום לקנות שמן מרוקאי, שמן ארגן שהוא שמן אנדמי למרוקו וזעפרן אמיתי שמחירו כזהב ונמכר בגרמים בודדים. אנו מקבלים הסברים על כל מיני תערובות ומשחות, שותים תה נגד עצירות ומי שרוצה יכול לנסות תערובת צמחים שמבטיחה כוח גברא. ויאגרה מן הטבע. כפית אחת תספיק ללילה שלם מבטיחה המוכרת. הבחורה שמדגימה לנו דוברת עברית טובה וזה כבר נחמד. מה אומר? קשה להתחמק. אפילו הספקנים העיקשים קנו משהו. אני חזרתי עם תערובת תה שמבטיחה נפלאות ופחות מקיימת.

ממשיכים לתוך המלאח של מרקש. מלאח הוא הרובע בו גרו היהודים בערים במרוקו. יהודים חיו כאן מהתקופה העתיקה אבל רובם הגיעו למרוקו רק באמצע המאה ה 16, בימים שאחרי גירוש ספרד. הם גרו באזור תחום ומרוכז כדי שהסולטן ישמור עליהם. המגורים באזור תחום אפשרו גם חיי קהילה פעילים. במאה ה 19 הייתה במרקש אחת הקהילות הגדולות עם מעל 30 בתי כנסת ו 30000 תושבים. היום גרים בעיר כ 200 יהודים. רובם גרים בגליז העיר החדשה. אנחנו מסתובבים בין הרחובות הצפופים והצרים ומבקרים בבית הכנסת אלעזמה.

אלעזמה פרושו – המתבדלים. בית הכנסת נבנה על ידי מגורשי ספרד בסוף המאה ה 15. היות וסגנון תפילתם היה שונה מהמקובל הם בנו בית כנסת נפרד. היום בית הכנסת פעיל בחגים ושבתות. החצר יפה ודומה לחצרות הריאדים. גם הפנים מיוחד ושונה ממה שאנו מכירים בארץ. שורות הכיסאות ממוקמות לאורכו של החלל. הבימה בקצה אחד וארון הקודש בקצה השני. אנחנו שומעים את סיפורו של חיים, אחד מחברי הקבוצה שהוריו עלו ממרקש. בקבוצה שלנו מספר חברים יוצאי מרוקו והסיפורים האישיים היו מרגשים והוסיפו הרבה עניין ועומק לביקור במדינה.

ועכשיו ממשיכים לאתר נוסף שונה בתכלית- גני מז'ורל היפים ומוזיאון איב סן לורן. הגנים נמצאים בעיר החדשה. הגן מוקף חומה והכניסה בתשלום.

הגן הוקם על ידי הצייר הצרפתי ז'ק מז'ורל. מזורל ביקר במרקש בשנות ה 20 של המאה העשרים, התאהב במקום ורכש חלקה עליה הוקם הגן. הגן הגדול והיפה משלב צמחיה סובטרופית, בריכות נוי, מבנים כחולים, מזרקות ושבילי הליכה יפים. רוב השטח מוצל וזה ממש גן עדן קטן וציורי בעיבורה של העיר הסואנת. הצבע השולט הוא הכחול העז, צבע שהיה אהוב על הברברים.

אחרי מותו נקנה הגן על ידי המעצב איב סאן לורן ובן זוגו פייר ברז'ה. סאן לורן התאהב בעיר כבר בשנות ה 60 והחליט להשתקע בה. הוא שיקם את הגן ופיתח אותו. לאחר מותו, פוזר האפר שלו בגן והוקמה פינת הנצחה לזכרו ולזכר בן זוגו. בגן יש מוזיאון קטן שמציג חלק מהאוסף של סאן לורן של מז'ורל ומוצגים מהתרבות הברברית. במרקש גם מוזיאון אופנה של סאן לורן אבל לא בקרנו בו.

אחרי ארוחת הערב יצאנו בנסיעה מחוץ לעיר לבילוי ערב "פנטזיה מרוקאית". מדובר בהופעה במתחם תיירותי גדול בפאתי העיר. אנשים שביקרו בעבר סיפרו על מקום שמח והומה אדם. המתחם נפתח לאחרונה אחרי השבתת קורונה של למעלה משנה וחצי. המקום נראה כמו דיסנילנד קטן בסגנון מרוקאי. תזמורות שונות מקבלות את האורחים. אנו מתיישבים באוהל ציורי בו מוגש משקה לפי בחירה, פיצוחים תה ועוגיות. לכל קבוצה הוקצה אוהל ולא התערבבנו עם אורחים אחרים. אח"כ יצאנו אל הרחבה המרכזית לצפייה במופע. הישיבה על טריבונות בטון שהיו ריקות כמעט. המופע משלב סוסים, אקרובטיקה ואפילו רקדנית בטן. מופע הסוסים הוא השוס של הערב, והוא אפילו מפחיד לעיתים. למה? לא אגלה. משאירה לכם להיות מופתעים כמוני. 🤣

מה אומר? לא ממש לטעמי, אך כמו שתיארה המדריכה – "זה מה שיש כרגע למרקש להציע לתיירים". אם אתם מטיילים עצמאית לדעתי אפשר לוותר.

הידעתם 2 – דגל מרוקו

הדגל אדום עם מבנה כוכב מחומש ירוק. הצבע האדום- מסמל כי בדם פדו את הארץ- המאבק הקשה של מרוקאים נגד הצרפתים לקבלת העצמאות. האדום גם מורה על קשר דם בין המלוכה לנביא מוחמד. הצבע מסמל את הנטייה לסוציאליזם. הכוכב הוא לא מגן דוד-אלא פנטגרם. יש לו 5 קדקודים שמרמזים על 5 יסודות האסלם: תפילה, צדקה, חאג'- עליה למכה, צום- רמדאן, שהדה- עדות-אמונה.
הירוק של הכוכב הוא צבע האסלם ומסמל רצון טוב לשלום.

יום 3/ (א)סווירה, מרקש Essouira-Marrakech

ביום הזה אנו יוצאים ממרקש ונוסעים לעבר האוקיאנוס האטלנטי אל העיר (א)סווירה. נסיעה ארוכה לפנינו. אנחנו נוסעים ממזרח למערב ורכס הרי האטלס הגבוהים מלווה אותנו. כמי שלא מורגלת בטיולים מאורגנים היה לי קשה בתחילה עם ימי הנסיעה הארוכים באוטובוס, והיו מספר ימים כאלה. המדריכה שלנו מנצלת את שעות האוטובוס להעברת הרצאות והעשרה בנושאים שונים שקשורים במרוקו, באיסלם, יהדות מרוקו וגירוש ספרד, אופי החיים במדינה, כלכלה, בריאות, גאוגרפיה ועוד. הנושאים מעניינים ואני מוצאת עצמי מקשיבה בעניין ורושמת. רוב הדברים שתקראו כאן שמעתי מפיה והקרדיט לדר' שרה אלפסי.

בדרך רואים את עצי הארגן. אלה עצים אנדמיים למרוקו. ארגן גדל בדרום מערב מרוקו- מאגדיר לאסוורה. 20 מיליון עצים יש במרוקו. מן העצים מפיקים את שמן הארגן שמשמש לתעשיית הבישול והקוסמטיקה. לשמן מייחסים גם סגולות ריפוי. טוענים כי הוא יעיל בטיפול באקנה, עור יבש, אבעבועות רוח, עיכוב יצירת קמטים, מחזק שיער וציפורניים. העץ קוצני ויש לו פירות שדומים לזיתים גדולים והם מרכיב חיוני בשרשרת המזון בסביבה. לפרי גלעין עם קליפה קשה מאד ובתוכו זרעים. קשה לקטוף הפרי בגלל קוצים. העיזים עוזרות בכך. הן אוכלות את הפרי ואת הגלעין פולטות. את הגלעינים אוספים, מקלפים, מוציאים ממנו את הזרעים, טוחנים אותם ויוצרים שמן. כדי להפיק ליטר שמן צריך 35 ק"ג' פרי. בגזעי העץ משתמשים להסקה.

זו התמונה האייקונית של האזור. עיזים שיושבות על רמפה בעץ ואוכלות מפרי הארגן. תרצו לצלם? אין בעיה. יש לשלם לבחור ש"מפעיל את העץ". זה לא נראה טוב. יש יגידו התעללות בבעלי חיים. במרוקו זו עוד דרך לפרנסה ואני מציעה לא לשפוט.

בגלל השימוש בעץ להסקה, עצים אלה היו בסכנת הכחדה. נוצרה ברית אונסקו לשימור העצים בחסות אלברט נסיך מונקו. הכריתה הוגבלה ונוצרו קואופרטיבים שמטרתם להביא מקור פרנסה לתושבי האזור, לנצל יתרונות העץ ולמנוע כריתתם. בקרנו בכפר ברברי וראינו נשים העובדות בתעשיית שמן הארגן במעין קומונה שיתופית. הן הוכשרו לעבודה, מועסקות על ידי הקואופרטיב, מוכרות התוצרת, מתחלקות ברווח ומביאות פרנסה הביתה. מעמדן החברתי כמפרנסות עלה. מאות קואופרטיבים כאלה הוקמו וביקרנו באחד מהם.

הנה סרטון שצילמתי באחד מהם. לחדר העבודה וההדגמה צמוד אולם מכירה של התוצרת.

View this post on Instagram

A post shared by Iris Svinik Carasso (@adhatyul)

המשכנו בנסיעה לאסווירה שנקראה בעבר מוגדור. העיר שוכנת על חוף האוקיאנוס האטלנטי. זו עיר צעירה יחסית במרוקו. ראשיתה לפני 2700 שנה עת הגיעו הפיניקים, חיפשו נמל וקראו לה תמוסידה. במאה ה 15 מגיעים הפורטוגזים. הם מעמיקים ומרחיבים את הנמל והשם מוחלף למוגדור- מגדל שמירה. בתקופת הצרפתים השם משתנה לאסווירה – "מצוירת כמו תמונה" והיא אכן כזו. בעיר תמצאו השפעה צרפתית. חוף הרחצה פופולרי ומתויר. לצערי הגענו ביום אביך ונותר רק לדמיין כמה יפה החוף ביום בהיר. החוף הוא גם אתר גלישה מפורסם והמקום ידוע ברוחות החזקות.

יפה אסווירה. רחובותיה מתפתלים וציוריים והיא מוקפת חומה. הבתים שופצו ברובם, אך הם לא עשויים מדי, שומרים על אותנטיות ולהם תריסים כחולים. הכיכר המרכזית קרויה על שם אורסון וולס וצולמו בה סרטים רבים. חנויות קטנות לדברי אומנות והרבה בתי קפה ומסעדות דייגים. אפשר למצוא כאן חפצי חן מעץ הערער המקומי. הפריטים יפים מאד ושווים כמזכרת.

היהודים הגיעו לעיר אחרי גרוש ספרד. בהמשך עזבו לערים אחרות וחזרו במאה ה 18. הם נקראו כדי לחזק את העיר כלכלית ותרבותית. בשיא היה כאן בית דין רבני גדול, 30 בתי כנסת ו 8000 תושבים יהודים. הרב פינטו היה מבכירי הקהילה, נקבר בעיר ובהמשך הועבר לקבורה בישראל. בקרנו בבית מידות משגע – בית דקירה. בעבר היה כאן בית הכנסת "עטיה". הבית שופץ ב 2 מיליון יורו והפך לבית זיכרון ומוזיאון לתולדות יהדות אסווירה. עלינו אל המצודה "סקאלה דה לה ויל" והצטלמנו עם התותחים. המקום מרשים ביותר ושווה ביקור.

בקרנו בנמל ואכלנו במסעדה מקומית דגים. אתם בוחרים את הדגים והם מכינים אותם על האש. טרי טרי בצרוף מבחר סלטים וצ'יפס. היה טעים מאד והמחיר 100 דירהם לאדם, כ 35 שקלים. מומלץ.

בערב חוזרים למרקש ופונים לכיכר הידועה והססגונית "ג'אמע אל-פנא". כבר בקרנו בכיכר ביום הקודם אבל בלילה הכיכר לובשת פנים אחרות. עשרות שולחנות אוכל נפרסים ומשפחות יושבות ואוכלות בצוותא. להטוטנים, קעקועי חינה, מרקידי נחשים וקופים, כל מה שאפשר למכור נמצא שם. הכייסים חוגגים ואנו מוזהרים להגיע ללא חפצי ערך או מצלמות. אז תמונות אין לי ותצטרכו להאמין. ברחובות שיוצאים מהכיכר הראשית שוק ססגוני ענק. זה מקום מצוין לקניית כפתנים ומזכרות אחרות במחירים טובים ואפשר להתמקח. זה חלק מהמשחק. אחרי יום וחצי כבר תדעו מה המחיר המקובל לפריטים שונים. אנחנו חוזרים למלון במרכבות רתומות לסוסים. החברה ארגנה את זה. זה קטע במרקש שלא ראיתי בערים אחרות במרוקו. המון המון מרכבות בעיר. גם כאן אפשר להתווכח על האתיות של הנושא, אבל זו דרכם של הנהגים להרוויח כמה פרוטות. אנשים שאין להם אפיק פרנסה אחר.

הידעתם 3- מרוקו שלטון ומלך

מרוקו היא מונרכיה חוקתית עם 35 מיליון תושבים. למרוקו מלך והשלטון ריכוזי. הפרלמנט נבחר ע"י העם וסמכויותיו מוגבלות. המלך אחראי על הממשלה והעם. המלך הנוכחי הוא מוחמד השישי והוא בנו של חסן השני.
הבירה הרשמית רבאט והבירה הכלכלית קזבלנקה. למלך יותר מ 22 ארמונות ברחבי הממלכה. המעון הרשמי נמצא ברבאט. המלך מוחמד השישי בן חמישים ושולט במרוקו מאז מות אביו בשנת 1999. המלך נחשב מלך אהוב ואין מדברים בו רעה. כשעלה לשלטון תלו בו תקוות רבות. כינו אותו "המלך של העניים" וציפו שיפתור בעיות עוני, אבטלה ופערים חברתיים גדולים. ב 23 שנות מלכותו השקיע המלך רבות בתשתיות ובפרויקטים של בניה. הוא חיזק את מעמד הנשים באמצעות חוק המשפחה. את בעיות העוני, האבטלה והפערים לא פתר, אך למרות מצבה, מרוקו נחשבת אחת המדינות החזקות באפריקה.

יום 4/ עמק האוריקה, מעבר הרועים טיזין טישקא, קסבת איית בן חדו וורזאזאת

יוצאים ממרקש ומתחילים להדרים אל ארצם של הבֶּרְבֵּרִים- בסגול. (לא לבלבל עם השבטים הברברים של צפון אירופה). הבֶּרְבֵּרִים הוא כינוי לשבטים הקדומים של צפון אפריקה. במרוקו הברברים הם 40 אחוזים מהאוכלוסייה והם גרים בהרי האטלס, הריף ובסהרה.

אנו נוסעים אל עמק האוריקה היפה והירוק. שלטי הדרך כתובים בערבית, אנגלית ובאותיות ברבריות שנראות כאוסף סימנים גאומטריים. לאחרונה הוחלט בחקיקה, כי הברברית היא אחת השפות הרשמיות במרוקו וכל כיתוב רשמי יש להוסיף גם בברברית.

בהרבה מקומות תראו על ההרים לאורך הדרכים את המשפט אללה אלואתן אלמלכ- לאלוהים, למולדת, למלך. זהו השילוש הקדוש של המרוקאים.

ממשיכים בין הכפרים הברברים בהרי האטלס הגבוה. באופק רואים את הפסגה של הר הטובקאל Toubkal. ההר הגבוה בצפון אפריקה שמגיע ל 4160 מ'. ישנם מטיילים עצמאיים שעושי טרקים על ההר הזה, אבל אנחנו במסע טעימות במרוקו. זהו אזור חקלאי פורה. מגדלים פה תפוחים, דובדבנים, אגוזים ועוד. ברחוב הראשי של העיירות דוכנים לממכר פירות. הדרך עוברת על גדת נחל שעל אפיקו תלויים כפרים קטנים שבתיהם עשויים טיט.

התחנה הראשונה היום טיול רגלי קצר לאורך הנחל המרכזי בשמורת הטבע "עמק האוריקה". רק אנחנו כאן. התיירות עוד לא התחדשה. בכל זאת, ברגע שהאוטובוס עוצר קופצים עלינו המוכרים. אז יש לי צמידים חדשים שאין לי צורך בהם. פשוט אין דרך אחרת לקנות קצת שקט. הלב נכמר למראה ילד בן 5 שמוכר חבילת מסיכות. כן, גם ילדים עובדים. בגלל מחסור בכיתות בית ספר, לומדים כאן במשמרות. לעיתים שלוש משמרות ביום, 3-4 שעות כל אחת. מי שלומד במשמרת אחר הצהריים עובד בבוקר. גם אם הוא ילד צעיר. בתי הספר מאגדים כמה כפרים והילדים הולכים לפעמים ק"מ רבים כדי להגיע לבית הספר. מי שמצבו הכלכלי טוב יותר זוכה באופניים. תלבושת אחידה אין.

השמורה יפה אך לא מטופחת. בתי הקפה לאורך הנחל נראים מאולתרים ואין תשתיות מפותחות.

עמק האוריקה היה בעבר ביתם של אלפי יהודים, היום כמעט ואין. הברברים שחיים באזור מדברים בניב אופייני. ניב תשליח. הם מכונים לעיתים גם שלוחים ומדברים שלחה. השם שלוח קיבל קונוטציה שלילית במרוצת השנים. יהודי האזור שכונו שלוחים נחשבו פרמיטיבים ופחות משכילים. במסגרת הסיור אנו מתארחים בבית ברברי. הבת שבו גרה משפחה מורחבת בת כמה דורות, נראה כמבנה שבנייתו לא הסתיימה. לבית מספר קומות. במפלס של המטבח חדרי הסבה ושינה. במפלס התחתון גרות חיות המשק. אפילו פרה בתוך הבית. העצים מוחזקים בבית וישנו תנור פראן מסורתי לבישול. אנו צופים בטקס הכנת תה מרוקאי ואח"כ טועמים מהתה ומפיצוחים ביתיים שמכינה המארחת.

ממשיכים בנסיעה וחוצים את רכס הרי האטלס במעבר הרועים הנקרא "טיזין טישקא" Tiz'ntichka בגובה 2260 מ'.

אנו מבקרים באחת הקסבות השמורות ביותר במרוקו, קסבת אית בן חדו – Eit Ben Haddou. אית – שבט. הקסבה של שבט בן חדו. הקסבה הזו בת 400 שנה ונמצאת בקרבת העיר וורזאזאת. קסבה זה כפר מבוצר – קסאר. המקום הוא אתר מורשת אונסקו מ 1987. גם באזור זה חיו בעבר יהודים. המקום נחשב בעבר אסטרטגי כי ישב על הדרך הקדומה בין מראקש לטאלווית. מאז שסללו מעבר הרים כבר לא משתמשים בדרך הקדומה.

אנו עוצרים בכפר הסמוך Tamlalt, מטיילים בין הסמטאות ומגיעים אל הקסבה דרך הגשר החדש והמרשים שעובר על ערוץ הנחל Ounila. הנחל יבש כעת.

הקסבה שנראית כמו מבצר בנויה בלבני בוץ אדומות. היא שמורה ומרשימה מאד. ברחובות הפתלתלים שלה רוכלים פורשים מרכולתם. שטיחים צבעוניים יפים ופרטי אמנות אחרים. בעלי הכושר בינינו מטפסים למעלה, אל ראש הקסבה לצפייה בנוף. גם מלמטה יפה. בקסבה הזו צולמו מספר סרטים מפורסמים כמו קליאופטרה, לורנס איש ערב וגלדיאטור. את הדרך חזרה אנו עושים דרך ערוץ הנחל.

בערב מגיעים אל העיר המדברית וורזאזאת. הפתח לאזור הסהרה. אנו לנים במלון Kenzi Azghor. מלון מדברי נחמד. למלון בריכה יפה וחדר אוכל מרווח. גם המזון היה טעים והם מאד השתדלו לענות לבקשות. החדרים מאד פשוטים, עם ריהוט מינימלי ומזגן מרעיש. ללילה אחד זה היה בסדר.

הידעתם 4- מרוקו כלכלה וחברה

שטחה של מרוקו 450 אלף ק"מ רבוע, פי 20 מישראל והיא מחולקת ל 35 מחוזות. הכלכלה נחשבת חזקה באפריקה ונשענת על חקלאות ליצוא (כולל קנאביס) ופוספטים. השטחים החקלאיים שייכים לממלכה. המרוקאים עובדים גם במיקור חוץ בארצות אחרות ושולחים כסף הביתה. המשכורת הממוצעת 600 דולר לחודש והתל"ג הוא 7000 דולר לנפש (לעומת 42000 בישראל). בצפון מרוקו משלמים מיסים ובדרום לא והפיתוח והשירותים לאזרח בהתאם. באיסלם היום הקדוש שישי אבל במרוקו הוא לא יום מנוחה. עובדים גם בשישי עם הפסקה לצורך הליכה למסגד בצהרי היום. ביום ראשון מבנים רשמיים סגורים. זה שריד לשלטון צרפתי. במרוקו פערים חברתיים גדולים. מחד ערים גדולות, מודרניות ומטופחות כמו רבאט ומאידך עוני בקסבות, בשכונות של מרקש וערים אחרות ובכפרים של הטודרה. שוני גדול גם באדריכלות ובנופים שפוגשים.

יום 5/ ורזאזאת, עמק הדאדס, עמק הטודרה, ארפוד

יום שרובו נסיעה. במרוקו המרחקים גדולים ובטיול שלנו שעות אוטובוס רבות. בבוקר עוזבים את וורזאזאת שנראית קצת כמו עיר רפאים ונוסעים מזרחה לכוון הגבול עם אלג'יר. עוברים דרך "אלף הקסבות". הקסבות נטושות ברובן אבל המראה מאד יפה והן משתלבות היטב בנוף. חוצים את עמק הדאדס Dades שידוע בצבעיו ותצורות הסלעים שנוצרו בתהליך בליה של מיליוני שנים. עוצרים בדרך לכמה תצפיות נהדרות על ישובים שהם נווה מדבר.

לאורך הדרך מערכת פוגרות – בארות שרשרת. זו מערכת תת קרקעית מרשימה להולכת מים. בחלקן החיצוני הפוגרות נראות כמו חרוטים/ תלים מורמים מעל הקרקע. שרשרות שרשרות. ניתן להיכנס ולראות את החלק התת קרקעי. הנסיעה ממשיכה ועוברת בעמק התמרים עם כחצי מיליון עצי דקל אל שמורת הטבע עמק הטודרא – Todra Valley.

על עמק הטודרא היפה שר שלמה בר

אנו עושים טיול רגלי לאורך הנחל בקניון הטודרא שעומקו כ 300 מטרים.

הסלעים האדומים והגבוהים שיוצרים את הקניון מרשימים מאד. ההליכה היא באמצע הערוץ, לצד המים ויש שנכנסים לשכשוך קטן. אם פספסתם את השטיחים והכפתנים אז גם פה אפשר לקנות. אנחנו מצטיידים בצעיף גדול וכחול לקראת סיור הבוקר של מחר. למה? בחלק הבא.

השמורה נמצאת בקרבת העיר טנריר. טנריר היא העיר גדולה בין וורזאזאת לארפוד. עיר חדשה שנבנתה כחלק מפיתוח מואץ של הדרום במרוקו. באזור יש הרבה השקעה בתשתיות ובניה. גם הכרה בשפה הברברית. השינויים והפיתוח באו להרגיע אוכלוסייה מקומית. אוכלוסייה שהתחילה להתקומם והיה חשש מפרעות בדמות אביב העמים במדינות שכנות.

ממשיכים בדרך ומבקרים במפעל שיש שמתמחה באמוניטים. מה זה אמוניטים? לפני 350 מיליון שנים היה ים באזור סהרה. בים חיו אמוניטים – חסרי חוליות ימיים עם קונכיות קשיחות. במרוצת השנים, הים יבש, בעלי החיים נעלמו ומאובנים שקעו באזור. היום כורים באזור שיש שבתוכו מאובנים או דפוס/ תבנית המאובן שנחרטה בסלע. המאובנים האמוניטים מגיעים בגדלים וצבעים שונים. הצבע השחור בא למשל מהדיונון. באזור הסהרה קילומטרים של אמוניטים והתפתחה עשייה שלמה.

התצוגה במפעל מרשימה מאד. הכלים, הרהיטים והתכשיטים שמיוצרים מהאבן יפים מאד. מפתה לרכוש. ראו הוזהרתם – אחת מחברות הקבוצה שרכשה ונשאה בכבודת היד 10 ק"ג של אמוניטים, הוכרחה להשאיר אותם בשדה התעופה. ממליצה לקנות במידה ולשים במזוודה.

הביקור האחרון ביום הזה בקברו של שמואל אבו חצירא. מרגש למצוא בית קברות יהודי באמצע המרחבים השוממים למדי של ארפוד. משפחת אבוחצירא הידועה מוצאה מארפוד והקבר של הגאון שנולד למעשה בישראל ועלה למרוקו בבגרותו. כאן מת ונקבר.

לפנות ערב מגיעים לארפוד Erfoud שממוקמת בנווה מדבר תפילאלת Tefilalet. המלון שלנו הלילה הוא מלון יפיפה בשם XALUCA שבנוי כמו קסבה עתיקה עם בריכה יפיפה באמצע. חבל שלא הספקנו ליהנות ממנה. מחר השכמה מוקדמת מאד לקראת אחד משיאי הטיול – זריחה, ספארי וגמלים בסהרה.

הידעתם 5 – מרוקו ומנהגים

כמה קטנות על מנהגי המקומיים –
במרוקו לא זורקים אוכל. אוכל שנשאר בבתים, במוסדות או במסעדות נתרם לעניים.
נשים לא יושבות בבתי קפה. בכל בתי הקפה שראינו ישבו גברים בלבד. השולחנות פנו אל הרחוב וגברים יושבים, צופים ומעשנים. המקום היחיד שבו ראינו נשים בבית קפה, במסגרת משפחתית היה איפראן. הקפה השחור מכונה קהוואה. אם תרצו משהו שדומה לקפה הפוך הזמינו נוס נוס- משקה על בסיס חצי חלב חצי קפה.
הטיפ הוא חלק בלתי נפרד מאורחות החיים. במסעדה מקובל להוסיף 10 אחוזים. טיפ נותנים גם למלצר במלון, לבל בוי, נהג מונית ולכל נותן שרות אחר. יש להבדיל בין טיפ לבקשיש. בקשיש הוא כינוי לכסף שניתן לפקידים ואנשי ממשלה/ שוטרים כטובת הנאה עבור העלמת עין וחריגה מהנחיות וחוקים. בעבר היה מאד מקובל ששוטרים ופקידים לוקחים בקשיש כהשלמת הכנסה. היום זה משתנה ויש מאבק בשחיתות הפקידים. אל תציעו בקשיש לשוטרים או פקידי הגירה. אתם יכולים להסתבך.

המשך הטיול והחלק המרגש על סגירת המעגל המשפחתית במרוקו שלי חלק ב'.

עד הטיול הבא

איריס