יפן- יומן מסע – פרק 2- טוקיו

 מדלגים בין הראג'וקו, אסקוזה ושיבויה

5/10/19 – טוקיו היום השני 

עוד בשיחה מקדימה הציעה לי אבישג להתחיל מעט יותר מאוחר. 10.30 אמרה, אולי אפילו 11. ״ודאי תהיו עייפים אחרי טיסה ארוכה״. אני שרגילה לקום עם הציפורים אמרתי 10.30, וזה נראה לי מאוחר.

בערב הקודם לקח לנו זמן להתרגל לשעון טוקיו. היינו על אנרגיות מעולות של הגעה. לא מהרנו ללכת לישון וגם לא שמנו שעון מעורר. עוד הרהבתי עוז והשארתי את הטלפון על שקט. מה אכפת? במילא אקום בשש.

אז זהו… שלא. פוקחת עיניים. השעה 10.30. צרור הודעות בווטסאפ מבהירות לי שאבישג המדריכה כבר מחכה לנו. למטה. 10.30 וכולנו ישנים. איזו בושה. מבקשת סליחה ועוד חצי שעה זמן חסד ומטיסה את החברה להתארגן. ארוחת בוקר כבר לא תהיה. נחטוף משהו בדרך!… בוקר טוב טוקיו 🌼.

אבישג מדריכה ישראלית שחיה בטוקיו עם משפחתה, מלווה אותנו ביום הראשון המלא בעיר. אנחנו מטיילים מנוסים, אתם כבר מכירים. איכשהו, בזמן הקצר שהיה לי להתארגן לטיול הזה, הרגשתי שאני טיפה הולכת לאבוד. טוקיו גדולה עלי חשבתי. מדריכה תעזור לנו להתאפס, להתפקס וודאי תוסיף בפן התרבותי חברתי. וכך היה. שמחה מאד על הבחירה.

אנחנו לומדים בעזרת אבישג איך לפצח את מערכת הרכבות התחתית ביפן. למעשה די פשוט. אפילו פשוט יותר מבערים אחרות בהן טיילנו. התחנות ממוספרות בצורה נוחה ורק צריך לשים לב לצבע הקו, מספר התחנה וכוון החיצים. כלומר אם המספר עולה או יורד. התחנות כמובן ענקיות ויש הרבה זמן הליכה גם בפנים. 😀 כדאי לבדוק (גוגל מפס עוזר) מאיזה רציף הרכבת יוצאת ובאיזו יציאה מומלץ להשתמש.

מקדש מייג'י

היום שבת והסיור שלנו מתחיל במקדש מייג'י. מקדש שינטו מרשים ומפורסם באזור הראג'וקו.

שבת נחשב יופי של יום לטיול באזור הארג'וקו. הראג'וקו הוא אזור במרכז טוקיו בין שיבויה לשינג'וקו. מי שלא מכיר את טוקיו לא להבהל. לאט לאט תתרגלו. 😅 גם לי בהתחלה היה קשה. טוקיו ענקית ומחולקת לאזורים רבים.

בסופי שבוע נערכות חתונות במקדש. צעירים יוצאים לפארק היפה שלצדו. חלקם מחופשים לאלביסים. מתגודדים קבוצות קבוצות. אזור הראג'וקו הוא גם מקום מעולה לצפות בסצנת ה KAWAII  – החמידות. היפנים משוגעים על דברים שנראים חמודיים וילדותיים – קווי. אבל רגע… אני מקדימה את המאוחר. קודם מקדש מייג'י.

מייג'י הוא מקדש שינטו, המוקדש לקיסר מייג'י ואשתו, הקיסרית שוקן.  מייג'י נחשב הקיסר הראשון של יפן המודרנית. הוא נולד ב 1852 והפך לקיסר בגיל 16. מייג'י אחראי למעבר של יפן ממדינה פיאודלית למדינה מערבית יותר ופתיחתה להשפעות מערביות מהעולם. מקדש מייג'י נבנה בשנת 1920, מעט אחרי מותו של הקיסר ונבנה מחדש לאחר שנהרס במלחה"ע ה-2.

אנחנו מקבלים מאבישג קצת רקע על השינטו.

מהי דת השינטו? בקצרה: השינטו היא דת טבע שאין לה כתבים, מצוות או חוקים. בשינטו סוגדים ל"קאמי"- אלים שנמצאים בכל מקום – בצומח, בחי ובאדם. האלה הראשית היא אלת השמש. השינטו שמה דגש על אהבת הטבע, שמירת התא המשפחתי, הקפדה על אסתטיקה וניקיון. המאמינים מונחים לחיות חיים פשוטים בהרמוניה עם הטבע ובני האדם. בשל היותה סובלנית לדתות אחרות שרדה השינטו הקדומה גם לזמן המודרני.

 ואיך נזהה מקדש שינטו? ראשית, הכניסה עם הטורי Torii – השער הגדול. הטורי הוא מעין חיץ בין המקום הקדוש לחוץ החילוני. על הטורי במייג'י סמל החמניה של משפחת הקיסר. אנו שומעים על צורת הברקים שנהוג לתלות על הטורי. יודעים למה??

כל זה מאד מעניין ומועבר בצורה קולחת ונעימה על ידי אבישג. היפנים לא דתיים. היפני נולד שינטו (גם מתחתן כך בד"כ) ומת בודהה. בדרך הם מאמצים מנהגים ומסורות מדתות נוספות למשל הנצרות. זו דרך שלוקחת את היפה מכל הדתות ואומרת שבעצם כולנו שווים. ביפן יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. פלורליזם וסובלנות.

הכניסה למקדש עוברת בחורשה גדולה ומוצלת. היום חם מאד אבל בגנים שסביב המקדש מאד נעים. אנחנו לומדים ליטול ידיים כמנהג השינטו. שומעים על פתקי המזל האומיקוג'י (עוד ננסה אחד כזה בהמשך היום), על האמה – תחריטי העץ הקטנים בהם מבקשים בקשות מהאלים – משהו כמו הכותל המערבי שלנו, רק הרבה יותר מסודר.

תעשיה שלמה סביב המקדשים. מאמינים קונים ברכות, אמות (תחריטי העץ), קטורת, תולים ומתפללים. הכל כמובן בסדר מופתי. יפן או לא?.

כל זה מעניין ומסקרן אותנו אבל השוס מבחינתנו חתונה יפנית שהצלחנו לראות. הנה הכלה חתן ושרשרת המלווים. הכלה בקימונו חתונות לבן ומסורתי. נראית לי מעט עצובה. אני מקווה שאני טועה, ושזה רק בגלל כובד הלבוש שהעמיסו עליה והחום הרב.

ואי אפשר  בלי התמונות המסורתיות המוכרות כל כך ליד חביות הסאקה (המשקה היפני המסורתי). זו תמונה שיש לכל אחד שעובר במקדש הזה ואנחנו לא מחמיצים. עוד סיבוב, עוד תמונה ועוברים לפארק יויוג'י הסמוך- Yoyogi Park.

רק ה"אלביסים" לא באו

פארק יויוג'י הוא אחד הפארקים הגדולים בטוקיו. בכניסה שלו, בסופי שבוע נוהגים להתגודד "האלביסים". בחורים המחופשים לאלביס. אז היום האלביסים לא היו. חבל. בכל זאת פארק נעים מאד.  זה פארק רחב ידיים ובו מדשאות, אגמונים, שבילי אופניים ומתקנים. אנחנו מבלים בו שעה נעימה ומתוודעים למשקה הקרח היפני שקצת מזכיר את הברד שלנו.

המקום מעולה לפעילות חוץ ופיקניק ובשעת צהריים מוקדמת של שבת נעים ועליז. קבוצות מתעמלים, משפחות עם ילדים ואפילו כלבים בעגלה. כולם נהנים מהפארק החביב. אומרים שבשלכת מראה העצים כאן נהדר. אנחנו טרום שלכת והעצים בירוק כמעט עז.

אחרי הסיבוב בפארק חוזרים לכוון תחנת הראג'וקו, חוצים את הכביש ואנו ברחוב טקשיטה Takeshita Dori. עולם אחר לגמרי. מהשקט והשלווה של הפארק אל הרחוב הצפוף והסואן.

זהו רחוב עמוס בחנויות קטנות של אביזרי אופנה, בוטיקים, אוכל רחוב והרבה הרבה תחפושות. כאן תוכלו לפגוש את סצינת הקוואי שהזכרתי קודם. כמה צפוף וביזארי, ככה עליז.

ברחוב גם חנות דייסו זולה ושווה. כל דבר (כמעט) ב 100 ין. אל תשכחו לנסות פנקייק במילוי גלידה. מזמינים בדוכן לפי דוגמאות פלסטיק של מאכלים. תופעה מוזרה שחוזרת בכל ענף ההסעדה ביפן. התצוגה פלסטיק אבל הטעם מעולה. מומלץ !!

קרוב מאד לרחוב הזה נמצאות שדרות Omotesando. אלה שדרות רחבות בהן נמצאות חנויות המותגים הבינלאומיים. זה המקום לחובבי קניות היוקרה. הבתים והחנויות מעוצבים והמחירים בהתאם. בקצה הרחוב גלריה לאומנות NEZU שנחשבת טובה. אנחנו רק הצצנו ברחוב. חשבנו לחזור אליו, אבל למרות שהיינו בטוקיו שישה ימים זה לא קרה. טוקיו ענקית ומגוונת. אי אפשר לראות הכל.

 

הכוון מזרח. Asakusa – אסקוסה 

עכשיו נוסעים ברכבת מזרחה לאזור אחר של טוקיו. אזור אסקוסה. נכון שממליצים בדרך כלל להתמקד בכל יום באזור אחר של העיר, אבל אנחנו בסיור מודרך ואבישג רוצה להראות לנו את "המיטב". ASAKUSA אזור מסורתי יותר של העיר נמצא במרחק חצי שעה נסיעה נינוחה ברכבת התחתית. ממש לא נורא. זמן מנוחה לרגליים ויום טיול מגוון.

כבר ביציאה מהתחתית מרגישים שמדובר באזור בעל אופי אחר. הרבה יותר עתיק ומסורתי. חוצים כמה כבישים ומתחילים מרחוב Nakamise. רחוב חנויות צבעוני וחביב שמוביל משער Kaminarimon היפה ועד אזור מקדש Senso ji. ברחוב נקמיסה תוכלו למצוא מזכרות ומאכלים כיד הדמיון הטובה עליכם. גם המחירים נוחים. אנחנו שרק הגענו לטוקיו לא התרכזנו בקניות. היו דברים שאמרנו שנקנה בהמשך, ולא מצאנו או ששילמנו יותר. בקיצור.. ראיתם שם משהו נחמד, קנו ואל תחכו.

רחוב נקמיסה נחמד מאד ואפילו זכינו לפגוש ולצלם שני מתאבקי סומו.

ממשיכים לכוון מקדש SENSO JI המפורסם. הפעם זהו מקדש בודהיסטי. לא תמצאו את הטורי. מה כן תוכלו לראות ?? נכון פסל בודהה. זהו מקדש עתיק שמתוארך למאה השביעית. לצד המקדש פגודה מרשימה.

מי שנוגע בתקרה המצוירת של השער יזכה בברכה ובמזל. כאן הגובה של בעלי מהווה יתרון והוא משפשף למזל עבור כולנו.

המתחם מאד צבעוני ומטופח וגם כאן אלמנטים שכבר הופיעו בבוקר במקדש מייג'י. טקס שטיפת הידיים, הקטורת, פתקי הברכות והמתקן לתליית מזלות רעים.

אנחנו משלמים 100 ין ומוציאים פתק מזל – אומיקוג'י. שולפים מוט עץ מקופסא אטומה, עליו רשום מספר. לפי המספר שולפים ברכה מקופסאת העץ עליה הופיע מספר זה. הברכות קבועות. יש מזל מצוין, מזל בינוני, מזל קטן, קללה, חצי קללה ועוד ועוד… לפתק שלנו יש גם הסבר באנגלית. לפעמים הפתקים יופיעו ביפנית ואז יש מילון שיכול לתרגמם.

אם קיבלתם "מזל רע", יש לקשור את הפתק על החבלים המיועדים לכך, כדי שהמזל הרע יתפוגג ברוח. לנו יצא מזל בינוני. אנחנו לא greedy- גם מזל בינוני הוא מזל טוב. לא צריך לקשור שום דבר על החבל. אפשר להמשיך בדרכנו שמחים וטובי לב. 😊

לידו מקדש שינטו צנוע נוסף. איך תזהו ? נכון! לפי הטורי וסמל הברק. כאן מדובר בטורי עץ חום צנוע יותר. בחצר המקדש מופע לוליינות לא ברור עם קוף. דבר איום בעיני ולכן מהרנו להסתלק.

עכשיו כבר שעת ערב מוקדמת. ממשיכים עוד קצת באזור אסקוזה. הפעם לתצפית חינמית ויפה מבנין בו נמצאת גם לשכת התיירות. ניתן לראות משם אזורים רבים של טוקיו כולל את מגדל הסקיי טרי ואת מבשלות הבירה של ASHI עם פסל הלהבה הזהוב. נהר הסומידה עובר למטה ונותן מראה יפה מאד. מהמקום אפשר לקחת שייט לאזורים אחרים של טוקיו. לא הספקנו. אולי בפעם הבאה.

ברחוב נקמיסה נדלקים הפנסים והוא נראה משגע מלמעלה. תראו בעצמכם..

נפרדים לשלום מאבישג. היא תחזור הביתה ואנחנו נמשיך עוד קצת. היה יום גדוש ונהדר. נהננו מאד ממנה ומההדרכה. תודה ואני ממליצה.

ארוחת ערב אוכלים במסעדה נחמדה שמתמחה בגריל קוריאני. איני זוכרת את שמה. קרובה לבנין התצפית. היינו רעבים ונכנסנו למה שפגשנו בדרך. מקבלים נתחי בשר שמזמינים ׁ(הזמנו KOBE ו WAGYU) וצולים אותם על גריל שמונח במרכז השולחן. מאד נחמד וגם טעים, אבל הכמויות מאד קטנות. לא נתחים בגודל שאנו מכירים. נאלצים להזמין עוד ועוד כדי לשבוע. אנחנו עוד נתרגל.

מנות האוכל ביפן די קטנות ולא דומות בגודלן וטעמן למנות מערביות. אנחנו כנראה יוצאי דופן אבל לא מאד אהבנו את המטבח היפני. זה נושא לפוסט שלם. החיפוש אחר מאכלים ללא גלוטן לבת והקושי עם מאכלי הים וציר הדגים החביב על היפנים, היוו אתגר לא פשוט.

מעבר חציה שיבויה

את היום חותמים בנסיעה לשבויה. כן… שוב הקצה השני של העיר. למרות השעה המאוחרת הח'ברה שלי על אדרנלין ועוד לא רוצים לסיים את היום ( טוב קמנו ב 10.30 😊). נוסעים במטרו עם ה SUICA שקנינו כבר ביום הקודם. יורדים בתחנת שיבויה ישר אל רחבת הכלב האציקו. הכלב המפורסם שלפי הסיפור נהג לחכות לבעליו מדי יום בכניסה לתחנת שיבויה והמשיך לעשות זאת עוד זמן רב אחרי שהבעלים נפטר. האזור כל כך הומה שבקושי אפשר לצלם.

אח"כ עוברים במעבר החציה מפורסם. הלוך ושוב. נהננים לעשות שטויות של תיירים ולחצות שוב ושוב עם ההמון. בקושי מוצאים מקום בסטארבקס שממול המעבר. בסוף איכשהו מסתדרים ונותנים מנוחה לרגליים מול חלונות הצפיה. האזור תוסס מאד בערב.

נתקלים לראשונה בתופעה של רכבי הקרטינג שנוסעים בהם לבושים בתחפושות סופר מריו. נראה מדליק אך איך לעזאזל משתלבים בתנועה הסואנת ??

נתקלים גם בפירות שמחירם זהב. סט הפירות הקטן בתמונה עולה כמעט 100 שח. לא זול בטוקיו.

באזור שיבויה בתי כל בו גדולים ולמרות השעה המאוחרת הבת עוד מצליחה לעבור בכל הקומות של כל בו 109 הגדול והצבעוני. נשארים עד הסגירה בתשע ומתחילים את הדרך חזרה. יום גדוש צבעוני ארוך ומעניין היה לנו. טוקיו מהממת ואנחנו אוהבים את הוייב שלה. יש בה כל מכל.

מגיעים למלון ממוטטים. מחר נוריד קצב מבטיחים לעצמנו. האם קרה? השארו איתי ליום הבא ותגלו מה היה. 😉

לפוסט הקודם – פרק 1                                                     לפוסט הבא – פרק 3

קישור לתקציר המסלול

עד הטיול הבא…

איריס

מוזמנים להירשם לבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים