טיול משפחתי באלפים הצרפתיים

 

 מסלול טיול באלפים הצרפתים 

בסוכות 2015 טיילנו באלפים הצרפתים. זוג הורים ונערה בת 14 וחצי.

הסתיו לא נחשב העונה הנכונה לטיול באזור, אך למרות ההפחדות  בנוגע לעיתוי, למזג האוויר ולאטרקציות שנסגרות, היה לנו טיול נפלא. 

מזג האוויר שיתף פעולה בצורה נהדרת ובכל הימים שלנו באזור היו רק יום וחצי גשומים.

התכנון הוכיח עצמו וכל המקומות שרצינו לבקר בהם היו פתוחים. לא עמדנו בתורים ולא הצטופפנו.

נהנינו מאד. אחד הטיולים היפים שלנו. התאהבנו לגמרי בחבל הארץ הזה ואנחנו בטוחים שעוד נשוב להשלמות.

טיסות –

טסנו עם איזיג'ט. הטיסות עלו 165 יורו לנוסע. הוספנו 2 מזוודות לשלשה נוסעים.  טיסה נוחה ללא תלונות. יצאנו לדרך מיד לאחר כיפור.

לינה-

ישנו שבוע בישוב פאסי – passy, במקום שהיה עוגן מצוין לטיולים באזור שמוני.

המקום נקרא – Les Greniers du Mont Blanc

מתחם אירוח יפה עם 10 בקתות עץ. המקום נעים ומטופח אבל הבקתה קטנה (ידענו) והקומה השנייה שלה, בה ממוקמים חדרי השינה מאד נמוכה. הבקתה לא ממוזגת.

יתרונות – מטבח מאד מצויד. מכשירי חשמל מגוונים. מדיח ומכונת כביסה. נוף מקסים של המונט בלאן. מארח מאד נחמד.

את זה מטפסים בכל בוקר כשעולים לרכב שמחכה למעלה-

למרות שהכפר מטופח והנוף מרהיב זכרו שהבקתה בגודל 35 מ"ר.  לשלושה אורחים היה סביר אבל למשפחה זה מאד צפוף. בקיץ יכול להיות מאד חם בבקתת העץ שאינה ממוזגת.

להזמנת לינה אחרת בפאסי לחצו כאן.

לינה שנייה באזור אנסי- מלון ACE HOTEL

לנו שלשה לילות בפאתי אנסי. המלון הוזמן דרך בוקינג.

היתרונות – גישה מאד נוחה לאוטוסטרדה. מרכז קניות ענק צמוד. 7 דקות נסיעה למרכז אנסי. רבע שעה לגורג' דו פייר. שעה וחצי לליון. מיקום נוח.

חדר לשלשה ללא ארוחת בוקר עלה 85 יורו. חדש ונקי מאד אבל מאד בסיסי. ארוחת בוקר נחמדה בעלות 8.70 יורו לאדם.

אפשר למצוא מקומות אירוח יותר נחמדים באזור אנסי. אנחנו התארגנו לטיול מעט מאוחר והתפשרנו על מה שמצאנו במחיר סביר. 

להזמנת מלונות באנסי לחצו כאן

לינה אחרונה לפני הטיסה חזרה בפרני וולטר, סמוך לשדה התעופה בג'נבה.

לנו במלון novotel geneva airport. המלון מעט מיושן וצריך שיפוץ. ללילה אחד לפני טיסה זה היה בסדר. המיקום קרוב ונוח מאד לשדה ולביקור בג'נבה. החזרת הרכב השכור במרחק חמש דקות נסיעה. 

להזמנת לינה ליד שדה התעופה בג'נבה לחצו כאן

רכב –

הוזמן מאופרן רכב מקטגוריה D עם בטול השתתפות עצמית – קיבלנו יונדאי I40 מרווחת עם בגז' ענק. הספק היה יורופקאר.

פרוט המסלול

יום שישי 25/9 – טיסה והגעה לצימר הראשון בפאסי

טיסת איזי נוחתת בג'נבה בסביבות השעה 16.30. קצת לפני הנחיתה רואים את זה וההתרגשות מתחילה.

עוברים לצד הצרפתי ואוספים את הרכב. תור ארוך של ישראלים – כנראה היה מבצע ביורופקאר .

אנחנו בין הראשונים ובכל זאת לוקח שעה עד שמקבלים את הרכב ויוצאים לדרך אל הצימר הראשון בפאסי. קונים גם מדבקה לאוטוסטרדות של שווייץ, שיהיה.

הדרך אורכת שעתיים כי הכתובת שהיתה לנו, לא מספיק מדויקת. בעזרתם של אנשים טובים מצאנו את המקום והגענו בשעת ערב מאוחרת.

ממש קרוב לפאסי אנחנו רואים את זה.

כל יום נחלוף ליד המראות האלה. הטיול התחיל רשמית והלב מתרחב.

שבת 26/9 – על שמוני – רכבלים שלג ועוד

אמרו לנו לעלות לגבהים ביום בהיר במיוחד. אז על ההתחלה יש לנו יום כזה ואנחנו נוסעים לשמוני.

היום מתחיל בעצלתיים. מגיעים לשמוני יחסית מאוחר וברור לנו שלא נספיק הרבה. התוכנית להיום רכבל אגוי דו מידי והלברונר.

גם מחר צפוי יום בהיר וזה היום האחרון של הרכבת האדומה ומערת הקרח. אז קונים מראש פס רכבלים ליומיים. מוסיפים על הרכבל העובר לצד האיטלקי. למשפחה של שלשה הפס עלה כמעט 290 יורו. יקר אבל מרהיב !!!

כמי שביקרה כבר בלא מעט פסגות מושלגות, איני בטוחה שכל הסיפור היקר הזה מוצדק. אבל כמו כולם היינו חייבים לנסות בעצמנו גם. בסתיו אין הרבה רכבלים  פעילים וכנראה שאם היינו מוותרים היינו נותרים עם תחושת פספוס.

טיפ חניה – חנינו בחינם ליד הבאולינג בשמוני. ממש קרוב לתחנת הרכבל. זו חניה קטנה אבל שווה לנסות.

עולים לתחנה ראשונה, מסתובבים קצת, מצטלמים. מתרגלים לגובה. עולים בעוד רכבל לתחנה שניה. אי אפשר להישאר אדישים ללבן הלבן המקסים הזה. אח"כ עוברים עם הרכבל לצד האיטלקי.

היתרון של "מחוץ לעונה" שאין כמעט תורים. המקום היחיד שהיה בו תור אימתני של כמעט שעה הוא רצפת הזכוכית התלויה – step into the void.

תחנה ראשונה plan de aiguille

תחנה שניה אגוי דו מידי

וככה היא נראית מלמעלה

וזה רכבל הלברונר לצד האיטלקי

חוזרים ועומדים שעה כדי לדרוך על רצפת הזכוכית.

בצד הימני של התמונה רצפת הזכוכית השקופה step into the void, עליה עמדנו.

כדי להגיע אליה יש לעלות בעוד מעלית , לעמוד בתור ואז אחרי המתנה מתישה נועלים נעלי בית מיוחדות שנתנו לנו כדי שלא נשרוט את הרצפה.

הצד האיטלקי-

המעבר לוקח בערך שעה לכיוון. בתחנה עצמה אין הרבה מעבר לתצפית ולמוזאון קריסטלים קטן. בזמן הביקור שלנו אין אפשרות לצאת החוצה. החלק החיצוני בשיפוצים. כן יש את הנוף המשגע הזה

הבת שלי מתרגלת גמישות על רקע הנוף המרהיב … 

ואפשר לראות מרחוק כמה משוגעים שממש הולכים על השלג בעזרת יתדות.

בתחנה עצמה ראינו גם כלה אחת שבאה להצטלם ביום חתונתה

אחלנו לה מזל טוב, שתינו קפוצ'ינו טעים (שבצרפת נקרא דווקא שוקוצ'ינו ) וחזרנו חזרה.

בדרך מצאנו גם את המתאבד הזה שעשה קפיצת בנג'י או משהו דומה מגובה 3800 מ'. הנה הוא שנייה לפני הקפיצה

לסיום היום בקרנו בשמוני המתוקה. בשל הקרבה אל הצימר שלנו, חזרנו אליה בשני ערבים נוספים.

אהבנו מאד את העיירה שוקקת החיים, את הבתים העתיקים, הנהר הזורם באמצע והפרחים בכל מקום.

כך ממתינים לאורחים עם שמיכות על הכיסאות

וגם פורצי הדרך

 

ראשון 27/9 – על רכבת האדומה, פארק מרלה, אגם אחד ירוק ומגלשות הרים גם

או בכותרת קצרה – אחד המקסימים של הטיול.

ה 27/9 הוא היום האחרון בעונה בו פועלת הרכבת האדומה ומתאפשרת ירידה למערת הקרח. התמזל מזלנו, היום בהיר, הראות מעולה ופנינו אל הרכבת האדומה.

יש לנו את הפס הדו יומי מאתמול, אנחנו חונים (בחינם) על יד מגלשות ההרים בכניסה לשמוני, מראים את הפס ועולים על הרכבת של השעה 11.

על הרכבת שלוקחת משמוני ל Montenvers Mer de Glace אפשר לקרוא כאן.

הנסיעה לכל כוון לוקחת 20 דק' והנופים הנשקפים יפים. הרכבת  מלאה ובכל זאת זו חוויה נחמדה. מי שרוצה יכול לבקר במלון ב Montenvers ולאכול שם. המלון משמש מטפסי הרים, מטיילים והרפתקנים, בדיוק כפי שקרה במאה ה 19, עת פרצו את הגישה לקרחון.

אנחנו עושים סבוב, מצלמים את הקרחון הנסוג. כואב לראות מה נשאר מהקרחון הגדול בצרפת. הוא כל כך נסוג שנראה כבר עלוב למדי.

באתר יש גם תצוגת קריסטלים קטנה.

לוקחים את הרכבל האדום שמוריד אותנו כמה עשרות מטרים למטה ומקצר את הירידה אל מערת הקרח, שהיא לבו של הקרחון.

אחרי הרכבל מתחילות המדרגות – כ 380 לכל כוון, נכון להיום. ככל שהקרחון נסוג נוספות מדרגות. לוחות קטנים מסמנים עד לאן הגיע הקרחון ובאיזו שנה. מי שטייל לפני 5 שנים, "הרוויח" בערך 50 מדרגות לכל כוון.

אז הנה מה שטיפסנו. קל בירידה פחות בעליה. אבל עם הפסקות זה ממש לא נורא.

המערה שהיא לב לבו של הקרחון, נחצבת בכל שנה מחדש. היא אינה גדולה אבל מוארת יפה באורות צבעוניים. הזכירה לי קצת את המערה של היונגפראו.

אנחנו מצטלמים ועושים שטויות של תיירים (כאלה אנחנו, לא ?) ועולים כל הדרך חזרה. תראו את הצבע היפה של הקרחון שנתן לו את שמו

אחרי הרכבת אנחנו בודקים את מגלשות ההרים בכניסה לשמוני. שם גם השארנו את הרכב כך שהיה נוח מאד. בסתיו פתוח רק בסוף שבוע ובימי רביעי מהצהרים. היום יום ראשון וזה מתאים פיקס…

המגלשות לא הכי אתגריות שפגשנו אבל לנו זה דווקא מתאים. אפילו ההורים נהנו!!

טיפ – מי שמחזיק את פס הרכבלים, מקבל באותו היום גלישה חינם על כל גלישה שקנה. ניצלנו את זה פעמיים. עלות גלישה לאדם 5.55 יורו.

פארק החבלים היה סגור, ללא שום התראה או הסבר ולמרות שהיה יום מקסים.

משם ממשיכים לפארק מרלה. מקסים מקסים מקסים !!!

כל הסופרלטיבים שקראתי נכונים. הגענו בצהריים, המשכנו עד חניון מס' 1. במקרה התפנה מקום וזה קיצר מאד את ההליכה. גם כך יש עוד כמה מאות מטרים בעליה עד הכניסה.

בעלי החיים שפגשנו נחמדים אם כי לא רבים אבל הנוף המשתקף נפלא, האחו ירוק ופשוט בא להתגלגל בו…

תראו כמה יפה לצעוד מול זה

ואת האחו המדהים …

ילדה אחת מאד מרוצה

מפגש עם משפחת עופר על דורותיה עשה אותנו מאושרים כילדים.

היום אנחנו חרוצים ולפני שחוזרים הביתה אנחנו מחליטים לתת גיחה לאגם הירוק.

הוא צריך להיות די קרוב לצימר… אז זהו שלא. במפה נראה קרוב אך הדרך תלולה ומתפתלת וזה לוקח לא מעט זמן.

המקום מקסים וחבל שהגענו אליו בשעה מאוחרת. זה אגמון קטן ויפה שאפשר להקיף בנקל. התלהבנו מהשתקפות העצים במים ומהשלכת שהתחילה לבצבץ.

lac vert – ליד פאסי

היה יום גדוש ומושלם !!

יום שני 28/9 – יום מהשטן. 👿

אם אתמול היה היום הכי מוצלח בטיול אז זה היה הכי פחות מוצלח.

לא שלא ראינו דברים יפים, ראינו, אבל היו תקלות בדרך וגם מעט עצבים.

היות ואנו בסוף העונה, אנחנו מטיילים קודם באתרים שנסגרים עד סוף ספטמבר, כזה הוא קניון השטן.

יוצאים מוקדם מהצימר. לפנינו נסיעה של שעה ורבע. יוצאים מהאוטוסטרדה ב cluses ומתחילים לנסוע צפונה לכוון הקניון. בתוכנית להיום גם MORZINE ואם יהיה יפה, גם אגם Montriond.

עוברים את cluses ומתחילים לעלות בכביש נופי מקסים (les grand alps). כביש D 902. נתקלנו במספר כבישים באזור בעלי אותו השם בדיוק. גם בדרכנו לאגם אמוסון. זו הייתה הפתעה בשבילי וכנראה שלא הכנתי מספיק שעורי בית.

זה מה שרואים בדרך

בכניסה לכביש היה שלט שאמר שבגלל עבודות הקטע בין les gets למורזין חסום.

התעלמנו ממנו באלגנטיות וחשבנו שיהיה מעקף. לא יכול להיות שאין שום דרך הגיונית להגיע למורזין. איזו טעות. טעות קשה שעלתה לנו בלפחות עוד שעה וחצי נסיעה, הרבה התברברות, קצת עצבים … שרפנו חצי יום ולא הגענו לא למורזין ולא לאגם.

נסענו לפחות חצי שעה בכביש המתפתל עד les gets רק כדי לגלות שאי אפשר להמשיך. חסום לגמרי ואין מעקף. מזל ובאותו היום זרקתי לאוטו אטלס דרכים ישן של צרפת שיש לי מטיול קודם. מקומיים בתחנת הדלק אמרו לנו שאין ברירה וכדי להגיע לקניון נצטרך לחזור עד taninges לפנות לכביש המוביל ל Mieussy ומשם להמשיך צפונה בכביש D26.

את שאר הדרך ניווטנו כמובן בעזרת מפה. הנווט רצה להחזיר אותנו שוב ושוב לקטע החסום. הסיבוב הזה עלה לנו בעוד שעה לפחות. 

טיפ – הישמעו לשלטים בדרכים. הם יודעים על מה הם מדברים. תמיד כדאי גם מפת נייר לגבוי.

אחרי הסאגה הזו רק אציין שהשמורה יפה. הסיור מודרך. היות ואנו בסוף העונה, יחד אתנו זוג צרפתים כך שהסיור כמעט פרטי. המדריך עושה מאמץ ומחלק את ההסברים לאנגלית וצרפתית כמעט חצי חצי, למרות שהאנגלית שלו אינה מעולה.

הקניון יפה והוא גם הראשון שראינו, אבל בדרוג הקניונים הכללי הוא מקבל אצלנו רק מדלית ארד ואולי כל מה שקרה קודם השפיע על הדרוג. הסיור קצר. באתר רשום לשריין 50 דק', אצלנו זה לקח בקושי חצי שעה.

ולמה קוראים לו קניון השטן? ראו את התמונה הבאה. הביטו למעלה. נראה כי המרחק קצר ואפשר לקפוץ מגדה לגדה של הקניון הצר. כך חשבו גם אנשים בעבר וקיפחו חייהם. טוענים שהשטן קרא להם למעמקי האדמה.

שמענו את סיפור האהבים והפרידה של זה שחרט את הלב הזה באבן בשנת 1848

הכי אהבתי את העצים מכוסי החזזית שנתנו מראה של יער גשם

ולפעמים יש גם רגעים כאלה

מחשבים מסלול מחדש. ברור לנו שלאגם מונטריוד ולמורזין כבר לא נגיע היום. לא רוצים לחזור אל הכביש החסום. מזג האוויר אפרורי. מחליטים לנסוע לכוון אגם ג'נבה. אומרים ש YVOIRE יפה והיא לא מאד רחוקה… אז פנינו לשם.

YVOIRE

קראתי שהיא קטנה, יפיפייה ושיש בה את גן חמשת החושים המומלץ. אז אמרנו ננסה. חנינו ממש קרוב לחלק העתיק.

וזה מה שרואים כשנכנסים לחלק העתיק אליו אין כניסת כלי רכב. חנויות חמודות, מסעדות ובתי קפה.

מטריה עולה 20 יורו אז לא קנינו .. 

אם יורדים קצת למטה מגיעים לאגם וצריך לחכות בתור כדי לצלם, כי יש מטיילים שתופסים את הנקודות הטובות ועושים פוזות למצלמה במשך שעה ארוכה…

והם לא מוותרים…

אחרי שעשינו סיבוב בעיירה נכנסנו לגן חמשת החושים וזו הייתה נפילה. לא אזכיר מי המליץ אבל הוא חייב לי 31 יורו

הגן קטן, מחולק לחמש גינות קטנטנות שכל אחת אמורה לייצג חוש אחר. חוץ מכמה ירקות ענק ואיזה שהוא צמח בריח קולה, לא ממש התרשמנו. המקום פצפון, אפשר למצות אותו ברבע שעה ודמי הכניסה גבוהים יחסית. טיפ – ותרו.

יחד אתנו גם טיול שנתי.

מי אמר דלעת ולא קיבל ?

בכל זאת יש כמה פינות נחמדות

עוד תמונה מהעיירה היפה

לסיום היום המורכב הזה נוסעים חזרה לפאסי ועושים קצת קניות.

למען מטיילי העתיד שתי המלצות פרקטיות:

סופר U בפאסי  היה הסופר הביתי שלנו. מצוין

SUPER U PASSY
91 AVENUE DE MARLIOZ
74190 PASSY
בכניסה לישוב ישנה חנות ענק של דקטלון המתמחה בעיקר בציוד למטיילי הרים. יופי של מעילים ב 40 יורו. פתוח בכל יום חוץ מיום ראשון.

יום שלישי 29/9 – על קרקסים, סוסים וגם כלבים

היום נוסעים צפונה. הפעם פנינו לשמורת הקרקס הקרחוני. מקווים לצלוח את העבודות בדרכים (ראינו אגב בכל מקום כהכנות לחורף).

שמורת הטבע Cirque du Fer à Cheval נמצאת באלפים הצרפתים, לא רחוק מהעיירה Samoens וליד כפר שמופיע ברשימת הכפרים היפים בצרפת Sixt Fer à Cheval. מדובר בתופעת טבע מרהיבה, עמק בצורת פרסה, שנחצב כנראה על ידי קרחון עתיק, ובו מפלים רבים יורדים מהצוקים. בשמורה שבילי הליכה נוחים גם למשפחות עם ילדים, ומספר מסלולים אפשריים, ארוכים יותר וקצרים.

מידע על השמורה ועל הכפר היפה שלידה אפשר למצוא כאן.

הפעם הנווט בוחר כביש אחר, פחות נופי אבל יותר מהיר. אנחנו חולפים על פני Samoëns. בשלב זה של היום העיירה מנומנמת. "זו עיירה יפה ויש בה גם גן בוטני" אני אומרת למטיילים שלי. "נעצור בה אחרי הטיול בשמורה, בטח עד אז היא תתעורר לחיים".

גיחוך קל מצד השותפים שלי מסביר שאין סיכוי לשום גן בוטני אחרי הנפילה מאתמול.

לפני השמורה עוברים דרך הכפר היפה six fer a cheval שנחשב לאחד הכפרים היפים בצרפת ובצדק.

תראו כמה יופי

מאתרים בדרך את החברה שמוציאה טיולי רפטינג. המקום נראה סגור.

למה? כי אין הרבה מים. תראו את הנהר. אנחנו כבר מבינים שלא נראה את השמורה במלוא תפארתה, אבל קראתי ששווה לבוא גם בסתיו אז אנחנו אופטימיים.

מגיעים לשמורה, חולפים על פני ביתן השומר, קוראים בשלט שהחניה בתשלום, אבל אין אף אחד שגובה כסף וגם לא רואים מכוניות אחרות.

אני מקבלת מבט של "לאיפה סחבה אותנו זאתי ?" ומנסה להפיח חיים בצמד שאיתי.

היות ואין שומר, אין גם מי שיחלק מפות ומסלולים. שלט גדול בכניסה מפרט את האפשרויות.

מגיעים למסעדה שנמצאת מול המכתש. אני יודעת שכאן צריך לקרות הנס. כאן צריכים לראות מפלים מפלים מכל הכיוונים. אבל איפה הם? הראות בשלב הזה לא ממש טובה. ענן גדול מכסה את העמק וזה מה שאנחנו מצליחים לראות

וגם

זה יפה, אבל איפה המים? היכן המפלים השוצפים שהבטיחו לי?

אולי יתפזר הענן ונראה. מתחילים ללכת לפי השילוט ל le Bout du Monde . מסלול מעגלי בו 7 תחנות חלקן קצרות וחלקן ארוכות. אנחנו כמעט לבד במסלול שאמורים להיות בו מפלוני מים אבל אין כמעט כלום. ממש חרב.

בתחנה אחת ושתיים עוד היינו אופטימיים ועם כל טיפת מים חשבנו שהנס תכף קורה. ככל שמתקדמים אנחנו מבינים שהשמורה יבשה. אנחנו פוגשים עוד כמה מטיילים, מחייכים אחד לשני במין שותפות גורל והם אומרים לנו "אין מים… ".

תראו מה רואים במקום בו עובר הנהר

בצר לנו מחליטים לסוב על עקבותינו. חוזרים אל העמק, תופסים שולחן פיקניק ויושבים לארוחה מאולתרת. אט אט מתחיל להתבהר והיופי של המקום נגלה.

הזרימה מאד חלשה. השמורה יבשושית בעונה זו. אנחנו מעט מאוכזבים.

כדי להציל את היום הזה אני חייבת זרם מים משמעותי, אז נוסעים למפל Rouget שנמצא דרומית לעיירה. יש אליו שילוט ברור ממנה.

נוסעים רבע שעה דרומה ואז רואים את המפל היפה הזה

פה כבר יש זרימה חזקה ויפה, אנחנו מנתרים על הסלעים ושמחים כמו ילדים.

המקום מקסים ואני ממליצה עליו מאד.

בדרך חזרה עוצרים בסמואן רק כדי לגלות שהיפיפייה עדיין נמה. זו שעת צהרים והעיירה כה נטושה שבעלי טוען שבטח יש חג. אנחנו שואלים. שום חג, רק הפסקת צהרים. כאן מקפידים באדיקות. הצצה לאחת החנויות מגלה ששעות הפתיחה הן 9-12 ו 16-19. המון שעות עבודה. לקנא.

רק שניים בכיכר

חוזרים לכוון פאסי. אני מרגישה שמבחינת הבת אני חייבת להציל את המצב. מה עובד תמיד טוב עם ילדים – כלבים. אז נוסעים לפגוש כלבי סן ברנרד🐶

את כלבי הסן ברנרד אפשר לראות בכמה מקומות: במעבר סן ברנרד הגדול (שם אפשר גם לצאת איתם לטיולים מתואמים בעונת הקיץ) במרטיני וגם ליד שמוני, במקום פרטי פחות מוכר שעובד בשיתוף פעולה עם עמותת ברי שדואגת לטיפוח הכלבים.

אנחנו בוחרים במכלאה שליד שמוני הקרובה אלינו. זה הקישור למקום. שימו לב לשעות הפתיחה המצומצמות.

גם לנו כלב בבית. אנחנו מתגעגעים אליו וזה מעצים את ההתרגשות בזמן הביקור.

הכלבים מוחזקים בכלובים גדולים ומשוחררים לשעתיים טיול ביום. אלה כלבי ענק, מזילי ריר שאינם מאריכים ימים. הכלבים נודעו ביכולתם לחלץ אנשים מסופות שלגים. מספרים שבארי, הכלב שעל שמו נקראת העמותה הציל יותר מ 40 מטיילים.

כאשר אנו מסיימים את הביקור, עדיין מוקדם. הבת מבקשת לשחרר את ההורים ולהישאר קצת לבד. אנחנו מחזירים אותה לצימר לבלות עם ה WIFI ויוצאים לבדוק את המרחצאות המפורסמים של האזור.

מרחצאות סנט ג'רביס שהמים שלהם ידועים בסגולות הרפוי. המרחצאות פתוחים עד שמונה וחצי בערב. הדרך אליהם עוברת בפארק היפה של סנט ג'רביס.

לא צילמנו בפנים, כי היינו עסוקים מדי במים. המקום כיפי ומרגיע והכניסה לא זולה. 36 יורו לאדם לשלוש שעות כולל שתיה וכיבוד קל. כיף לטבול בברכות החמות בתוך החורש היפה. משחרר ומרגיע בסוף יום טיול.

רביעי 30/9 – על חבלים, מצנחים והמון התרגשות 

היום מוקדש לדברים שבתי ביקשה לעשות. פארק חבלים ומצנחי רחיפה. מאז שראתה תמונות של מצנחי רחיפה, היא החליטה שהיא רוצה. אנחנו היינו סקפטיים. חשבנו שתתחרט ותיסוג ברגע האחרון.

אבל היא עשתה זאת ובגדול!!! איזה יום נהדר היה לנו מלא בהתרגשות.

היות ואנו מחוץ לעונה, פארקי חבלים פתוחים רק בסופ"ש (שבת, ראשון) ובימי רביעי אחר הצהריים וגם זאת בצורה מצומצמת. אתרנו אחד פעיל ליד Talloires.

יש לנו שוב יום בהיר ונהדר ואנו בדרך לאגם אנסי. האגם מרהיב והלב מנתר בהתרגשות. כמה יופי !!! אין דברים כאלה. 

קודם רוצים לתאם את הצניחה. לא תאמנו מראש כי לא ידענו מתי יהיה יום מתאים. מצוידים בכתובות, אנחנו פונים למשרד של חברה שהומלצה ברשת. בזמן ההכנה עשיתי חצי דוקטורט על האתרים, החברות והמחירים של מצנחי רחיפה. את החבר'ה המרחפים פגשנו כבר בשמוני, אבל שם בגובה 3800 הבת לא רצתה (ובצדק !!). מפחיד מדי.

לדעתי הרחיפה מעל אגם אנסי מרהיבה יותר, אבל אני יכולה רק לדמיין. לא הייתי שם למעלה.

זו החברה שבחרנו. המשרדים ממוקמים ממש על הכביש הראשי המקיף את האגם, אחרי שחולפים על פני Talloires.

היום יפה, המפעילים עסוקים ואנחנו מתאמים לשעה חמש. קצת מאוחר. אין אפשרות קודם. מקווים שמזג האוויר ישתף פעולה גם בשעה הזו.

ומה נעשה עד אז ? פארק חבלים ותצפית col de la forclaz. לפחות נבדוק מאיפה הבת הולכת לקפוץ ….

נוסעים לפארק החבלים. המחיר 24 יורו למבוגר ו 20 לנוער. האמא מחליטה גם לנסות. מתלבשים, מקבלים תדרוך. אמא פורשת כבר באמצע הקורס הראשון. זה לא בשבילי ומה חשבתי לעצמי. הבת מסיימת שני מסלולים וטוענת שמספיק.

זה מעייף אותה וקצת מפחיד. (מה יהיה בצניחה?? אני מהרהרת).

הפארק מרשים, מטופח ואתגרי. פגשנו כאן מתקנים שלא ראינו בפארקים אחרים כמו אומגה משולבת סקייטבורד.

הפארק שוכן בנקודת התצפית planfait שגם ממנה יוצאים המרחפים.

אנחנו צופים בהם דקות ארוכות. המראה של האגם מרהיב !!!

זה כל כך יפה שאי אפשר להפסיק לצלם

מ planfait עולים גבוה יותר לתצפית המפורסמת ב col de la forclaz שגבוהה בערך ב 200 מ' מהתצפית הקודמת.

חונים ליד הטרסה של מלון אדלוויס המפורסם. מצלמים את האגם מכל הכיוונים. המלון סגור וגם המסעדה. מהמשטח הירוק הזה יוצאים הצונחים. תראו כמה יפה האגם.

מחפשים מקום לאכול כדי שלא נצנח על בטן ריקה.

מגלים מעבר לפינה מסעדה נחמדה. הם מוכנים להכין לנו מנת המבורגר וצ'יפס ללא לחמנייה. הבת שלי מוגבלת למזון ללא גלוטן וזה היה לא פשוט באזור הזה.

טועמים פונדו סבויירד ומקנחים בקפוצינו טעים ועכשיו מוכנים לאתגר הבא.

עדיין לא חמש, אפילו לא ארבע, בכל זאת מחליטים לרדת לטלאואר ולשאול מה נשתנה. טוב שהקדמנו, התפנה מקום בשעה ארבע והבת יוצאת לדרכה.

אנחנו לא מורשים להצטרף. הרכב שלוקח את הצונחים עולה לאזור שמותר לצונחים בלבד, קצת גבוה מ col de la forclaz. הבת תרחף מגובה של 1200 מ' ואנחנו מתרגשים יותר ממנה.

נשארים ליד המשרדים כדי לצפות בה מגיעה. אומרים לנו שתגיע לקראת השעה חמש ורבע ולחפש רחפן בצבעי כחול–שחור– לבן.

המון צונחים באזור. חלק לבד וחלק בזוגות. ההתרגשות גדולה והנה היא מגיעה…

אלופה שלנו !!!

איזו חוויה מופלאה. הבת אמרה שלא היה מפחיד והחיוך על הפנים שלה עם הנחיתה אמר הכול.

עלות התענוג 95 יורו + 25 יורו הדיסק. בסוף קיבלנו את הדיסק במתנה.

סלפי עם המדריך החמוד לפני…

ואז לעוף ..

ולהצליח לחייך

זה היה ללא ספק היום של הטיול !!

חמישי 1/10 – גיחה לשוויץ – אמוסון ומרטיני

אחרי ההתרגשות של אתמול היום הזה מתחיל בעצלתיים. הבת עייפה, הגוף תפוס כולו ממאמץ אתמול. היא מבקשת להוריד הילוך. "יום קל בבקשה, בלי הרבה הליכה ואם אפשר איזו עיר."

זהו היום האחרון שלנו באזור. בוחנים את האפשרויות ובוחרים בסכר אמוסון.

ליד העיירה Le Chatelard בגבול שוויץ צרפת קיים מיזם משותף של שוויץ וצרפת. באגם אמוסון נמצא סכר עצום, השני בגודלו בשוויץ. מדובר בסכר חדש שהחליף סכר ישן הטבוע בתוך האגם.

בדרך חולפים שוב בשמוני היפה ו Argentiere. גם שם מערכת רכבלים ואפשרות לטיולים רגליים יפים. באוקטובר הם לא פועלים ואנחנו כאמור בעניין של יום קל.

יש לכוון את הנווט לעיירה Le Châtelard VS בשווייץ. בצרפת עיירה בשם זהה באזור אגם בורגה.

אנחנו חוצים את הגבול ומגיעים לעיירה שנראית כעיירת רפאים. אין נפש חיה. תחנת רכבת ישנה, מסוף גבול וזהו. אין שילוט, אין זכר לרכבל והנווט שלנו החליט שהגענו.

בסוף מאתרים איזו חנות קטנה. אני מראה למוכרת את הרשימות שלי והיא אומרת (בשפת סימנים כמובן, כי אין כמעט זכר לאנגלית באזור) תמשיכו ישר עוד ק"מ בערך.

איכשהו מוצאים את המקום. חונים בחניה מאולתרת שנראית שייכת למוסך. אנחנו שואלים ואומרים לנו כן זה כאן ואפשר לחנות.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כדי שתדעו שהשילוט למקום לוקה בחסר ואין כמעט חניה. היה לנו מוזר שמקום כה תיירותי, כל כך לא משולט. איפה השיווק איפה ?

טיפ– חפשו שלטים (קטנים!!!) עם השם של הפוניקולר- vertic alp כמו בתמונה הבאה.

זה האתר של המקום

משלמים 100 פרנק שוויצרי לשלשה ומתחילים לעלות בשלל אמצעי התחבורה.

ישנה גישה ברכב עד לסכר למעלה, אבל למען החוויה העדפנו לעלות בפוניקולר וברכבת, למרות המחיר היקר.

וכדי שלא תטעו – אתם בשוויץ והדגל מונף בגאון.

בסוף העונה אין צפיפות ואין המתנה. רק אנחנו ועוד משפחה. הפוניקולר עולה בשיפוע ניכר. הנוף של העמק עטור ההרים מרהיב.

מגיעים לתחנה ומשם ממשיכים עם הרכבת שנראית כמו רכבת צעצוע.

היא נוסעת על צלע ההר, בצד אחד תהום פעור. חוויה מאד נחמדה.

תראו איזה נוף נפלא! אפילו אדון מונט בלאן נראה –

אחרי נסיעה קצרה מחליפים כלי ועולים בפוניקולר שני אל הסכר.

מגיעים למעלה לגובה 2000 מטר, לנוף נהדר של הסכר והאגם.

סביב הסכר מסלולי הליכה מגוונים, כולל מסלול ארוך בן 5 שעות בעקבות הדינוזאורים (ששכנו בעבר במקום), אבל אנחנו ביום של עצלנים, אז רק עושים סבוב רגלי קצר ומוותרים על שאר האתגרים.

בחודשי הקיץ מתקיימים סיורים מודרכים בתחנה שמפיקה חשמל. הסיור יוצא ממש מהסכר פרטים כאן.

נשארים לארוחה קטנה ויקרה במסעדה שמתחם ומתחילים לרדת כל הדרך חזרה.

הנוף כאמור נפלא

אחרי הביקור באמוסון  ממשיכים למרטיני.

הדרך משגעת. המון המון נקודות תצפית על העיר שיושבת לה בעמק. על הגבעות מסביב נטועים כרמים . זה כל כך ירוק ויפה!

חולפים גם על פני הטירה של מרטיני Château de la Bâtiaz

הבת רוצה קצת עיר עם שופינג. כבר שבוע שלא ראתה חנות רצינית מבפנים ואני רוצה לבקר במוזיאון פייר גיאנדה.

מתחיל מו"מ קטן. לבת ובן הזוג לא מתחשק מוזיאון. מחליטים להתפצל. אני למוזיאון והם למרכז התיירותי Place Centrale. מורידים אותי במוזיאון וקובעים להיפגש מאוחר יותר.

המוזיאון הזה לא גדול, אבל מיוחד בצורתו הארכיטקטונית ובגן הפסלים המפורסם שלו. בזמן שהקציבו לי עשיתי רק סבוב קצר אבל הגן מקסים מקסים !!!

הנה פסל של ניקי דה סנט פאל מחצר המוזיאון.

כל אלה הם רק תפאורה לחגיגה אמיתית שמתרחשת בפנים.

התערוכה מיצירות מאטיס. נראה כי כל העיר חוגגת את התערוכה הזו ושלטים תלויים בכל פינה. בתערוכה יותר מ 50 יצירות שהובאו ממרכז פומפידו בפריז, ממוזיאונים בשוויץ ומאוספים פרטיים. אסור לצלם בתערוכה אז אין לי משם תמונות אבל היה שווה ממש!

אחרי שעה בערך אני מקבלת הודעה – אמא, קניות עם אבא זה לא כיף !!. טוב תבואו אני אומרת ומסיימת את המוזיאון קצת מוקדם מהמתוכנן. אז לא ראיתי הרבה אבל מה שראיתי היה מקסים.

חוזרים שוב למרכז מרטיני. מסתובבים קצת בין החנויות לאורך השדרה המרכזית. אין הרבה בשורות. הכל יקר… והכל בפרנקים שוויצרים … קונים משהו קטן ואני מבטיחה לה פיצוי בצרפת.

עוד במרטיני, מוזיאון ובית גידול כלבי סן ברנרד. אנחנו כבר בקרנו במקום דומה ליד שמוני אז הפעם מוותרים. מי שמוותר על המוזיאון ועל הכלבים העיר, יכול לדלג על העיר. בעיני היא לא מעניינת או יפה במיוחד. מחר אנו עוברים לשלושה ימים ליד אגם אנסי.

יום שישי -2/10 – על קניון אחד וקניות גם.

יום של קניונים- אחד של טבע ואחד של קניות, כדי שכל הצדדים יצאו מרוצים. 

בבוקר אנחנו עושים ניקוי סופי לצימר. אני חושבת שהוא מעולם לא היה נקי יותר ואיני מגזימה. יש לנו עוד חובה נעימה אחת לפני שנגיע לאזור אנסי –

גורג' דה לה דיוזאז- Gorges de la Diosaz

הקניון הזה נמצא ממש קרוב לצימר שלנו ליד העיירה Les Houches.

בשעה 11 בבוקר אנחנו די לבד. האתר פתוח עד ה 4/10 כך שאנו ממש לפני סגירה.

הקניון רחב מקניון השטן והצוקים שלו פחות דרמטיים, אבל ההליכה בו הייתה מאד נעימה. צבע קירות הקניון שנובע ממינרלים שבסלע מיוחד והצמחייה יפה.

גם כאן המים אינם בשיאם אבל יש זרימה. 50 המטרים האחרונים היו סגורים לביקור אבל זה לא פגם בהנאה. המסלול חד כיווני והוא מרובה מדרגות. מדובר בהליכה של שעה וחצי בערך הלוך ושוב.

הנה כמה תמונות מהקניון שזכה אצלנו במדליית הכסף של הקניונים בטיול.

צבעים

תמצאו הסברים נחמדים לאורך הדרך

יש המון מדרגות

ויש גם מים כמובן

בתחילת הקיץ הזרימה אולי יותר מרשימה. גם עכשיו יפה.

בדרך חזרה פוגשים עוד כמה מטיילים. עד עכשיו היינו ממש לבד.

התלהבתי מהשלטים החמודים האלה. תראו איזה הומור משובח ואיך מזהירים מפני החלקה.

וגם כך

ממשיכים לכיוון אנסי. עושים צ'ק אין במלון בסינוד (פרבר של אנסי). המלון נחמד ונקי. בסיס טוב לטיולים באזור.

אחרי התאקלמות קצרה יוצאים לבדוק קניון אחר. הפעם של קניות. נוסעים למתחם הקניות Le Grand Epagny.

החנויות פתוחות בכל יום מלבד ראשון. הבת נושמת לרווחה. סוף סוף אפשר לראות (הרבה) אנשים והרבה חנויות. גם המחירים יותר נוחים לעומת שוויץ.

במתחם מסעדות וסופר ענק. מבלים כאן אחר צהרים נעים וכולם באים על סיפוקם.

שבת 3/10 – הרבה גשם וליון אחת מאד יפה  

לפני הטיול התלבטתי אם לכלול את ליון בטיול. היה ברור לי שיש הרבה מה לראות אך לא הייתי בטוחה שכדאי לנסוע ליום אחד בלבד. הכנתי תכנית יומית והחלטנו לא להחליט, כלומר לראות תוך כדי טיול אם בא לנו לתת גיחה.

אז אחרי שבוע ביעדים כפריים לכולנו מתאים יום בעיר גדולה, ולמרות המרחק מחליטים לנסוע לליון. היות ורצינו להקדיש את יום ראשון לאנסי החלטנו על יום שבת. בשבת יש בליון שוק גדול והכל פתוח. זו הייתה החלטה מצוינת רק שפתאום הגשם הגיע ובסוף זה היה היום הרטוב ביותר בטיול.

עושים מאמץ ויוצאים לדרך מוקדם. לפני 11 חונים בחניון הגדול מתחת כיכר בלקור.

יוצאים לכיכר ושם חגיגה. מעגלי רוקדים, מתנפחים והמוני דוכנים. מיד קולטים את הסיבה. היום מתקיים מיני מרתון למשפחות. מחר המרתון הגדול של ליון, ובכיכר עמדת ההצטיידות וההרשמה שהפכה למיני קרנבל.

בשלב הזה עדיין לא יורד גשם אבל כבר אפור מאד ואנו פונים אל הנהר והעיר העתיקה כדי לעלות בפוניקולור אל הקתדרלה.

לאורך הנהר מתקיים שוק נחמד, אבל מה שמושך את העין הן שתי הכנסיות היפות- האחת למטה והשנייה על ראש ההר והן נראות צופות ומדברות האחת עם השנייה.

העליונה נקראת נוטרדאם והתחתונה Cathédrale Saint-Jean ובה שעון אסטרונומי מיוחד.

תכף נחזור אליה, אבל הגשם  מתחיל לרדת ואנו פונים לתחנת Vieux Lyon.

כאן לוקחים פוניקולר לכוון Fourviere. אומרים שמומלץ לעלות בפוניקולור ולרדת ברגל דרך הגנים. למעלה נקודת תצפית מרהיבה על העיר. 

נאבקים קצת עם המכונה לקניית כרטיסים לפוניקולור. יש אמנם אופציה באנגלית אבל היא לא מקבלת שטרות. רק מטבעות או כרטיס אשראי. אין לנו מספיק מטבעות ומשום מה הכרטיס לא מתקבל. בלשכת התיירות הסמוכה לא ששים לעזור ואנחנו הולכים לקנות משהו כדי לפרוט כסף. אז דעו שכרטיס לפוניקולור עולה 2.80 יורו לאדם וכדאי להצטייד מראש במטבעות.

התור לפוניקולור ארוך, אבל מתקדם במהירות. איך שמגיעים למעלה נפתחות ארובות השמיים וגשם עז וכבד ניתך. בקושי אפשר להחזיק מטרייה. אנחנו מקליקים תמונה מהירה של חזית הכנסייה ונמלטים פנימה.

בפנים מיסה בלווי מקהלה, זה זמן טוב לנוח ולהאזין קמעה. הם שרים נפלא.

הכנסייה מאד יפה ועשירה. נחים קצת ופונים לרחבה האחורית משם אפשר לתצפת על העיר.

למרות הראות המוגבלת הנוף נפלא, אבל הגשם שוב מתחזק ואנחנו מוותרים על הירידה דרך הגנים וחוזרים למטה באמצעות הפוניקולור.

אחרי שירדנו פונים לכוון קתדרלת סנט ג'ן והמדרחוב היוצא ממנה.

גם כאן נמלטים פנימה מחמת הגשם. הקתדרלה הזו יותר פשוטה בעיצובה אבל במראה החיצוני היא יפה יותר בעיני. ותראו את השעון המיוחד שלה

השעון

המדרחוב נחמד, אינטימי ומלא בתי קפה וחנויות קטנות וחמודות.

באמצע הרחוב בבית מספר 60 , נמצא מוזיאון המינאטורות והקולנוע. לא היינו בטוחים שנכנס, אבל הוא מפלט מצוין לגשם. מאד אהבנו אותו, בעיקר את החלק של המיניאטורות. עוד ברחוב סנט ז'אן נמצא אחד הטרבולס הגדולים.

טרבולס הם מעברים בין בניינים ורחובות, שנוצרו כדי להעביר את גלילי המשי הגדולים שארגו בעיר אל בתי הסוחרים. זו הסיבה שהבתים והמעברים גבוהים. ביום גשום כמו היום, אנחנו מבינים למה היה חשוב ליצור טרבולס בעיר הזו.

הגענו בעקבות ההוראות בבלוג של רבקה. הפוסט המצוין של רבקה קופלר היה המדריך שלנו לעיר. הוא מפורט ועשיר במידע פרקטי, סיפורים ותמונות יפות ואני ממליצה על קריאה בו לפני הביקור בעיר. אנחנו הדפסנו ולקחנו אתנו לדרך.

הדלת הירוקה של הטרבולס שפונה לרחוב סנט ז'אן הייתה פתוחה. נכנסנו בשקט. בפנים היו לא מעט אנשים.

כך נראה המבנה בו שוכן מוזיאון המיניאטורות. הוא נקרא Maison des Avocats, בית העו"ד.

הוא סמוך מאד לטרבולס ומהווה נקודת ציון, אבל היות והטרבולס הוא מעבר בין רחובות וחוצה מספר בניינים, כדאי להבהיר שלא מדובר במסדרונות של הבניין עצמו.

והנה אחד המעברים מבפנים.

ממשיכים במדרחוב עד סופו ויוצאים לכוון הנהר בחלק הצפוני יותר של העיר. כאן פוגשים את אחת המסעדות של המאמות. אלה מסעדות שהיו שייכות לאימהות שבישלו אוכל מסורתי מצוין במחירים סבירים. היום נשאר בעיקר השם. אנחנו עוד לא רעבים, המסעדה די ריקה אז מסתפקים בצילום וממשיכים הלאה.