יפן – יומן מסע – פרק 3- טוקיו

טוקיו  –  בין  אקיהברה, גינזה והאי אודאיבה

טוקיו היום השלישי – 6/10/19

אנחנו ממשיכים לסייר ולהכיר את טוקיו. היום בחרנו לטייל עם מקומיים. חשבנו שטיול עם יפני ישפוך אור אחר על העיר. הסיורים המודרכים בעברית יקרים. עניין של מאות דולרים ליום הדרכה. אז היום בחרנו בחברה שמעבירה סיורים על בסיס טיפים. משהו כמו FREE TOUR. הם נקראים Tokyo Localized ומציעים מגוון סיורים. השתתפנו בסיור הדגל שלהם שמתחיל ברובע אקיהברה להכרות עם סצנת המנגה, הקאוואי, דמויות ומשחקי המחשב ומסתיים בפארק UENO. באמצע הולכים הרבה… ממש 😊. הכל היה טוב ויפה אם מזג האויר היה דומה ליום הקודם, אבל יורד גשם ועוד איזה גשם, מבול!!

אנחנו מגיעים קצת לפני השעה היעודה ומסיירים ברובע אקיהברה באופן עצמאי. יוצאים מהתחנה ישר אל תוך אורות הניאון, שלטי הענק והחנויות המלאות בכל מה שגיימרים וגיקים יכולים לחלום עליו. יש משהו כיפי ברובע, גם למי שאינו גיק, למרות שעת הבוקר והגשם שמתחיל לרדת. אווירה מדליקה שלא ניתן להתעלם ממנה. לי דוקא יש גיימר בבית. הבן ביקר לפני שנה בטוקיו והשתתף באליפות העולם של משחקי יוגי הו. הוא זכה במקום הראשון באסיה במוקדמות, ובמקום הרביעי בעולם באליפות עצמה. אז יש לנו ולו הרבה חיבה וכבוד לרובע. אנחנו מטיילים עד לשעת הסיור. את הבן זה כמובן לא מספק ומחליטים שעוד נחזור לכאן וכך היה.

נקודת הפגישה שלנו עה מדריכה MAKI היא מול קפה AKB48 Cafe שהוא נקודת ציון אייקונית בתרבות הפופולרית העכשווית של טוקיו. MAKI היא יפנית שחייתה שנים רבות בארה"ב והאנגלית שלה מצוינת. דבר יוצא דופן ביפן. אישה נמרצת שרצה בקלילות בגשם ולא מפסיקה לדבר. הקפה הזה AKB48 הוא נקודת מפגש למעריצי להקת הבנות AKB48, שהיא להקת ה JPOP ׁ(פופ יפני), הגדולה בעולם. הלהקה הוקמה ברובע הזה באמצע העשור הקודם, וזוכה להצלחה עצומה ביפן. הלהקה מונה 94 בנות שמופיעות במספר הרכבים. הבנות לבושות כמו תלמידות תיכון, אבל המעריצים הם גם מבוגרים. זה חלק מתרבות הקאוואי – החמידות שכל כך נפוצה ביפן. בקפה אפשר לצפות בקליפים של הלהקה, יש חנות למוצרים שלה וגם מפגשי מעריצים עם בנות  הלהקה נערכים כאן. אנחנו עושים עם מאקי סיבוב נוסף ברובע אקיהברה ושומעים עליו יותר. עוד נחזור לכאן למחרת גם לסיור ערב. בערב הדברים נראים אחרת ואני אפרט בהמשך.

מרובע אקיהברה ממשיכים ל Yushima Seido – מקדש קונפוציוס ואוניברסיטה לשוגונים עתיקה. הקרבה הגאוגרפית גדולה אבל מרגישים שהגענו לעידן אחר. זה חלק מהקסם של טוקיו. מסורת וקידמה, שמרנות וליברליות, הכל כאן מעורבב ונותן מיקס נהדר של עיר מרתקת. המקדש מתוארך לתקופת האדו (1603 – 1868 זמן עליית שלטון מייג'י). הוא רחב ידיים ויש לו חשיבות היסטורית בהשפעה של תורות סיניות על יפן. ההסברים של מאקי קולחים ורוב הזמן אפילו מעניינים, אבל אנחנו מטיילים בגשם שוטף שהכביד מאד. בכל אופן המבנה רחב ידיים ומיוחד.  נמצא בתוך גן שקט ונעים מאד. פינה פחות מתויירת בקרב ישראלים בטוקיו.

עוד כמה דקות של הליכה רגלית ומגיעים למקדש קנדה Kanda Myojin. מקדש מרהיב ועתיק מתחילת המאה ה 8. סביבו רחבה נהדרת שנערכים בה טקסים ופסטיבלים וגם מרכז מבקרים מעולה, שזכה על ידינו בתואר "בעל השרותים הצבוריים הכי טובים ונקיים" בהם נתקלנו (וזה קשה כי כל השרותים הצבוריים ביפן מצוינים).

כאן זכינו לראות טקס של הכנסת תינוק לדת השינטו. משהו שדומה לטקס הטבלה נוצרי או לברית המילה שלנו רק ללא החיתוך. הטקס היה מלווה בריקוד משונה עם ענפים שמזכירים לולב ונגינה בתופים. משהו מיוחד.

ממשיכים להסתובב ברחובות  Yushima (כך נקרא האזור הזה של טוקיו) והתחנה הבאה שלנו היא מרכז תרבות שהוקם על מבנה של חטיבת ביניים שהתרוקנה מתלמידה. מאקי מספרת לנו על הבעיה הדמוגרפית של טוקיו. האוכלוסיה מזדקנת, פחות תינוקות נולדים. ישנם זוגות שבוחרים לא להביא ילדים לעולם או מסתפקים באחד. אזורים שלמים בטוקיו מתרוקנים מתלמידים ובתי ספר נסגרים. כך גם בית הספר הזה ששינה יעודו בשל שינוי אופי האוכלוסיה באזור. המקום שנקרא כיום 3331 Arts Chiyoda, משמש גלריה לאומנים ומרכז תרבותי לנוער. משהו בדומה למתנסים שלנו.

אנחנו נכנסים פנימה להציץ ולנוח קצת מהגשם. שותים קפה במחיר מופקע. המקום מלא בנערות בגיל העשרה. מה שמאד מוזר (ואולי לא), שלמרות שהמקום נועד להפגיש בין אמנות לאנשים ואולי גם בין אנשים, כל אחת מהן עסוקה בטלפון שלה ולא נראה שיש כל אינטראקציה בינהן. היפנים לא שונים בכך מאחיהם במערב. לפי דעתי התופעה הזו אפילו מוקצנת יותר ביפן.

הסיור בן שלוש השעות ממשיך לאזור טאיטו לכוון שוק Ameyoko. בדרך אנחנו שומעים עוד סיפורים ונתקלים בעוד מקומות כמו אונסן (בית מרחץ) עירוני. לא אפרט את כולם. משאירה לכם משהו לגלות אם תבחרו להצטרף לסיור.

שוק Ameyoko  משתרע בין תחנות Ueno ותחנת Okachimachi, ונמצא ממש מתחת למסילת הרכבת. מלבד מיקומו היחודי של השוק תחת גשר המסילה, זהו שוק עממי שמיועד יותר למקומיים, אם כי ראינו בו לא מעט תיירים. בניגוד לחנויות הפאר הנוצצות בגינזה, שמשדרות משהו קר ומרוחק אליהן נגיע אחר הצהריים, כאן צפוף ושמח כמו שצריך להיות שוק.

אפשר למצוא בו הכל מכל. כלי בית, בגדים, תיקים, וכמובן מוצרי מזון. פירות וירקות, דגים מיובשים, שלל יצורי ים ועוד ועוד. השוק עמוס, פעיל ולא תמיד נקי. הרכבות יעברו לכם ממש מעל הראש. אומרים שהראמן שנמכר באחת מפינותיו הוא הראמן הכי טעים בטוקיו. אנחנו חלק מסיור, אז לא ממצים את הפוטנציאל של השוק. אם אתם אוהבים שווקים, מומלץ לדעתי להגיע במיוחד.

התחנה האחרונה של הסיור המודרך שלנו היא פארק עירוני UENO. פארק רחב ידיים מהמאה ה 19 שתוכנן בסגנון מערבי. בתחומי הפארק נמצא גן חיות ובו פנדות חמודות. לא בקרנו בגן החיות. אנחנו בכל זאת ביפן אז אי אפשר בלי עוד מקדש. גם כזה תמצאו בפארק וגם פגודה ואגם מלאכותי ומגוון מסעדות. המקדש הוא Kiyomizu-Dokannon, אליו מגיעות נשים המבקשות להיכנס להריון. חלקן משאירות במקום בובות כמנחה, ופעם בשנה, בסוף ספטמבר, אוספים את הבובות ושורפים אותן בטקס בודהיסטי.

אומרים שבמרץ אפריל ישנה כאן פריחה נהדרת של הדובדבן. נצטרך לחזור ולבדוק. גם בלי פריחה של אביב, הגן רחב הידיים נעים מאד.

שדרות גדולות ומוצלות. מאד נעים כאן כנראה גם בחום של הקיץ. הגשם סוף סוף מפסיק. הסיור בא לקצו והרעב שלנו עולה הילוך. הח'ברה שלי מבקשים לנסות ראמן. יש את הראמן המומלץ של השוק, אבל הוא עשוי מאטריות רגילות ולכן מכיל גלוטן. אני שולפת רשימות. יש מקום שמגיש ראמן ללא גלוטן באזור תחנת טוקיו. בזכות התחבורה המעולה של טוקיו אנחנו שם תוך זמן קצר.

Soranoiro NIPPON

בתחנת טוקין אנחנו נתקלים לראשונה בהזמנת ארוחה מתוך מכונה. צריך לבחור את המנה, את התוספות והשתיה. לשלשל כסף. תקבלו פתקית ותעברו לתור הממתינים. אחד המוכרים יאסוף את הפתקים שלכם ויקרא לכם כאשר יתפנה שולחן.

כאן יש ראמן ללא גלוטן שעשוי אטריות אורז. טעים ביותר. גם הראמן הצמחוני הרגיל טעים. ניסינו עוד סוג שהיה מבוסס על ציר דגים ופה הטעם נוראי. קשה מאד לחך מערבי. כאילו אכלתם את כל הביוב של הים. 😒

בכלל, היה לנו קשה למדי עם האוכל היפני. הרבה ממה שניסינו לא ממש אהבנו. אבל זה חלק מהחוויה היפנית והיות והמנות ברובן לא מאד יקרות, לא נורא אם מנסים ונופלים מדי פעם. תמיד אפשר לחזור למקדונלד המוכר… 😅

בחלק השני של היום אנחנו מטיילים באזור תחנת טוקיו ורובע גינזה. הילדים שלי חובבי פוקימון. כן אותה סדרה מצוירת שעשתה קמבק מטורף לפני כמה שנים בדמות משחק לטלפונים חכמים. בכמה מקומות ביפן ישנם מרכזי פוקימון שהם בעצם חנות משודרגת עם כל מיני אטרקציות – מסכי משחק, דמויות ענק ואפילו קפה פוקימון. קר וסגרירי וגשם שוב יורד עלינו, אבל בפנים שמח וצבעוני. גן עדן למי שאוהב את זה. אני מחפשת לי פינת קפה לנוח והם בודקים את התצוגות וגם קונים מזכרות. איך אפשר בלי?

2 תחנות בתחתית ואנחנו ברובע גינזה. זה הרובע העשיר של העיר שמתוכנן בסגנון מערבי. כאן תראו שדרות רחבות שמזכירות את השדרות בפריז. זהו האזור הנדלני היקר ביותר בטוקיו ופה אפשר למצוא את כל המותגים היוקרתיים.

אנחנו כבר קצת עייפים מהיום הארוך אז מתמקדים בכל בו המפורסם MITSUKOSHI Ginza store. אומרים שכדאי להגיע בשעה 10 בבוקר ולצפות בטקס הפתיחה של עובדי החנות שנערך כאן מדי יום. עכשיו כבר שעת אחר צהריים מאוחרת אז טקס אין ואנו בודקים בעיקר את קומת המרתף.  קומה שלמה של מעדנייה ומאפיה. כל מה שרק תוכלו להעלות על דעתכם. חגיגה לעיניים. הקינוחים היפנים אסתטיים מאד. טועמים עוגיות מוצ׳י שעשויות בסיס אורז (ללא גלוטן) במילוי תות ועוד מאפים צרפתיים טעימים.

על בטן מלאה ממשיכים לאולם התצוגה של ניסן וגם של סוני. הם מעניינים והתצוגה חינמית. מנסים רכב של באטמן ומשתעשעים עם כלב רובוט, שלא עושה צרכים ולא צריך להוריד פעמיים ביום אבל מפליא בריקוד. פרקטיים היפנים.

את היום סוגרים במקדש החדש של העשור – חנות יוניקלו כמובן. 12 קומות של חנות כולל מידות שמתאימות לנשים מערביות 😊. שווה. לילה טוב טוקיו.

טוקיו היום הרביעי– 7/10/19

היום אנחנו מתרכזים באי אודאיבה. אודאיבה הוא אי מלאכותי גדול שנבנה בטכניקת שיקוע זבל.  היפנים יודעים לעשות "זהב" מפסולת. האי נבנה במקור כבר במאה ה 19 על ידי השוגונים כסדרה של שישה מבצרים, שנועדו להגן על העיר מפני פלישה ימית. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה 20 שופץ כפארק עירוני אך המקום לא צלח. בסוף שנות התשעים שינה יעודו והפך לאזור של מסחר, בידור ואפילו חוף ים הקימו. דבר שלא היה לתושבי טוקיו מעולם. היום הוא נראה כמו עיר מודרנית עתידנית. גשר הקשת בענן שמוביל אליו מהמם ביופיו. על האי יש קניונים, מוזיאונים, גלגל ענק הגדול בעולם אחרי הלונדון איי, אולמות תצוגה של החברות הגדולות כמו טויוטה ואפילו פסל חירות קטן. גם אולפני טלוויזיה של פוג'י יש פה ושוק קמעונאי חדש לדגים. אמריקה זה כאן. האזור מאד מאד שונה באופיו וחזותו מהרבעים המסורתיים והמסחריים של טוקיו. ממליצה להקדיש לאי לפחות יום שלם.

אפשר להגיע לאי בכמה דרכים, רכבת רגילה, שייט וגם באמצעות רכבת עילית חדשנית שנוסעת על פס אחד, ללא נהג ונראית תלויה באויר- ה Yurikamome. זו בעיני הדרך העדיפה. נסו לתפוס מקום בקרון הראשון בעל החלונות הפנורמיים הגדולים. אנחנו לא הצלחנו, הוא היה עמוס מאד, אבל נוף יפה נראה גם מחלונות אחרים.

לאי הגענו יחסית מאוחר. האינטנסיביות של הימים האחרונים התחילה לתת אותותיה. לא הספקנו את כל מה שתכננתי בו. בזמן שהיה לנו בקרנו במוזיאון TEAMLAB הנהדר. בילינו שעה ארוכה באולם התצוגה של טויוטה. הצצנו במסלול הקרטינג, באחד הקניונים ותצפתנו על העיר מהגלגל הענק. בסתיו מחשיך מוקדם. קחו זאת בחשבון כשאתם מתכננים את היום. גם האתרים והאטרקציות ביפן נסגרים יחסית מוקדם.

TEAMLAB  הוא מוזיאון דיגילטי. כולו עוסק באורות, צללים ומדיה. יש מקום להתנסויות, הפעלות והוא גם מעולה לפוזות אינסטגרם של מתבגרים. המסלול אינו מובנה. להפך, המוזיאון מעודד את החיפוש, השיטוט החופשי וההפתעה. רובו כיף גדול במידה ואין תורים. אנחנו הגענו לקראת השעה 12 והוא היה עמוס מאד מאד. נחילי אדם עמדו בתור בחוץ ואחר כך גם בפנים, בכניסה לחדרים השונים.

למעשה זה המקום היחיד ביפן בו נתקלנו בתורים אימתניים, למרות שקנינו כרטיסים מראש. זה לא מבטיח כניסה נינוחה. יש מוזיאון נוסף בטוקיו בסגנון זה. מציעה להתאמץ ולהגיע מוקדם בבוקר או לקראת סגירה. העומס פגם בהנאה שלנו. למרות זאת, המקום כיפי ומומלץ וגם הפקנו כמה תמונות לא רעות.. אי אפשר שלא.

הפזסקת צהריים ופנינו לטויוטה. אמנם זה חדר תצוגה… אבל איזו תצוגה. מקום מרשים וגדול. תצוגה של המון מכוניות קלאסיות ועתידניות. אפילו מסלול נהיגה עובר בתוכו.

ישנם גם סימולטורים בהם ניתן להתנסות. בדקנו שלושה כאלה והיה מעניין וחווייתי. גם כאן יש תורים אז בואו עם סבלנות. בין היתר ניסינו נהיגה אתגרית במסלול מכשולים, משקפי מציאות מדומה. נחמד מאד ואפילו חינמי.

לעת ערב גלגל ענק שמשקיף על חלק נכבד מהעיר. אומרים שהוא השני בגדלו בעולם. באמת לא פשוט לצלם אותו. מרשים מאד.

על האי אודאיבה עוד המון אטרקציות. אני רוצה לציין את מוזיאון המדע והחדשנות מיראיקן. אנחנו לא הספקנו אבל הוא נראה מעניין ומדליק. יש למה לצפות בפעם הבאה.

ערב יורד על האי. אנחנו חוזרים אל המלון החביב שלנו באקסקה.  מקווים לבקר מחר בביתו של קיסר יפן. רק מעטים זוכים לבקר באזור זה של ארמון הקיסר, שאינו פתוח למבקרים עצמאיים. האם נצליח? ולאן עוד נגיע בטוקיו?  ואיך חיי הלילה של היפנים? על כך בפרק הבא. 

קישור לפוסט קודם  – פרק 2                                   קישור לפוסט הבא- פרק 4

קישור לתקציר המסלול

עד הטיול הבא…

איריס

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים מוזמנים להירשם לבלוג